שו"ת רדב"ז/קנד
שאלת על הדברים הצריכין ליעשות לשמן אם צריך דבור או סגי במחשבה לבד:
תשובה כבר דברו הראשונים ז"ל בזה והעלו דצריך דבור והטעם לדעתי שבכל דבר שבקדושה כגון ס"ת תפילין ומזוזה שהצריכו לשמה אין הקדושה חלה במחשבה לבד אלא בדבור שהדבור עושה רושם גדול וחכמי המדרש הזכירו זה בכמה מקומות. וא"ת התינח דבר שבקדושה אבל כתיבת גט דבעינן לשמה דכתיב וכתב לה לשמה לעולם אימא לך דבמחשבה גרידתא סגי. וי"ל דסוף סוף קדושה יש בגט לפי שנקרא ספר וכתוב בו כדת משה וישראל. ותו דאם כתב אותו סתם אינו כורת בינו לבינה וע"י שכותב אותו לשמו ולשמה כורת לפיכך צריך שיוציא הדברים בפה כדי שע"י כך יתקיים המעשה שאין הדברים מתקיימים במחשבה לבד:
וכן במגלת סוטה צריך ג"כ לשמה וצריך להוציא בשפתיו כדי שהמים יפעלו פעולתם בכח השם הקדוש הנמחה אל המים ולכן טוב וישר בכל הדברים שצריכין לשמה לפרש בדבור שהוא עושה לשמן אבל בדיעבד מודה אני שאין הדבר נפסל בכך כיון שגמר וחשב בדעתו לעשותן לשמן. וז"ל הרא"ש ז"ל ובתחלת כתיבתו יאמר הסופר הריני כותב גט זה לשם פלוני וכו' וכתב רשב"ץ ז"ל ויאמר הסופר בפיו ובפני העדים והבעל הריני כותב גט זה לשם פלוני וכו' וכן העדים בשעת החתימה צריך שיוציאו בפה הריני חותם גט זה וכו' וכן כתב הרשב"א והרמ"ה ז"ל: