שו"ת רדב"ז/רכח

שאלת על מה סמכו להלוות לעכו"ם ברבית בחול המועד והלא לא נקרא דבר האבד אלא המפסיד משלו אבל מי שאינו מרויח לא הוי דבר האבד:

תשובה ראיתי מי שכתב שהוא אסור משום פרקמטיא אמנם למערופיא שלו יכול להלוות בחנם אותו שבוע שלא יאבד המערופיא שלו ודבר האבד מותר בחול המועד ע"כ. ותו דלא דמיא כולי האי לפרקמטיא וגם בפרקמטיא נהגו בו היתר שלא כרצון חכמים: ואיפשר סמכו להם דלאו בכל שעתא ושעתא מתרמי למכור אדם סחורתו: ומ"מ אין ראוי לסמוך על זה ואין להתיר המשא ומתן ולמכור ולקנות דבר שאינו אבוד: אבל להלוות להם ברבית יש להתיר מהטעם שכתבתי עוד יש טעם אחר כי לדעת האוסרים להלוות להם ברבית אבל כדי חיינו מותר ואמר ר"ת ז"ל דבזמן הזה הכל הוא כדי חיינו שיש עלינו מסים וארנונית ומיני הפסדות. בחול המועד נמי לא שנא שהכל הוא כדי חיינו הילכך אין למחות בהם כי יש למנהגם טעם:

ולענין מי שהביאו לו יין בתוך הסעודה ואינו רוצה ליתן ממנו לאחרים אה מברך הטוב והמטיב או לא:

ראיתי בזה מחלוקת בין הראשונים דאיכא מ"ד שלא יברך דנוסח הברכה הטוב והמטיב וכיון שאינו מטיב לאחרים למה יברך. ואיכא מ"ד שאין הברכה לפטור את אחרים אלא הברכה הוא שיהנו אחרים כמו שהוא נהנה והביאו ראיה מהירושלמי אמרו לו ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב ומיירי אפי' אם אינו בעיר שאשתו שם והטעם הואיל ונהנה מדבר שהיא נהנית מברך הטוב והמטיב ע"כ. וזו אינה ראיה אלא אם הביא לשנים יין וכל א' שותה משלו כיון ששניהם נתחייבו בברכת הטוב והמטיב האחד פוטר את חבירו אבל אם אין יין לחבירו והוא שותה לבדו לעולם אימא לך שאינו מברך הטוב והמטיב. ומ"מ יש להביא ראיה ממה שנהגו לברך כמה ברכות אעפ"י שלא נתחייב בהם אלא על מנהגו של עולם הוא מברך שהקב"ה הוא טוב ומטיב לכל העולם. ומיהו הנה כתבתי כמה פעמים בתשובה שכל מחלוקת בברכות להקל שמא יוציא שם שמים לבטלה: