שו"ת רדב"ז/ריא

שאלת ממני החכם כה"ר יעקב משלוניק על אשה עגונה וזה נוסח העדויות במותב תלתא וכו' והנה החכם הנזכר כתב בזה קונדריס גדול והסכימה דעתו לאסור ושאל ממני אחוה דעי גם אני והריני כותב דעתי על סדר קונדריסו ואשא ואתן עמו אעפ"י שהוא נר"ו האריך אני אקצר:

כתב כפי העדויות שנתקבלו במושקולור פשיטא ופשיטא דאין שום אחד מהם עדות להתיר. חדא שלא נקרא זה מסיח לפי תומו. ותו שלא הזכירו שום האיש הנהרג. ותו דסימני הכלים לאו מובהקים נינהו. ותו סימנין דרבנן ואין לסמוך עליהם כל זה אמת אין בו ספק. עוד נסתפק אם מה שהעיד שהיתה הראש חתיכה אם ר"ל שיהיה הראש חתיכה מן הגוף או שיש לו חתיכה בראש ע"כ ואין ראוי להסתפק בזה כלל שהרי העיד שראה הראש חתוכה במקום א' ומשמעות זה הלשון שראה את הגוף במקום אחד והראש במקום אחר ולפי שאין האדם ניכר אלא בפרצוף הלך לבקש את הראש וראה חצי זקנו לבנה וחציו מצד אחר שחורה וכן נראה משאר העדויות שהעידו וראשיהם לבד מהגופות. ובעדות הג' העיד וז"ל וראוי שני גופין מכוסין בטאפיט ובלא ראש ע"כ. וכתבתי זה אעפ"י שהוא דבר פשוט לפי שראיתי שכתב וז"ל שאם הוא רושם וסימן מיוחד וכו' וכוונתו לומר שאם יש עדים שהיה סימן כזה בראש שלמה כרוב אם היה העכו"ם מסיח לפי תומו פשיטא דתנשא אשתו דסימן מובהק הוא זה דלא גרע מנקב יש בצד אות פלוני וכו' ולא כן אנכי עמדי ולא הייתי מתיר אשה בעדות זה כלל דפוק חזי כמה בני אדם יש להם מכת חרב בראשם או מכת אבן או עץ ואדרבה מעט שינצלו מזה:

ומההיא דנקב יש בצד אות פלוני יש ראיה להפך דדוקא בצד אות פלוני הוי סימן מובהק וכן כתב הרא"ש ז"ל אבל נקב בצד שיטה פלוני לא הוי סימן וכ"ש אם אמר נקב יש בתורף או בטופס דלא הוי סימן ונ"ד להא דמיא שיש לו חתיכה בראשו ואפילו אמר חתיכה יש לו בפניו אין זה סימן מובהק עד שיאמר בצד עינו או בצד אזנו הימין או בצד חוטמו שיהיה דומה לנקב יש בצד אות פלוני וכל שהוא חוץ מזה לא הוי סימן מובהק דאי לא לשמעינן נקב יש בצד שיטה פלוני דהוי סימן מובהק וכ"ש בצד אות פלונית וכן יש להביא ראיה מלשון תשובת הרא"ש ז"ל הפך ממה שכתב אבל אם היה חסר א' מאיבריו או יתר בידיו או רגליו או שום שינוי באחד מאיבריו הוי סימן מובהק ע"כ. משמע דוקא שינוי באבר בעצמו דומיא דגבשושית בחוטמו אשר כאב אור זרוע שהוא שינוי שלא נמצא בהרבה בני אדם אבל מכה בראש אין זה סימן מובהק דפוק חזי כמה בני אדם אית להו הכי הילכך אין לסמוך על סימן כזה אפילו היה שם עדות גמורה. עוד כתב גם עדות רבי ברכיה וכ"ש העדות שקבלו ב"ד אינו עדות להתיר אשה וכו' גם זה אין בו ספק:

תו שקיל וטרי בעדות של אליה כלב משם התוגר הבייבודה אי נקרא מסיח לפי תומו או לא לפי שהתוגר התחיל לומר במה אתם מדברים והשיב היהודי שהיו מדברים על יהודי א' שנהרג ואז השיב הבייבודה כאשר כתוב למעלה בעדות והעלה דאין זה מל"ת כיון שהיהודי אמר לו שהיו מדברים על יהודי א' שנהרג דלא דמיא לההיא דפונדקית דהתם כיון שבכתה במחילה הוי כאלו אמרה בתחלה מת פלוני בעי' ולפיכך אף על גב דשאלוה אח"כ איה חבירינו נקראת מל"ת. עוד הביא ראיה מההיא דריש לקיש דקאמר סתם כל ששואלין אותו והוא משיב ובנ"ד הוי כאלו שאלוהו אעפ"י שלא שאלו על פלוני בשם. עוד כתב דאע"ג דרי"בש ז"ל העלה בתשובה שאם שאל העכו"ם במאי עסיקתו הוי מל"ת מ"מ כיון שידע הרבו הר"ן ז"ל וכל גדולי הדור חלוקים עליו הדר ביה ולא עבד בה עובדא וכיון דהוי ספיקא דאורייתא אית לן למיזל לחומרא אלו תורף דבריו בזה וכן כתב ריב"ש ואני אומר דאיכא דוכתי דאית לן למיהדר אאנפי דשריותא משום עגונא דאתתא אף על גב דהוי ספיקא דאורייתא. וז"ל הרמב"ם ז"ל בתשובה וכל אלו הדברים חוזרין לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר וחוקר ודורש בדברים אלו לא יפה עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם הקלו משום עגונא דאתתא ע"כ. וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה על מעשה של אותו תלמיד ר' אשר. וכן כתב מהרר"י קולון ז"ל שורש קכ"א ע"ש. ועיקר טעמו של דבר דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה דאשה דייקא ומינסבא. וכ"ש בנ"ד וכיוצא בו דהוי כשעת הסכנה דתני ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין. וכתב עלה רש"י ז"ל שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ע"כ. וא"ת מהנך מתנייתא דפרק האשה וממאי דאתמר עלייהו בתלמודא דידן ובתלמודא דבני מערבא ראוהו מגוייד וכו' מכל הני משמע דהדרינן אאנפי דאיסורא משום חומרת אשת איש. י"ל דהנך כולהו כיון דליכא סהדותא דמיית אזלינן בהו לחומרא אבל היכא דאיכא סהדותא דמיית מהדרינן אאנפי דשריותא משום עיגונה דאתתא והכי משמע מכל הנך מתנייתא דתנן אפי' שמע מן התינוקות מעידין לאור הנר וכו' ומשיאין על פי בת קול ומכל מי דאתמר עלייהו בגמרא. וטעמא דמלתא כיון דנולד ספיקא בגופא דעובדא מוקמינן ליה בחזקת חי אבל היכא דאיכא סהדותא דמית אתרע חזקת חיותיה והדרינן אאנפי דשריותא וכדכתיבנא. ואע"ג דכתבו קצת מפרשים דלא מקלינן בגופא של עדות ה"מ היכא שבא להעיד על המת ואנו חוששין שמא לא הכירו יפה צריך לחקור עד שנדע הדבר בבירור וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב בפרק יש בכור וז"ל אבל בתחלת העדות דהיינו ראיית המת לא הקלו עד שיכירוהו יפה ע"כ והנה הארכתי בזה בתשובה לחכמי קנדיא. אבל בנ"ד אית לן למיזל אאנפי דשריותא כיון דאיכא סהדותא דמית וכיון דאיכא צדדין לומר דלא הוי מל"ת ואיכא צדדין לומר דהוי מל"ת כאשר כתב ריב"ש ז"ל והביא כמה ראיות לומר דנ"ד ששאל במאי עסקיתו נקרא שפיר מל"ת אלא שכתב לבסוף וז"ל ועוד שכמה גדולי הדור כתבו בנדון זה ודנו לאסור שאין זה כמל"ת ומי יקל ראשו כנגדם ולכן חוכך אני בזה להחמיר ע"כ:

וכן אני אומר שאם לא היה לנו שום טעם להתיר בנ"ד זולת זה היה ראוי להחמיר אלא כיון שיש טעם כאשר אני עתיד לבאר בע"ה נעשה טעם זה סניף להיתר. עוד העלה שאע"פ שהיה העכו"ם מל"ת אינו כלום דכיון שהוא ממונה על אותו הכפר להתפארות אמר כן שעשה השתדלות להוציא הדבר ההוא לאור ע"כ. ואין אני מסכים עמו בזה דלא מוכחא בהאי דלהתפאר קאמר חדא כיון שהוא שאל תחלה במה אתם מדברים לא היתה כוונתו להתפאר מדלא התחיל הוא לומר. ותו דבשלמא הך דתניא שמע מקונטריסים דוקא כשהם אומרים שהרגוהו כדין אבל בנ"ד הוא אומר אחרים הרגום. ותו דאין זה התפארות כיון שלא הוציא הדבר לאור אלא לקח שוחד והניחם. ותו דברייתא איירי בששמע מקונטריסים של עכו"ם דהיינו ערכאותיהם שיש בידם להמית אבל זה הבייבודה אין בידו להמית שאינו אלא ממונה בעלמא ואין בו כדאי להתפאר וגם כ"ת חשש לזה וכתב וכ"ש שאין זה מל"ת גמור כדכתיבנא ע"כ. כתב ועוד דכפי הנראה כיון דאמר שמעתי סתם ולא קאמר ממי שמע אין זה עדות ע"כ:

וגם זה לא נתחוור אצלי שהרי הודו החמרים שהרגוהו וכן כתבו בהדיא האחרונים ז"ל מעשה בא שדנו אותו למיתה ואמר מעולם לא פשעתי אלא ביהודי א' שהרגתי בין נוקולא לאוריך שהיה מוליך עשרה ליטרין כסף וכו' והתירו את אשתו משום מל"ת ואעפ"י שלא הזכיר שם היהודי וכתב מור"ם בתשובה וכן רבינו ישראל ז"ל. ועוד כתבו דעכו"ם מל"ת מעכו"ם מל"ת נאמן ואע"ג דלא ידעינן אם העכו"ם הא' היה מתכוין להעיד או מל"ת ולא תליא להחמיר שמא ע"י שאלה הגיד הראשון. עלה בידינו שאם העכו"ם הבייבודה מל"ת גמור היתה אשה זו מותרת. עוד האריך להוכיח שאין משיאין את האשה ע"פ קול הברה בעלמא כגון דנפיק קלא דלא פסיק מת פלוני או נהרג פלוני וכשבאין לחקור ממי שמעו איך שם עדות כלל ודבר ברור הוא לא היה צריך להטריח עליו הקולמוס והכי משמע פשטא דמתניתין דקתני ומשיאין ע"פ בת קול ולא קתני ע"פ קול וע"פ בת קול משמע שומעין את הקול לבד והכי משמע נמי מדקתני ומעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ואם איתא דרישא איירי בקול הברה בעלמא שלא שמענו אותה הוי מעשה לסתור אלא ודאי איירי בקול שצועקת מת פלוני וכדפרש"י ז"ל וכן פירש הרמב"ם בפי' המשניות ולדעתי אין לך אדם פותח ספר שיטעה בזה. ומה שכתב כי מדברי הריטב"א ז"ל נראה דמשיאין על פי קול גרידא. וז"ל נמקי יוסף פרק בתרא דיבמות וכתב בשם רבו הרא"ש ז"ל כי לדברי התוספות היכא דיצא קול איש פלוני מת ולאחר ג' ימים מצאוהו מת ובאו עדים והכירוהו שהוא אותו פלוני לפי פרצוף פניו או בטביעות עינא שיכולין להעיד עליו ונשאת אשתו על פיהם מה נפשך אם הקול אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם לא היה הקול אמת הרי אינו לאחר ג' ימים ע"כ:

ודבר זה לא היה ראוי להעלותו על ספר שהרי לא אמר אלא אם הקול אמת ואם היה נודע לנו שהקול אמת פשיטא דתנשא אשתו וכן כתב בעל הקונדריס לבסוף אלא שקשה עלי לפי שאבד זמן ללא צורך:

עוד העלה שאין להתירה על פי עדות הנשים שהעידו ששמעו מפי היהודים הבאים ממושקולור לפי שלא הזכירו שם עירו והאריך בזה וכתב שהוא מחלוקת ושיש להחמיר לפי שהאחרונים הצריכו שיזכיר העד שם עירו ג"כ. ואני אומר שלא דקדק יפה בעדות דבשלמא בזמן שהעדות הוא חוץ למקום דירת מי שבאים להעיד עליו אז אמרו שצריך להזכיר העד שם העיר של מי שבא להעיד עליו אבל בנ"ד וכיוצא בו ששאלוהו על פלוני והוא דר פה כיון שמעידין עליו שמת על פלוני שהוא דר פה מעיד ומה צורך שיזכיר שם עירו והלא על זה שאלוהו ועל זה משיב וסתמו כפירושו ואפילו לדעת המחמירים עדות גמורה היא זו:

עוד העלה לבטל עדות דאומדנא דמוכח הוא שאלה העדים העידו על פי הבת קול שנשמע ואמרו בדדמי וכו' ואני אומר שאין לנו לעשות אומדנות לעגן את האשה ואין לנו לבקש איך ידעו הדבר כיון שהעידו שהרגוהו ואם יש מי שיבכה עליו מסתמא ידעו הדבר בבירור ואין לנו לומר בדדמי אלא במלחמה וכיוצא בו:

עוד כתב הר"ר דוד כהן ז"ל וז"ל ובר מדין לבי אומר לי דכיון דכבר יצא קול בעולם שפלוני התוגר הרג את פלוני יש לחוש דילמא אמר בדדמי:

עוד כתב לשון תשובה אחרת לרב הנזכר והעולה ממנה שכל הורג נפש פונה כה וכה לראות אם יש איש רואה אותו וא"כ כל מי שמעיד פלוני הרג את פלוני בדדמי אמר לפי שיצא הקול שנהרג פלוני אמר מסתמא פלוני הרגו:

ודברים אלו אינם נכונים כלל דא"כ לא שבקת מקום לשום עדות ואפי' לפי דעתו שאין אדם הורג אדם בפני שום איש איפשר שראה אותו מן החלון או מאחורי הגדר או מן האילן וכיוצא בדברים אלו וכ"ש דאיכא כמה רוצחים שאינם חוששין לזה שאם יגלה את סודו יהרגנו וכן מעשים בכל יום שהורגים כמה וכמה בפני הכל ואינם חוששין הילכך אין לנו לזוז מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ג מהלכות גירושין וז"ל כבר הודענו שעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית וכו' ואין הדברים אמורים אלא בזמן דאיתיה קמן אבל בזמן דליתיה קמן משיאין את האשה וכבר הארכתי בזה במקומות הרבה:

עוד שקיל וטרי בעדותו של ר' חיים משם התוגר והעלה שנקרא זה מל"ת וכן אני מסכים:

עוד העלה שכיון שהזכיר מקום יציאתו ולאין היה הולך ושיש לו אחות במקום פלוני מפשפשין באותה העיר ואם לא ימצא אלא הוא תנשא אשתו והכי איתא בתוספתא וגם זה אמת ונכון עוד העלה דאפילו לדעת האומרים שצריך לומר קברתיו מודים בזה שכיון שאמר שהולך למקום פלוני ויצא ממקום פלוני ויש לו אחות במקום פלוני ודאי שהיה מכירו וגם זה אמת אע"פ שלא הזכיר שמו כיון שהיה מכירו סגי וכן כתב הרמב"ם ז"ל בתשובה לעכו וכן העלה מ"מ בדעת הרמב"ם ז"ל:

עוד נסתפק כיון שהעיד ששמע דילמא שמע מאחת מהנשים שאינם כשרות להעיד לה או מפי קטנים ושוב פשיטא ליה דלהכי לא חיישינן. עוד נסתפק דמאן לימא לן דלא אמר. כן מפי השמועה דשמע מקלא דלא פסיק והיינו קול הברה בעלמא דאין משיאין את האשה על פיה ואת"ל דשמע מאחר דילמא מעכו"ם שמע ואיכא מאן דפסוק דעכו"ם מפי עכו"ם אין משיאין את האשה. ואני אומר שכבר נהגו העולם להשיא ע"פ עכו"ם מפי עכו"ם אע"ג דלא ידעינן אם היה הראשון מל"ת או לאו וסמכו על המקילים משום עיגונא דאתתא ותו דלא תפוקנא לתרבות רעה. עוד העלה לאסור את האשה הזאת וסמך על מה שמצא בתשובה למהר"י ווייל וז"ל ועדות שהעיד ר' דוד אין מפורש בו שאמר שום עכו"ם שראהו מת רק אמרו ע"פ השמועה ונראה דאין לסמוך על אותו עדות דאיכא למימר בדדמי שמעו שנהרג יהודי ואמרו ודאי זה הוא:

ואני אומר שאין לסמוך על הוראה זו לעגן את האשה שהרי הרמב"ם ז"ל חולק על זה בפסק פי"ג האומר שמעתי אין חוקרין אחריו והחכ' האוסר דחה ראיה זו בהבל פיו וכתב דה"מ כשיאמר מפי אחר אשה עבד או עכו"ם אבל האומר שמעתי סתם בודאי דגרע טפי ע"כ. וחזי כמה מהדר האי מדרבנן אאנפי דאיסורא לעגוני האי אתתא דהא הטעם שמחלק הרב ז"ל בין האומר שמעתי לאומר ראיתי הוא משום דאין דנין איפשר משאי איפשר וכן כתב בעל מ"מ וא"כ מה לי שיאמר שמעתי או מה לי שיאמר שמעתי מפלוני הכל אי איפשר הוא כיון דליתיה קמן וזה ברור גם מתשובה שהשיב ז"ל לעכו משמע נמי שכל מי שאומר נהרג פלוני או שמעתי שמת פלוני לא אמר בדדמי ואין חוקרין אחריו:

וזה נוסח העדויות:

במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימי לתתא כד אתא קדמנא ה"ר יהודא חרר הדר בפטרא החרשה ועומד היום פה יריד מושקול ואמר שבהיותו יושב בחנותו בא תוגר א' שהיה מכירו ואמר ר' יהודה הנזכר לתוגר הנז' דע איך בא בנך אמר התוגר למעני הראהו לי לפי שיש יותר משתי שנים שלא ראיתיו ובתוך אלו הדברים אמר ר' יהודה הנזכר לתוגר הנזכר הלא ידעת שהרגו לה"ר שלמה כרוב נ"ע שהיה מכירו התוגר הנזכר לר' שלמה הנז' אז אמר התוגר הנזכר שבהיותו בכפר שלהם אמר לו תוגר סופי אחד אמת שלעבר בלכתי בליפנטו בהר לורי קורפו מצאתי שני אנשים נהרגים זה על זה מכוסים בטפיט אחד ואז אחזתם רעדה אז אמר ה"ר יהודה לתוגר והלא שאלת אם היה מכיר מי הם השיב התוגר ואמר לר"י שאמר לו הסופי הנזכר שראה הראש מהאחד חתוכה במקום א' וראה שהיה חצי זקנו מצד א' לבנה ומצד אחר שחורה וגם ראה שהיה להרוג א' גיליקיש שחורים ומלבושים שחורים ומראות מושלכים ארצה ודברים אחרים כל זה העיד בתורת עדות ה"ר יהודה הנז' שכל הדברים הנזכר למעלה עברו בינו ובין התוגר. ואחריו בא ה"ר ברכיה סקוסי ואמר בתורת עדות שבהיותו הולך בשוק היריד הנזכר מצא תוגר א' ואמר לו מה לך שאתה עצב אמרתי לו אני עצב כי היה לי אהוב כמו אח ויש כ"כ זמן שנסע מליפנטו לחזור לביתו ולא בא וזו הוא העצב שיש בלבי והוא השיבני שמא הם ההרוגי' שמצאו בטריקורפו אמרתי לו ראית אות' השיבני לא אבל תוגר אחד ראה אותם וחיליתי פניו ילך עמי לתוגר הנזכר והלכנו לתוגר השני ושאלנו ממנו מה היה יודע מזה הענין בראשונה נתיירא להשיב אז אמר לו התוגר שהלך עמו אל תפחד כי זה היהודי הוא אהובנו אמר התוגר השני אמת שאני לא ראיתי אותם אמנם החמרים שלי ראו ג' הרוגים האחד מכוסה בטפיטי ואחר בקרפיטא וראשיהם לבד מהגופות ומראות הרבה מושלכים ארצה אז אמר ה"ר ברכיה הנז' האמת שאני נתתי לו המראו' ההן שקנה אותם ממני ושאלנו היום שראה אותם אמר שביום שהיהודים היו עושים באירן וה"ר שלמה נסע מליפנטו לבא לביתו בלארסו לעשות חג השבועות (בז') לאייר כל זה העיד ה"ר ברכיה שספרו לו התוגרמים הנז':

גם אנן ב"ד בהיותנו מקבלים העדות מר' ברכיה הנזכר עבר זקן א' מבן שמונים שנה ומעלה עכו"ם אמר רבי ברכיה הנזכר העכו"ם הזה העובר יודע עדות כפי מה שספר אלי שראה אותם בעיניו כשהיה בא מליפנטו לבוא ביריד הנזכר ואנחנו ב"ד החותמים מטה קראנו לעכו"ם הזקן הנזכ' ושאלנו ממנו מה שראה השיב ואמר בעוברים מהמקום ההוא חנו שם עם החמרים לרעות סוסיהן הלך עכו"ם אחד אחר לרעות סוסו ומצא גופין מושלכים ארצה בא החמר והגיד איך ראה ההרוגים ההם והלכו כל החמרים והעכו"ם הזקן הנזכר וראו שני גופין מכוסים בטפיטי ובלא ראש וגוף א' מושלך לבד מכוסה בקרפיטא ומראות הרבה מושלכים ארצה וטוקש לבנות מושלכות ר"ל סופאניש שהיה מביא עמו למוכרים וקאבוק א' סביבו מבגד מאבי ומה שעליו מויליודו שחור ובהיותו העכו"ם מעיד מה שראה היו שם בפנינו ה"ר משה גלייגו וה"ר אברהם דוד וה"ר יצחק אטון ואמרו לנו ב"ד אנחנו מעידים שה"ר שלמה הנז' היה מביא קאבוק סביבו מבגד מאבי ועליו מויליודו שחור כמו שהעיד העכו"ם היה זה יום ששי י"ז לחדש סיון שנת השי"א ליצירה פה יריד מושקולור וקים:

שלמה בכר שלמה כדון דיין. דוד ליאון דיין: יעקב ברוך דיין:

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא כד אתא קדמנא ר' אליה כלב ואמר לנו בתורת עדות איך בהיותו יושב בחנותו ביריד לשונא בא תוגר אחד באייבודא מכפרי ליארסו קרייא וליזירו לקנות בגד ממנו וקרה מקרה שאז היו מדברים על ענין הריגת שלמה כרוב נ"ע ושאל הנער הבאייבודא הנז' ליהודי הנזכר על מה אתם מדברים השיב לו היהודי הנזכר לתוגר הנזכר איך היו מדברים על ענין יהודי אחד שנהרג אז השיב הבאייבודא הנזכר מל"ת איך בהיותו בכפר ליזירו אשר הוא באייבודא מאותו הכפר איך ידע ידיעה אמתית מפי מגידי אמת איך קודם מישקיליר יצא יהודי אחד מליפנטו לבא לביתו בלארסו עם חברת ד' חמרים שהיו מכפרי קרייא וליזירו ובדרך הרגו החמרים האלה ליהודי הנזכר עם שבוי א' שנתחבר עמהם בדרך ולקחו מהשבוי פרחים הרבה ובשומעו התוגר הבאייבודא הנזכר השמועה הזאת תפס החמרים האלו והכה אותם במכות והודו גם הם איך הרגו ליהודי הנזכר ולשבוי הנזכר שנתחבר עמהם בדרך ואכל מהם לבנים ולא יותר בהיות כי לא היה קורתו בדבר והחמרים האלו היו שנים מכפר ליזירו ושנים האחרים מכפר קרייא כל זה העיד בתורת עדות ה"ר אליה כלב משם הבאייבודא התוגר הנז' היה זה יום ז' ח' ימים לחדש חשון שנת השי"ב ליצירה דוד בן כבוד ר' שמואל ליאון דיין שלמה בר אהרן הכהן אשכנזי דיין אברהם בכר אברהם דיין במותב תלתא כחדא הוינא בי דינא דחתימין לתתא כד בא קדמנא גמילא אלמנת רבי חפץ ע"ה והעידה בפנינו בתורת עדות כי בהיות ששמעה לבת קול אומרת שלמה כרוב נהרג ולא האמינה לבת קול מיד כשבאו יהודים מיריד מאשקולור הלכה אצלם ושאלה השמעתם או ידעתם דבר משלמה כרוב מיד ענה יהודי א' מהם ואמר מתי שאלתני משלמה כרוב שלמה כרוב כבר עבר מן העולם ולכן אם יש פה העיר מי שיבכה אותו נאמר לו שיבכהו כי הוא כבר עבר מן העולם:

וגם באה לפנינו אסתר אלמנת ר' יהודה לירמא נ"ע והעידה ג"כ כי בהיות שהיא שמעה גם הבת קול אומרת שלמה כרוב נהרג גם היא הלכה מיד כשבאו יהודים מיריד מושקולור ושאלה ג"כ ליהודים ואמרה הידעתם או שמעתם דבר משלמה כרוב והשיב יהודי א' ואמר ממי תשאל משלמה כרוב שלמה כרוב הרגו ושחטו אותו כל זה העידו לפנינו אלו הנשים בתורת עדות פה לארסו יום כ' כ"ד יום לחדש אב שנת הש"יא ליצירה יצחק בר דוד דיין שמואל טולזי דיין יצחק פייסו דיין במותב תלתא כחדא הוינא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא חיים בר משה הדר עתה בלארסו והעיד בתורת עדות ואמר לנו איך היה מדבר עם תוגר א' שמו מהמדי על עניינם ואמר התוגר הנזכר לחיים בר משה הנז' איך לא בא פלוני טבח מליפנטו במושקולור והשיב חיים בר משה הנז לתוגר הנז' הלא ידעת כי היהודים פחדנים הם פחד ולא בא אז השיב התוגר הנז' מל"ת לחיים בר משה הנזכר האמת אתכם כי בודאי יש לכם להתפאר כי אני שמעתי שמועה אמתית ודאית איך עתה מקרוב נהרג יהודי א' שהיה לו אחות בפטר' החדשה ודירתו של יהודי הנהרג בלארסו ובנסיעת היהודי הנזכר מליפנטו לבא לביתו בלארסו נהרג הוא ושני חמרים עמוק רוב מליפנטו כל זה העיד חיים בר משה הנזכר משם התוגר הנז' מל"ת היה זה יום ראשון כ"ד ימים לחדש תמוז שנת הש"י ליצירה פה לארסו ברוך קרפליו דיין שמואל טוליזי דיין יצחק בר דוד דיין:

כללא דמלתא דאשה זו מותרת להנשא בין על פי עדות הנשים בין על פי עדות ר' חיים כ"ש בהצטרפות שני העדויות ואם יצטרף עמי חכם אחד בעל ההוראה אני מתירה דאנן בתר הרמב"ם ז"ל גרירינן: