שו"ת רדב"ז/קל
שאלת שמעון היה נושה בעכו"ם מעות ותפס אותו ובא ראובן ואמר הניחהו ואני אתן לך מה שהוא חייב ושוב ברח העכו"ם ושמעון תובע את ראובן יורה המורה אם חייב ראובן או לא:
תשובה אעפ"י שראובן לא טוב עשה שגרם הפסד לחבירו וחייב בדיני שמים מ"מ פטור הוא מלפרוע דבמאי נשתעבד שעת מתן מעות אין כאן קנין אין כאן ערב לב"ד אין כאן הילכך לא נשתעבד. ואי משום דאמר אני אתן דמשמע דהוי קבלן מה בכך כיון שלא נשתעבד. ומה שאמר בשם ר"ת דקבלן אין צריך קנין לאו לעיקר השעבוד קאמר דאין ערב ולא קבלן משתעבד אלא באחד מג' דרכים אשר כתבתי. אלא ה"ק דאם אמר תן לו ואני נותן אעפ"י שלא קנו מידו נעשה קבלן ותובע את מי שירצה תחלה. ותו בנ"ד לא הוי קבלן כלל אע"פ שאמר הלוהו ואני נותן אלא ערב הוי הילכך הכא דאמר הניחהו ואני אתן פטור דלא הוי קבלן אלא א"כ אמר תן לו ואני אתן או תן לו ואני קבלן. ואם מפני שהיה תופס את העכו"ם ברייתא שלימה שנינו הרי שהיה חונק את חבירו ואמר לו הניחהו וכו' פטור. ואי משום גרמא בנזקין כבר ידעת דקי"ל גרמא בנזקין פטור ודינא דגרמי ליכא בנ"ד וק"ל ומיהו אם היה לו עליו שטר או שהיה בידו משכון והחזירו לעכו"ם על פיו של ראובן חייב לשלם דהוי כתן לו ואני נותן: