שו"ת רדב"ז/קצה
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו שטר על שמעון והקנה אותו ללוי במעמד שלשתן בלא כתיבה אם יכול לוי לטרוף ממשעבדי אם קנה השטר בעצמו או לא קנה אלא החוב לבד והוי כמלוה בלא שטר:
תשובה לא קנה לוי אלא החוב הכתוב בשטר ולא את השטר ולא טריף לוי אפילו ממשעבדי דשעבד שמעון אחר שהקנה את השטר ללוי דלא שייך הכא למימר איהו דאפסיד אנפשיה דהא ליכא הכא סהדי דליפקו לקלא דמקנה השטר לא מפיק קלא שיאמרו שאין לו לפרוע חובו אלא משטר שיש לו על חבירו ושמעון לא מפיק לקלא שיאמרו שיש עליו שטר חוב ואינו פורע וצריך להקנותו לאחרים ולוי לא מפיק לקלא שהוא ירא שמא יש על לוי חובות אחרות. הילכך כיון דליכא סהדי לא שייך טעמא דקונה אפסיד אנפשיה תדע דלא קני אלא החוב שבו לא שעבוד השטר דלא אשכחנא דמצי לאקנויי שטרא אלא באחד משני דרכים או בכתיבה ומסירה ויכתוב ליה וקני איהו וכל שעבודא דאית ביה ואי לא כתב ליה הכי לא קנה דמילי נינהו. א"נ כגון שהקנה לו קרקע כל שהוא והקנה לו על גבה שטר חוב הרי זה קנה השטר בכל מקום שהוא ובהני תרתי אנפי כיון דאיכא סהדי מפקי לקלא ואיהו דאפסיד אנפשיה. ואם איתא דאיכא נמי מעמד שלשתן הוה להו לאדכורא. וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות מכירה שלא הזכיר מעמד שלשתן אלא גבי מנה שיש לי בידך בין במלוה בין בפקדון. וגבי מכירת השטר הזכיר שני הדרכים אשר כתבנו לעיל וכן בדין שהרי מעמד שלשתן הוי הלכתא בלא טעמא ודיינו שיקנה החוב אבל שעבוד השטר לא קנה: וכן נראה בהדיא דעת הר"ן ז"ל שכתב בפירוש ההלכות פרק המביא גט עלה דמתניתין דתנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה וז"ל מכאן יש ללמוד שלא תקנו חכמים בשטר מעמד שלשתן וטעמא דמלתא דבשלמא דבר שגופו ממון איכא למימר דמגו דזכי לנפשיה תקינו רבנן דלזכי לחבריה אבל דבר שאין גופו ממון בשטר דלא מצי זכי ביה לא תקינו ליה רבנן דליזכי לחבריה זה נ"ל עד כאן. וכן היא בתוספות הילכך כיון שלא קנה השטר במעמד שלשתן לא קנה השעבוד ואע"ג דקנה החוב לא טריף ממשעבדי: ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפי' אהדר שטרא לראובן לא מצי טריף ממשעבדי דכיון דקנה לוי החוב במעמד שלשתן הוי כאלו נמחל שעבוד השטר והשתא מכח לוי קאתי ולא עדיף מגברא דאתי מחמתיה:
וכתב ר"ת ז"ל דהמוכר שטר חוב לחבירו או נתנו במעמד שלשתן אינו יכול למוחלו והביא לזה ראיות עיין בתוספות פ"ק דגטין. מיהו ק"ל עליה אם המוכר שטר חוב לחבירו בכתיבה ומסירה או אגב קרקע שקנה גוף השטר בעצמו והוי הלכתא בטעמא אם חזר ומחלו מחול המוכר במעמד שלשתן שהקנין הוא הלכתא בלא טעמא ולא קנה גוף השטר כדכתיבנא לא כ"ש שאם מחלו מחול וצל"ע מ"מ נ"ד ודאי לא קנה גוף השטר. לא טריף ממשעבדי ומ"ש ר"ת דהמוכר ש"ח במעמד שלשתן אינו יכול למוחלו ומשמע דהוי מכירה לאו אשטר קאמר אלא אמנה דבשטר קאמר אבל השטר עצמו אינו מכור כלל כדכתיבנא: