שו"ת רדב"ז/שטז
שאלת ממני אודיעך דעתי במה שנהגו לכתוב בכתובות והירושה כמנהג דמשק אם תמות בלא זרע של קיימא מהו המנהג הזה ועל איזה דבר תפול החלוקה:
תשובה הבעל יורש את אשתו דכתיב ונתתם את נחלתו לשארו וגו' וגורעים ומוסיפים ודורשים ונתתם את נחלת שארו לו וכיון שהוא יורש מדינא ויורשי האשה באים מכח תנאי התקנה והמנהג צריך שיהיה התנאי מבורר והמנהג קבוע כיון שבאים להוציא מן הבעל. ושמעתי שמנהג דמשק הוא שאם יהיה לה זרע של קיימא הבעל יורש הכל כדינו שהרי לא נתקיים בה שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו שהרי בן בתו אוכל ממנו ויקפוץ ויתן לבתו כבנו. ואם תמות בלא זרע של קיימא חולקין יורשי האשה עם הבעל חלק כחלק ומה הם חולקים מה שנשאר מנכסי צאן ברזל שלה ומהר ומתן שנתן לה והכניסה אותם ושמאתן עליו וכל מה שקנה אחר כך אינו בכלל חלוקה אלא הכל לבעל וכן נכסי מלוג הכל יורש הבעל:
וא"ת איפכא מסתברא. וי"ל דבעלי התקנה לא חששו אלא למלתא דשכיחא וכולי נשי אית להו נצ"ב ואחת מאלף אית לה נ"מ ולפיכך לא חששו לה. והוי יודע שאם יש ספק במנהג הבעל ודאי והיורש שבא מכח התקנה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי עד שיביא ראיה למנהג. וכבר הארכתי בזה בתשובות אחרות. וראיתי רוב כתובות כתוב בהן שיחלוקו מה שישאר מעזבונה וזה הלשון ודאי כולל אפי' נ"מ שהרי הכל הוא עזבון וחולקין יורשי האשה עם הבעל בכל גם בנ"מ. ואם יתברר לך שמנהג דמשק הוא לחלוק הכל הדבר ברור שהמנהג עיקר גדול בדיני ממונות והמנהג מבטל הלכה וכל הנושא אשה על דעת אנשי המקום הוא נושא. אבל כל עוד שלא נתברר יד בעל התקנה על התחתונה כיון שבאין להוציא מיד הבעל שיורש מדינא:
אבל מה שיש לדקדק בכתובות אשר כתוב בהן מאי דאשתייר מנדונייתה אי הוו נ"מ בכלל וחולקין או דילמא הבעל יורש הכל כדינו. וכבר העלתי בתשובות אחירות שהבעל יורש הכל ואינו בכלל נדוניא אלא נצ"ב:
וכן למדתי מדברי הר"ש ז"ל בתשובה כלל כ"ה וז"ל וגם לא דמי לתקנת ר"ת ז"ל דהיכא דמתה תוך שנת הנשואין שהבעל מחזיר נדוניא לאביה או ליורשיו הנדוניא דוקא תיקן משום עגמת נפש ואסמכוה אקרא ותם לריק כחכם אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נ"מ בהא לא תקון רבנן והבו דלא לוסיף עלה: ומק"ו לא ילפינן השתא ממון שבא לידו צריך להחזיר לא כ"ש שלא יגבה דהא תניא במס' ידים אין דנין ד"ת מדברי סופרים ולא דברי סופרים מד"ת ולא דברי סופרים זה מזה וכן אמרינן בפ"ק דנדה גבי אחורי כלים שנטמאו במשקין עכ"ל:
הרי לך בהדיא שאין נ"מ בכלל נדוניא שכן היתה לשון תקנת ר"ת בכנופיות טרוייא להחזיר הנדוניא לנותנה או ליורשים ע"כ. ואפ"ה כתב הרא"ש ז"ל שאין נ"מ בכלל. וליכא למימר דהיינו דוקא ירושה שנפלה לה אחר שנשאת אבל נכסים שהיו לה תחלה ולא שמאתן עליו הרי הם בכלל נדוניא כיון שהכניסתן לו שיאכל פירות דהא כתב הרא"ש ז"ל אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נ"מ ומדקאמר דהיינו נ"מ משמע דדין אחד להם. ותו דלא מצינו תרי גווני נ"מ:
ותו דטעמא דשייך בהני שייך בהני דהבו דלא לוסיף עלה במאי דתקון תקון במאי דלא תקון לא תקון. הילכך בנ"ד נמי שתקנו שיחלוקו יורשי האשה עם הבעל דוקא בנכסי צאן ברזל דשכיח תקינו בנכסי מלוג דלא שכיחי לא תקינו ושבקוה אדינא דבעל ירית הכל. ואפי' תימא שהדבר ספק יד בעל התקנה על התחתונה וכדכתיבנא לעיל. וא"ת דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל דנכסים שמכנסת אותם לבעל אע"פ שלא קבל עליו אחריותם הרי הם בכלל נדוניא שכתב בפי"ו מהלכות אישות ז"ל הנכסים שמכנסת האשה לבעל וכו' אין נקראים כתובה אלא נדוניא שמם ואם קבל הבעל וכו' ואם לא קבל אחריות הנדוניא עליו אלא הם ברשות האשה וכו' ומדפליג בנדוניא משמע דכולהו נדוניא מקרו:
הא לא קשיא כלל דלא בא הרב ז"ל אלא לאפוקי מדעת האומרים דגם נכסי צאן ברזל בכלל הכתובה הם השמיענו הרב שיש בנכסי האשה הנכנסים עמה תרי גווני נצ"ב והם הנקראים נדוניא בכל מקום לא כתובה ואם לא קבל אחריות הנדוניא עליו כמו שכתב למעלה הרי הם נ"מ ולא נדוניא ולפי שמכנסת אותם להשתמש בהם היה במשמע שיש להם דין נדוניא אמר כיון שלא קבל עליו אחריותן נ"מ תדע שהרי השוה אותם לנכסים שלא הכניסה אותם לבעלה שכתב וכן כל נכסים שיש לאשה שלא הכניסה אותם וכו' הכל נקראים נ"מ שכולם ברשותה הם ואין נקראין כתובה אלא עיקר כתובה מנה מאתים עם תוספת בלבד ע"כ וכמו שאתה צריך להודות שהנכסים שלא הכניסה אותם לבעלה אינם בכלל נדוניא והכל יורש הבעל שלא היו בכלל התקנה ה"ה והוא הטעם בנכסים שהכניסה לו להשתמש בהם ולא שמאתן עליו הכל יורש הבעל שלא היו בכלל התקנה מטעמא דכתיבנא לעיל וכבר הארכתי בכיוצא בזה:
כללא דמלתא אם הוא תנאי מפורש שיחלוקו הכל כמו שנראה מתקנת טוליטילה או שכתב מאי דאשתייר מעזבונה חולקים הכל אבל אם כתב כמנהג דמשק אין חולקים יורשי האשה עם הבעל עד שיבררו מנהג דמשק מהו וכן אם כתב מאי דאשתייר מנדונייתה אין בכלל נדוניא אלא נצ"ב ולא נ"מ והבעל יורש אותם כדינו. ולענין שטעה הסופר בסך הכתובה כתב הטור סי' מ"ב וז"ל וכתב הר"ר ישעיה אם למעלה היה פורט והולך ולמטה כתב סכום הכל כך וכך ופיחת או הוסיף בזה אנו אומרים ודאי טעה בחשבון ואחר הפרט אנו הולכין כגון אנו שכותבין בכתובה מנין כל מה שהביאה כך וכך עכ"ל: ודבר ברור הוא דלא אמרינן בכה"ג יד בעל השטר על התחתונה. והנראה לע"ד כתבתי: