שו"ת רדב"ז/נו
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שנפלה לו יבמה ונשבע שלא ייבם אותם אם חלה שבועה זו או לא כיון דקי"ל מצות יבום קודם למצות חליצה:
תשובה שבועה זו חלה מתלת טעמי חדא דאפי' למאן דפסיק דמצות יבום קודם למצות חליצה האי קדימה לאו מדאורייתא הוא תדע דחזרו לומר מצות חליצה קודמת למצות יבום ואם קדימה זו מן התורה לא היו חוזרין לומר מצות חליצה קודמת וכיון דקדימה זו מדרבנן אתי שבועה דאורייתא וחיילה על מצוה דרבנן. ותו בשעה שנשבע שלא ייבם באותה שעה לא היה חפץ ליבם וחלה עליו מצות חליצה וא"כ שפיר חיילה שבועה על היבום וכיון שחלה באותה שעה אפי' שחזר בו עתה ורוצה ליבם אין שומעין לו שכבר חלה השבועה: ותו דלא אמרינן אין שבועה חלה לבטל את המצוה אלא כגון סוכה ולולב ושופר שאין להם תקנה בקיומם בדרך אחרת אבל מצוה שיש שני דרכים בקיומה כגון מצות יבום דאיפשר נמי ע"י חליצה אם נשבע שלא לעשות א' מהדרכים אין זה נשבע לבטל את המצוה כיון שיש דרך אחרת בקיומה ומכאן אתה למד לאותם שפסקו מצות חליצה קודמת למצות יבום שאם נשבע שלא יחלוץ לה חלה שבועתו ומיבם אותה וא"עג שיש לדחות ראיה זו דיבום וחליצה שתי מצות הם מ"מ על המצוה השנית אני סומך וטוב הוא שיתירו לו שבועתו אפי' שהיא עד"ר ויכנס יבמתו דמצות יבום קודמת ומיהו איכא למימר דקדימה זו מן התורה דכתיב ואם לא יחפוץ האיש וגו' וחזרו לומר מצות חליצה קודמת שיש בהם כח לעקור דבר של תורה בשב ואל תעשה ומ"מ דעתי שקדימה זו מדרבנן ולפיכך היו מטלטלים אותה כפי הזמן: