שו"ת רדב"ז/רפט

שאלת ממני על ראובן שנשבע לשמעון לפרוע לו חובו לזמן פלוני וכשהגיע הזמן תבעו שיקיים שבועתו טען אין עלי שבועה שכבר מחלת לי השבועה אם הוא נאמן או לא:

תשובה לא ביארת באיזה דרך מחל לו השבועה לפי שאם אמר לו כלשון הזה בעצמו אין מחילתו מחילה אם לא מחל לו גוף הממון ואם האריך לו הזמן ולזה אתה קורא מחילה גם זה אינו כלום כיון שלא התנו כן בשעת השבועה וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה וא"כ לא משכחת לה אלא שאומר כבר אמרת לי קודם שהגיע הזמן הריני כאלו התקבלתי ושמעון טוען שלא אמר לו זה מעולם מי נאמן: והדבר ברור מאד דשמעון נאמן דכיון שהשביעו בפני עדים היה לו לראובן להעיד עליו שאמר לו התקבלתי דאי לא תימא הכי מה הועיל בשבועתו כיון דמצי למימר ליה כבר אמרת לי התקבלתי: וכי היכי דאין טענתו מועיל לגבי החוב אין מועיל לגבי השבועה וכל שעה שיתבע שמעון את חובו כופין ב"ד את ראובן לקיים שבועתו. ומ"מ מודה אני שאין ראובן נפסל לעדות ולשבועה דדילמא קושטא קאמר וכל שכן דלא שרי למקרייה עבריינא: