שו"ת רדב"ז/קצ
שאלת ממני על מה שנמצא בהגהה באשרי פרק בהמה המקשה וז"ל מצא בה בן ט' חי ולא הפריס ע"ג קרקע ראבי"ה קבל מרבינו יואל אביו ז"ל ששחיטת אמו אין מטהרתו מידי טרפה ואסור וכן פסק רבינו יעב"ץ ורבינו שמואל בר נטרונאי ז"ל מתיר משום כל בבהמה תאכלו ונראין דבריו עכ"ל מא"ז. וקשיא לך מה נפשך אי חשבת ליה מת או חי מותר בשחיטת אמו:
תשובה איברא דבר תימא הוא ותו לא אשכח א"ז מאן דפליגי עליה אלא רבינו שמואל והלא כל העולם חלוקים עליו ובשלמא אליבא דרבי מאיר דקאמר בן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו איכא למימר דטרפה כחי חשיב ליה ואין שחיטת אמו מתירתו באכילה אבל לא קי"ל בהא כר' מאיר אלא כסתם מתני' דבן ט' חי או מת שחיטת אמו מטהרתו אם לא הפריס ע"ג קרקע וכן כתב בעל ההגהה בעצמו מצא בה בן ט' חי והפריס על גבי קרקע ונמצא טרפה אסור דהא טעון שחיטה משום דלא אתי לאחלופי בבהמה מעליא הכי נמי טרפות דידיה ולרבנן איצטריך להאי טעמא דלר' מאיר מדינא טעון שחיטה. ומתוך הדוחק אני אומר דלא נחלקו הני רבוותא אלא שנטרף אחר שחיטת אמו דס"ל לראבי"ה ז"ל דשחיטת אמו אינה מתרת אלא מה שאירע בתוכה טרפות או מיתה אבל מה שאירע אח"כ אינה מותרת הגע עצמך שלא הפריס ע"ג קרקע ואחר זמן מת ס"ל דאסור באכילה ואע"ג דחשבינן ליה כשחוט מ"מ מתחלף בבהמה מתה בעלמא דבשלמא כשהוא חי ומכין אותו על ראשו או קורעו לא אתי לאחלופי בבהמה דעלמא אבל אם מת מעצמו אסור וס"ל לראבי"ה דכיון דנטרף אחר שחיטת אמו הרי הוא כאלו מת אחר שחיטת אמו ואסור. ורבינו שמואל ס"ל כיון שהוא חי אעפ"י שנטרף הוא בכל בבהמה תאכלו אבל מודה הוא דאם מת אח"כ אסור דאתי לאחלופי אבל נטרף לא אתי לאחלופי:
והוי יודע דלדעת רוב הפוסקים אשר אנו רגילין לסמוך עליהם אפי' הפריס ע"ג קרקע דטעון שחיטה אם נמצא טרפה מותר וכ"ש היכא דלא הפריס ע"ג קרקע דאין טעון שחיטה דפשיטא דאפילו נטרף אח"כ מותר דשחיטת אמו התירתו לגמרי אבל אם מת אסור באכילה דגרסינן התם אמר רב חסדא השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וחייב בזרוע ולחיים וקיבה ואם מת טהור מלטמא במשא ומוקמינן לה כרבנן וטעמא דרישא משום ד' סימנים אכשר ביה רחמנא וס"ד כיון דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ויהיה מותר בשחיטת אמו הטרפה קמ"ל דטעון שחיטה וקתני סיפא אם מת אח"כ טהור מלטמא אבל באכילה אסור וליכא למימר דטעמא משום דאמו טרפה דהא איכא דגרסי בה השוחט את הבהמה הילכך אם מת אחר שיצא לאויר העול' אע"ג דלא הפריס ע"ג קרקע אסור באכילה ומדברי הר"ן ז"ל נראה דאפילו מת אח"כ מותר באכילה לרבנן דקי"ל כוותייהו. ואני ק"ל למה לא גזרו במת אטו נבלה דעלמא כמו שגזרו היכא דהפריס ע"ג קרקע ומ"מ ראבי"ה סובר שאם מת אסור מכ"ש דטרפה וכן אני מודה לו במת ולא בשנטרף אחר שחיטת אמו: