שו"ת רדב"ז/נב
שאלת ממני אודיעך דעתי במי שתופס משכון שהוא נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו אי משביעין ליה או לא:
תשובה האי מלתא תליא באשלי רברבי אבל דעת הגאונים ז"ל ורוב הפוסקים אשר אנו רגילין לסמוך עליהם פסקו דמשביעין ליה אע"ג דאית ליה מגו. והקשו ז"ל על שטה זו מהא דתניא הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא א' כל זמן שהטלית ביד האומן על בעל הבית להביא ראיה נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל. עבר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה: ומדקתני סיפא נתנו לו בזמנו נשבע ונוטל אלמא ברישא שהטלית בידו נוטל אומן בלא שבועה והא הכא דטוען על המשכון הוא ואפ"ה נוטל בלא שבועה כיון דאית ליה מגו בנ"ד נמי נוטל בלא שבועה הואיל ואית ליה מגו. ונ"ל לתרץ דהאי מתניתא מוקמינן בפרק כל הנשבעין כר' יהודה דס"ל דקציצה נמי לא דכיר משום דב"ה טרוד בפועליו משום דקשיא לן דאמרינן בפרק המקבל אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא א' המ"עה: ומשני הך ברייתא מני ר' יהודה בקציצה נמי דכיר ואע"ג דקי"ל דאומן נאמן כל זמן שהטלית בידו מ"מ בהא דקתני רישא דנוטל בלא שבועה לא קי"ל כוותיה אלא הדרינן לכללין דכל הנוטלים לא יטלו אלא בשבועה. כן צריך לתרץ לדעת הפוסקים דאפילו אומן אינו נוטל אלא בשבועה. א"נ לעולם אומן נאמן בלא שבועה משום דאית ליה תרי טעמא חדא מגו. ותו דב"ה טרוד בפועליו דהכי משני תלמודא בכל דוכתא הילכך נוטל בלא שבועה אבל המלוה על המשכון לית ליה אלא טעמא דמגו ומשום הכי לא יטול אלא בשבועה. והוי יודע דבתר דתיקן רב נחמן שבועת הסת לכ"ע נשבע ולא נפקא מינה בענין מחלוקתם אלא אם נשבע שבועת הנשבעים ונוטלים שהיא שבועת המשנה או אם נשבע שבועת הסת שהיא תקנתא דרב נחמן ואיכא בין שתי השבועות מה שכתבו הפוסקים עיין עלה: