שו"ת רדב"ז/רכא

שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאסר הנאת תשמיש אשתו עליו ועוד קבל עליו נזירות שמשון בכל תנאיו אם לא יגרש אותה ושלא יחזירנה עוד ועתה נתחרט על הנדר לפי שיש לו בנים ממנה ורוצה להתיר איסור הנאת התשמיש ונזירות שמשון שאי איפשר בהתרה אומר שלא נדר לגרשה מיד והוא יגרשנה כשירצה ולאחר שיגרשנה לא יחזירנה עוד אבל כל עוד שלא גרשה שלא חל עליו הנזירות:

תשובה האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות עתה ואם איחר נזירותו הרי זה עובר בבל תאחר ואין לוקין על לאו זה וכתבה הרמב"ם ז"ל פ"ק דנזיר. הכא נמי חיישינן שמא ימות קודם שיגרשנה ונמצא נזיר שמשון למפרע ותו דבנ"ד הדבר ברור שדעתו היה לגרשה מיד כיון שאסר תשמישה עליו ומיד נדר שיהיה נזיר אם לא יגרשנה משמע שדעתו היה לגרשה מיד. ואפי' הר"ן ז"ל דמיקל טובא ואמר דמי שאמר הרי עלי להיות נזיר דליכא בעל תאחר מ"מ מודה הוא דמיד חל עליו הנזירות. והתוספות ז"ל כתבו דאיכא בל תאחר אלא שאינו של נזיר אלא שאר נדרים. מדברי כולם למדנו דמי שאמר הרי עלי להיות נזיר או הרי עלי לעשות דבר פלוני חל עליו מיד אם לא קבע לו זמן וכ"ש בנ"ד דאיכא גילוי מלתא שהיה רוצה לגרשה מיד שהרי אסר הנאת תשמישה עליו והכא נמי הוי כאומר הרי עלי קרבן אם לא אעשה כך וכיון שלא עשה חייב קרבן ואם לא הביא ועבר על בל תאחר וראובן זה שלא גירש את אשתו חל עליו הנזירות אם לא שהיה אנוס על פי חכם המורה לו היתר בדבר: