שו"ת רדב"ז/יב

שאלת ממני מאי איכא בין רובא דנימכר לרוב הנראה לעינים:

תשובה דע כי רובא דמינכר הוא שיהיה ניכר למרחוק רוב גדול כי ההיא דברכות שיהיה ניכר בלא עיון והשגחה. אבל רוב הנראה לעינים הוא הדבר המשוער לעין להכיר אם הוא רוב או מחצה על מחצה. תדע דהא מסקינן ריש פרק השוחט לענין טרפה ושחוטה בעי' רוב הנראה לעינים ולענין טרפה ליכא למימר דבעיא רוב גדול דמינכר מרחוק כההיא דברכות אלא רוב המשוער. וכן לענין שחיטה נמי דהא מעיקרא הוה ס"ד אליבא דרב דמחצה על מחצה הרי הוא כרוב כי מסקינן דמחצה על מחצה לא הוי כרוב אמרינן דבעינן שיהיה רוב גמור הנראה לעינים וכי נפיק ממחצה כל דהוא מיקרי שפיר רוב הנראה לעינים. והכי תניא בהדיא בת"כ ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור צריך לומר בין חמור לפרה והלא כבר מפורשים הם אלא בין הטהורה לך לטמאה לך בין נשחט רובו של סימן לנשחט חציו וכמה בין רובו לחציו כחוט השערה ע"כ. ומכאן תדין לכל מקום שתמצא רוב סתם או רוב הנראה לעינים שהוא כל שהוא יותר מן החצי עד שיפרשו רובא דמינכר כן כתב הרשב"א והר"ן ז"ל: ומדבריהם למדתי שאם הוא רוב שלא יוכל לשערו אלא ע"י מדידה וצמצום כיון דסוף סוף הוא הרוב סמכי' עליה אפילו בדאורייתא. והכי תניא בברייתא בפרק השוחט הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשרה. ומוקמינן לה בעוף הרי שחצי הפגום הוי בצמצום שאם הוא יותר טרפה ואם הוסיף עליו כל שהוא כשירה ועלה אמר רבא שאני לענין טרפה דבעינן רוב הנראה לעינים ואמר ליה אביי ולאו כל דכן הוא ומה טרפה דבמשהו מיטרפ' היכא דבעינ' רובא בעינן רוב הנראה לעינים שחיטה דעד דאיכא רובא לא מתכשרא כ"ש דבעינן רוב הנראה לעינים אלא דכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב ובהכי סלקא שמעתין: