שו"ת רדב"ז/עח
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שצוה שיש לשמעון עליו חוב מנה וקנו מידו וכתבו השטר ומת ראובן ואשתו תפסה כל הנכסים ואין בהם כדי כתובתה והחוב מי קודם כיון שהאשה לא הוציאה כלום יש לומר שיקדום ב"ח או דילמא אשה קודמת כיון דתפסה ושטרה קודם ולא קנה נכסים אחר שצוה שהרי מת מיד ונמצאו כל הנכסים נשתעבדי לאשה ולא לב"ח:
תשובה גרסינן בפרק הכותב אמר אמימר משמי' דרב חמא האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה וב"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי לב"ח מסלקין בזוזי לאשה בארעא האי כי דיניה והאי כי דיניה ואי ליכא אלא ארעא ולא חזיא אלא לחד מינייהו לב"ח יהבינן לאשה לא יהבינן יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא וכתב עלה הרי"אף ז"ל שמעינן מיהא דאמימר דכל היכא דכי הדדי נינהו וליכא דינא דקדימה לחד מינייהו כגון מטלטלין בזמן הזה וליכא אלא שיעורא דחד מינייהו לב"ח יהבינן לאשה לא יהבינן דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא והכי שדר רב האיי גאון ז"ל למ' אברהם קאבסי ז"ל ע"כ. הא קמן דאם אין בו דין קדימה כגון דכתובה וש"ח ביום א'. א"נ כגון לוה ולוה ואח"כ קנה דנשתעבדו לשניהם בשוה או במטלטלין בזמן הזה ב"ח קודם. וא"ת כיון שאם היו שניהם ב"ח היה בדין שיחלוקו אמאי גזלינן לאשה. ותירצו כיון דאם קדם א' מב"ח וגבה מה שגבה גבה חזינן לב"ח כאלו קדם וגבה מטעמא דיותר ממה שהאיש וכו' הילכך השתא דכתבינן מטלטלי אגב מקרקעי אית במטלטלי דין קדימה שהרי חזרו כקרקעות וכיון ששטר האשה קודם היא גובה תחלה שהרי כל הנכסים נשתעבדו לה שהרי לא קנה נכסים דמיד מת אחר שהודה שחייב לשמעון מנה. וז"ל הרמב"ם ז"ל פי"ז מה' מלוה ולוה וכן מי שמת והניח אשה וב"ח וקרקע שאין בה דין קדימה האשה נדחית מפני ב"ח והוא גובה חובו תחלה ע"כ. וטעמא דהוי קרקע שאין בה דין קדימה כגון שקנה אותו אחר שלוה אבל אם יש בה דין קדימה כל מי שקדם שטרו גובה תחלה. וכן כתב הטור וז"ל סימן ק"ב וכתב עוד לא הניח אלא מטלטלי שאין בהם דין קדימה וכגון דלא אקני לה מטלטלי אגב מקרקעי ינתנו לב"ח אפילו הוא מאוחר ותדחה ומיהו אם תפסה אפילו שלא בב"ד אין מוציאין מידה ע"כ. הא למדת דאשה זו גובה תחלה ממה נפשך אם כתב לה מטלטלטלי אגב מקרקעי הרי יש בהם דין קדימה והאשה קדם שטרה. ואם לא כתב לה מטלטלי אגב מקרקעי הרי תפסה ואין מוציאין מידה וכ"ש בנ"ד דאיכא תרתי קדימה ותפיסה. ומדברי הטור למדנו דאפי' היכא שהדין נותן שינתנו לב"ח והאשה תדחה אם קדמה האשה ותפסה אין מוציאין מידה. ויש מי שכתב דמוציאין מידה והנכון שאין מוציאין מידה. וכן דקדקתי מלשון הרב ז"ל שכתב באותו פרק ולעולם כל שקדם וזכה במטלטלין כדי חובו או כדי כתובתה אין מוציאין מידו שאין דין קדימה במטלטלין ע"כ ומדקאמר ולעולם משמע בכל גוונא. ועוד כתב האשה נדחית מפני ב"ח. ולשון דחייה משמע שדוחין אותה ממה שהיא באה לגבות. ותו דאי איתא דמוציאים מידה עדיפא הוה ליה לאשמעי' והבו דלא לוסיף עלה דמן הדין היה לחלוק עם ב"ח ודיינו שאנו מעבירים אותה מטעמא דיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ולא חיישינן לטעמא דחינא דידה אבל אם תפסה להוציא מידה אין לנו. וכבר ביארתי דין התפיסה במקומות הרבה: