שו"ת רדב"ז/ערה
שאלת ממני על מה שכתבתי בתשובה לאכסנדריאה בראובן שנשא שתי נשים ושעבד להם מטלטלי אגב מקרקעי כמנהג וקנה שפחה ומטלטלין אחר שנשא את שתיהן וכל א' דרה בבית בפני עצמה והניח השפחה והמטלטלין בבית האחרונה והראשונה תובעת כתובתה מאלו המטלטלין ופסקתי וז"ל התשובה השלוחה לשם ע"י תנאי הכתובה חזרו המטלטלין להיות דינם כקרקעות ויש בהם דין קדימה הילכך אה השפחה והמטלטלין קנה אותה אחר שנשא את האחרונה שעבוד שתיהן שוה בהם וחולקות כפי החלוקה אשר כתב הרמב"ם ז"ל:
ואם קנה אותם קודם שנשא את האחרונה הרי קדם שעבוד הראשונה ומוציאין מן האחרונה ונותנים לראשונה דקי"ל ב"ח מאוחר שקדם וגבה בקרקעות מה שגבה לא גבה וכו' וקשיא לך כיון שנשתעבדו הנכסים לשתיהן שוה וקדמה האחרונה ותפסה למה יחלוקו הא קי"ל אם קדם האחרון וגבה מה שגבה גבה כיון שהשעבוד שוה לשניהם וכן כתבו הפוסקים בהדיא והנה חשבת שזו נקראת תפיסה ומשום הכי קשיא לך ולא בא בשאלה אלא שהניח הנכסים והשפחה בבית האחרונה וזו אינה תפיסה כלל כי כל מה שיניח האדם במותו הכל הוא בתפיסת הבית ובחזקת היורש. ובשלמא אם היו מגבי לה ב"ד מה שגבתה גבתה או אם היתה תופסת ומוציאה מרשות היורשים שפיר הויא תפיסה דקי"ל דכיון שתקנו לגבות מן המטלטלין תפיסה לאחר מיתה הויא תפיסה אבל בנ"ד השפחה והמטלטלין במקומן עומדים וברשות היורשים תדע שאם תמות השפחה או נגנבו המטלטלין מן הבית היתה גובה כתובתה ממקום אחר ואם אתה קורא לזו תפיסה לדידה נגנבו או אבדו. וא"ת אי איפשר שלא הגביה האשה המטלטלין וקי"ל הגבהה קונה בכל מקום. שתי תשובות בדבר חדא דלא אמרינן שמא הגביה להוציא מחזקת היורשים. ותו דלא אמרינן הגבהה קונה אלא במי שמכוין לקנות אבל אשה זו אינה מכוונת לקנות אלא משתמשת במטלטלין כדרך שהיתה משתמשת בחיי בעלה והיא חושבת שהכל בחזקתה ולפיכך אינה מכוונת לקנות בהגבהה זו. וז"ל ריב"ש ז"ל בתשובה סימן ק"ז ודע כי הנכסים שהם בבית הבעל אעפ"י שכשמת הבעל נשארו הנכסים בידה ואהלים כאשר המה אין זו תפיסה של כלום שכל התופס צריך תפיסה גמורה שיקנה הדבר באחת מדרכי הקניות אלא שאין צריך לדעת אחרת מקנה כמו שאמרו בפ' הכותב גבי עובדא. דיימר בר חשו אזול תפסוה אינהו רב פפא ממלח מלוחי ורב הונא בריה דרב יהושע מתח לה באשלא מר אמר אנא קנינא לכולה ומר אמר אנא קנינא לכולה וא"כ הבית והתיבות והמטלטלין הכל ברשות היורשים ואינה נקראת תופסת מפני תפיסת המפתחות שאין מסירת מפתח קונה וכ"ש תפיסה ולכן אי פקח הוא הדיין וזריז ראוי לו שילך בפתע פתאום לבית המוריש ויראה הנכסים ואם לא עשתה בהם התפיסה המועלת לקנות יחזיקו היורשים והמקבלים מתנה בעד זכותם בענין שלא תוכל האלמנה להפקיע זכותם עוד ע"כ. אף בנ"ד נמי אם בשעה שבאו לב"ד שתי האלמנות אם עדיין לא תפסה האחרונה תפיסה המועלת כדמשמע לשון השאלה שכתוב והניח השפחה והמטלטלין בבית האחרונה משמע שלא עשתה בהם שום מעשה אלא כאשר היו בתחלה או חולקות בשוה כאשר כתבתי בתשובתי. ולפי הנראה לא נחלקו בזה אלא שחשבו שזו תפיסה גמורה וליתא כדכתיבנא. אבל אם תפסה כגון שהוציאה אותם מן הבית או שהגביה אותם לזכות בהם או שתבע אותם הבעל בחייו ולא רצתה ליתנם לו ואמרה לשעבוד כתובתי אני תופסת וכ"ש אם הבעל בעצמו התפיסן לשעבוד כתובתה הדבר ברור שזכתה בהן:
ומה שנסתפקו הוא כיון שאין השפחה נקנית באגב ובשלמא למאן דאמר עבדא כמקרקעי דמו ניחא שנשתעבדה השפחה אבל למאן דאמר כמטלטלי דמי אלא שאינם נקנים באגב מאי איכא למימר. ואין זה אצלי ספק שאם לא נשתעבדה השפחה לאחרונה גם לראשונה לא נשתעבדה אלא מאי אית לך למימר כיון שנשתעבדו המעות שקנה בהם השפחה נשתעבדה השפחה גם לשנייה נשתעבדה דאימור המעות בעצמן לא קנה אלא אחר שנשא את האחרונה:
וא"ת הניחא אם קנה את השפחה במעות אלא אם נפלה לו בירושה או נתנו לו במתנה במה שעבד אותה ויש לומר דנשתעבדה בתקנת הגאונים ז"ל דתקינו מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה וגובה ממה נפשך אי מקרקעי או מטלטלי: