שו"ת רדב"ז/רפז
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו בת אח נשואה ונתן לה מתנה שתי מלבושים של כמכא ועתה רוצה בעלה לגרשה ואומר הבעל שהוא זוכה במתנת אשתו ורוצה להכנס לה השתי מלבושי כמכא בכלל כתובה וקצת משכילים מחזיקים בידו והאשה אומרת דודי נתן לי מתנה ולא נתן לי ע"מ שתגרשני ותקח מתנתי יורה המורה הדין עם מי:
תשובה הדין עם האשה דלעולם אומדין דעת הנותן ואנן סהדי שע"מ שיקחם הבעל לא נתן לה ואפילו במוכר אזלינן בתר אומדן דעתא כההיא דהמוכר נכסיו לעלות לא"י ולגבי מתנה אמרינן בפ' מי שמת אמיה דר' זוטרא כתבינהו לנכסהא לרב זוטרא דבעיא לאינסובי לרב זביד אינסיבא וגרשה אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אינסיבי הוא והא אינסיבא אמר ליה רב הונא בריה דר' יהושע משום דאתיתו ממולאי אמריתו מלי ממולייתא אפילו למ"ד מברחת קני ה"מ היכא דלא גליא דעתא אבל הכא גליא דעתא דמשום דזיין לה בה רב זביד אינסיבא והא איגרשה ופירשוה התוספת וקצת מפרשים דכמתנה במקצת היא ובודאי בשכתבה ונתנה הנכסים וזכה בהם רב זוטרא איירי דאי לאו הכי למה צריכה לבוא לב"ד וכן כתב רשב"ם ואע"ג דהרמב"ם ז"ל פרשה בכותבת כל נכסיה אבל אם שיירה זכה מקבל המתנה שאני התם דליכא גלויי דעתא כולי האי חדא דאורחא דמלתא לתת אדם מתנה לבנו:
ותו דאיכא טעמא דהא אינסיבא כדקאמר רב ביבי בר אביי אבל בנ"ד מודה הרב ז"ל דאיכא אומדן דעתא טפי שלא נתן אלא לבת אחיו ולא שיאכל אותם בעלה עם אשה אחרת ולא מיבעיא לדעת הרא"ש ז"ל דפסק כר' אחא בההיא דגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו בידוע שזה הרגו אלא אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דפסק כרבנן דלא אזלינן בתר אומדנא ה"מ לאפוקי ממונא אבל לאוקמי ממונא הדבר ברור דאזלינן בתר אומדנא והכא באוקומי ממונא הוא שהרי על עיקר המתנה אנו באים לדון. כל זה כתבתי לומר כי אומדן הדעת הוא שלא נתן אלא לבת דודו ולא לבעלה ואפילו שלא היתה בת אחיו יש טעם גדול לומר שנתן אותם לאשה ולא לבעל כיון דאין דרך האנשים ללבוש מלבוש זה אלא הנשים כההיא דאמרינן פרק מי שמת ההוא דשדר פסקי דשיראי לביתיה וכו' וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות זכייה ומתנה וז"ל וכן המשלח כלים לביתו סתם והיו בהם כלים הראויים לבנות יטלו אותם בנותיו אומדן דעתא הוא שלהן שלחם וכו' וכ"ש אם ראובן אומר בהדיא שלא נתן אלא לבת אחיו הילכך כיון דאיכא הני טעמי דלאשה נתן חדא דקרובה דעתו אצל בת אחיו. ותו שהם ראויים לאשה ולא לאיש. ותו שראובן אומר שלא נתן אלא לבת אחיו הדבר ברור בלי מחלוקת שנוטלתן האשה כשאר נכסי מלוג שלה ואין שמין אותן לה בכלל כתובה וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות זכייה ומתנה וז"ל הנותן מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון אלא שהאדון קנה לגוף והבעל קונה אותה לפירות. וכתב בעל מ"מ שהוא מוסכם:
וחזרתי על כל צדדי ולא ראיתי זכות לבעל באלו המלבושים אם יגרשנה אם לא שיאמר ראובן שנתן המתנה לבעל. ואפילו לפי מה שכתב הר"ן ז"ל שלדעת רש"י ז"ל הבעל נמי קנה לגוף ה"מ אשה דעלמא אבל הנותן מלבושים לבת אחיו ודאי לא נתן לה אלא כדי שתתנאה בהם לא שיגרש אותה ויקח את מלבושיה שנתן לה דודה וכל שכן שעל הפוסקים יש לנו לסמוך: