שו"ת רדב"ז/רעא

עוד ילמדנו רבינו שמעון שנעשה שומר תכשיט אחד של ראובן בשטר ושמעון הפקיד התכשיט הנז' ביד לוי ולוי שומר שכר לשמעון ונגנב מבית לוי והשתדלו שלשתם למצוא הגנב ולא נמצא עד שנתייאשו כולם ממנו ושמעון כמחשב שאין תקוה עוד נתפשר עם לוי בכמו עשירית מה ששוה התכשיט גם ראובן בראותו כי אין תקנה למצוא הגניבה מחל לשמעון. אחר כך נמצאת הגניבה וגבה לוי מהגנב התכשיט הנז' ושמעון תובע את לוי ואומר שאם נתפשר עמו היה בחושבו שלא ימצא התכשיט אבל כיון שנמצא שיחזירהו לו וראובן תובע את שמעון זו הטענה בעצמה ושמעון משיב והלא כבר ידעת בפשרתי עם לוי ואם כוונתך כשמחלת לי היתה בעבור שחשבת שאין תקנה למצוא התכשיט למה לא תבעת ממני מה שנתן לי לוי אבל מחלתם לי השיב ראובן בעבור שלא נתן לך לוי אלא דבר מועט ולא הייתי רוצה לתבוע ממך דבר מעט כזה ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכר הרבה יטול מאת האדון ה' צבאות:

תשובה קי"ל מחילה בטעות ופשרה בטעות חוזר הילכך חוזר התכשיט לבעליו ומחזיר שמעון ללוי מה שלקח ממנו דאי לא תימא הכי נמצא שמעון עושה סחורה בפרתו של ראובן וברור הוא: