שו"ת רדב"ז/שלד
שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי בראובן שמת והיה לו פקדון ביד שמעון וצוה מחמת מיתה שיעשו לו ס"ת ויש עליו כתובת אשה אם פורעין הכתובה או מקיימין דברי המת ויעשו בו ס"ת:
תשובה לא ידעתי מקום לשאלה זו לא יהיה אלא שיש לו ס"ת מוכרין אותו ופורעין כתובת אשתו ומתוך זה אני אומר שלא כך המעשה אלא שצוה שהמעות יהיו הקדש לעשות ס"ת ולכאורה היה נראה לומר שיעשו ס"ת דאע"ג דכל נכסיו משועבדים לכתובה הא קי"ל דהקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד. אבל אחר העיון תמצא דלאו הכי הוא דרש"י ז"ל פי' דאין הקדש מפקיע מידי שעבוד אלא הקדש למזבח אבל הקדש לבדק הבית אינו מפקיע מידי שעבוד וכיון דהאידנא אין הקדש למזבח הילכך לא אלימי הקדשות דהשתא להפקיע מידי שעבוד. ואפילו תימא דהקדש לעניים הוי כהקדש למזבח הקדש ס"ת להקדש בדק הבית דמי שהרי אין מוכרין אותו כלל הילכך הדבר ברור לפי שיטה זו שפורעין הכתובה ואם יש מותר קונין בו ס"ת להקדש. ואפילו לפי שיטת ר"ת דפירש דאפילו הקדש לבדק הבית מפקיע מידי שעבוד והכי מסתבר קצת מדקאמר אמר רבא הקדש חמץ ושחרור משמע דבכל הקדש איירי דהא בזמנו של רבא ליכא אלא הקדש לעניים או לס"ת או לב"ה. וצריך לתרץ לפי השיטה האחרת דאגב חמץ ושחרור נקט לה אע"ג דלא נהגו בימי רבא. מ"מ משמע דלא איירי רבא אלא היכא דאיכא לאשתלומי מיניה דהא מחייב לשלומי מטעם מזיק שעבודו של חבירו:
אבל היכא דליכא לאשתלומי מיניה כנ"ד שהלך לבית עולמו ואין בנכסים לפרוע כתובת אשתו דילמא לא אמרה רבא דאי לא תימא הכי כל אדם יקדיש נכסיו בשעת מיתתו ויפקיע כתובת אשתו ובעלי חובות וחושב בדעתו שעושה צדקה. ואפילו תימא דאמרה רבא בכל גוונא אפי' היכא דחב לאשה ולבעל חוב מסתברא למפסק הלכתא כרש"י ז"ל היכא דליכא לאשתלומי מיניה אשה משום חינא וב"ח שלא יפסיד מעותיו ואיכא נעילת דלת: והיכא דליכא פסידא דאיכא לאשתלומי מיניה מסתבר למפסק כר"ת משום תקנת ההקדש ומשום תקנת העבד שיצא לחירות ותו דלישנא דרבא בכל הקדש משמע והנל"ד כתבתי. שוב ראיתי בתשובה להרשב"א ז"ל סימן תרי"ח שהמקדיש נכסיו ואין לו נכסים אחרים ב"ח גובה מהם עיין עלה: