שו"ת רדב"ז/קלה
שאלת ממני אודיעך דעתי בחצי זית חמץ אם צריך לבער או לא:
תשובה מרבנן פשיטא דצריך לבער דהא טעמא רבה איכא דכיון דחצי שיעור אסור מן התורה דקי"ל כר' יוחנן חיישינן שמא יבא לאוכלו ומהאי טעמא אפילו ביטל את החמץ ואח"כ מצא חצי זית צריך לבער דנהי דפירורין דלאו דעתיה עילוייהו בטילי ממילא לענין שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא אפילו משהי להו אבל לא בטילי ממילא לענין שלא יהיה האוכלו אוכל חמץ ואפי' היכא דבטלי נהי דמועיל הביטול לענין שלא יעבור עליו אבל לענין שהאוכלו יהיה פטור אין לנו הילכך האוכל חצי זית חמץ אסור אפילו אם ביטלו דאי לא תימא הכי יבטל את החמץ ערב הפסח ובתוך הפסח ימלא כרסו ממנו ויאמר עפר בעלמא אני אוכל וכיון דחצי שיעור אסור לאוכלו מן התורה אם לא ביטלו ואם בטלו אסור מדרבנן חצי שיעור וצריך לבערו כדי שלא יבוא לאוכלו וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל שכתב וז"ל ואמרינן בגמרא אילימא משום פירורין כלומר שמא נשארו פירורין חמץ בביתו הא לא חשיבי ובטלי ממילא ואפילו ימצאם לאחר מכאן אינו עובר עליהם ע"כ:
משמע לענין שאינו עובר עליהם לא חשיבי אבל צריך לבערם מ"מ מטעמא דאמרן דאל"כ לימא אינו צריך לבערם וכ"ש שאינו עובר עליהם ואע"פ שיש לדחות ראיה זו דאיכא למימר בדאיכא בכל הפירורין כזית ואם יתחברו יהיה כזית חמץ ואפ"ה אינו עובר עליהם כיון שאין בכל אחד מהם כזית בטילי ממילא. מ"מ יש ללמוד כן מההיא דבצק שבסדיקי העריבה אם יש כזית במקום אחד צריך ביעור פחות מכאן בטל במיעוטו. ואמרינן עלה לא שאנו אלא במקום העשוי לחזק אבל במקום שאינו עשוי לחזק חייב לבער וכן פסק הרי"אף והרמב"ם ז"ל. הא קמן דאפילו דבוק בעריבה כיון שאינו עשוי לחזק אינו בטל במיעוטו וחייב לבער אע"פ שאי איפשר שיתחברו יחד כיון שהם דבוקים:
וכן כתב בעל מ"מ וז"ל ופי' בעריבה במקום העשוי לחזק או לסתום בו נקב היא שאם לא כן כבר נתבאר שאפילו חצי זית לבד חייב לבער. וכתב עוד ופי' רבינו דוקא בדבוקים בכותלים או בקורות הא לאו הכי חייב לבער ודבר ברור הוא ע"כ. ומה שכתב הרא"ש ז"ל וז"ל והרמב"ם כתב הואיל ואלו חצאי זיתים דבוקים בכותלים או בקורות או בקרקעות אין חייב לבער אלא מבטלו בלבו ודיו לאו דוקא דבוקים אלא אורחא דמלתא נקט ע"כ. מיהו לישנא דהואיל לו משמע אלא דוקא. ותו דתרווייהו מימרי דעולא נינהו אמר עולא לא אמרן אלא בעריבה אבל בבית וכו' אמר עולא בעו במערבא בית ועלייה מהו וכו' וכי היכי דקמייתא דעולא איירי במדובקים בכותלי הבית דומיא דעריבה אידך מימרא נמי במדובקים איירי. ואפילו לפי שיטתו ז"ל לא קאמר אלא דסגי ליה בביטול אבל בלא ביטול לכ"ע אסור וברור הוא. ואע"פ שכתבו בתוספות פרק אלו עוברין וז"ל אבל פחות מכזית ושלא במקום לישה אפי' אין עשוי לחזק מותר ע"כ ומדקאמר מותר משמע אפי' בלא ביטול לא קשיא דהתם איירי במדובקים בעריבה ולא חיישינן שמא יבוא לאוכלו. אבל בזמן שאינם דבוקים דאיכא למיחש שמא יבוא לאוכלו אפילו אם ביטל צריך לבער. ובלאו הכי התוספות אזלי לגרסת הגאונים ז"ל אבל הרי"אף והרמב"ם ז"ל ורוב מפרשים לא גרסי לה. עוד כתוב בהגהה בשם רא"ם ז"ל וז"ל עלה דהך דבצק שבסדיקי העריבה והוא שראוי לאכילה קצת אבל אם הוא פחות מכזית והוא מטונף קצת כיון דאיכא תרתי לריעותא אינו חייב לבער ע"כ. הרי לך בהדיא דחצי זית ואינו מטונף חייב לבער:
כללא דמלתא לדעת רוב הפוסקים אפי' אם ביטל ואח"כ מצא חצי זית חייב לבער ולדעת הרא"ש ז"ל מבטלו בלבו ודיו אבל אם לא ביטלו השתא נמי אינו מבטלו לכ"ע צריך לבער. ומ"מ מסתברא לי דאין חייב לבער אלא מדרבנן דאי משום שלא יעבור ליכא אלא בכזית ואי משום שמא יבוא לאוכלו חששא דרבנן היא ואם לא ביער ולא ביטל לא עבר אדאורייתא אבל אדרבנן עבר. ואם ביטל ולא ביער פלוגתא ולמחמיר שומעין שאמר כהלכה דחיישינן שמא יבוא לאוכלו. וחצי שיעור אסור מן התורה אם לא ביטל ומשום עיקר דינא אתינן להכי ויגדיל תורה הוא דישראל קדושים הם וגוררין אפי' הכותלים כאשר כתב הרא"ש ז"ל וכאשר רואים אנו בעין שנהגו באיסור חמץ חומרות יתירות מה שאין כן בכל שאר איסורין: