שו"ת רדב"ז/אלף שסה

אלף שסה

שאלה [אשר] שאלת על ברכת נטילת ידים אימתי מברכין אותה ואימתי אין מברכים אותה לפי שרבו בזה הדעות ורצית לדעת על מי דעתי סומכת. גם על ברכת אשר יצר שגם בזו נפל מחלוקת גדולה ואנחנו לא נדע מה נעשה: תשובה כלל גדול יש בידי שכל מקום שיש מחלוקת פוסקים בענין הברכות ראוי ללכת אחר המיקל לפי שאם הדין נותן שמברכין לא הפסיד כלום שהברכות אינן מעכבות כלל. ואם הדין נותן שאין מברכין וברכה נמצאת מוציא שם שמים לבטלה. לפיכך שב ואל תברך מן הספק או במקום שיש מחלוקת אבל צריך שיהיה המחלוקת מהפוסקים הידועים אצלנו שאנחנו סומכים עליה בכל שאר הדברים. לפיכך אני אומר שאין על נטילת ידים אלא בשחרית כשרוצה להתפלל ולקרות בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה או בזמן שרוצה לאכול פת או בזמן שרוצה לאכול דבר שטבולו במשקה. ואעפ"י שבזו יש חולק יש טעם לברך כיון שהנטילה הוא הכרח וחיוב. הרי לך שלשה מקומות שצריך לברך על נטילת ידים וטעמא דבשלשה אלו לא סגי במידי דמנקי אלא צריך מים על כל פנים אבל אם רוצה לקרות ק"ש או לקרוא בתורה או להתפלל אע"פ שצריך לרחוץ ידיו אינו מברך על נטילת ידים דהא סגי במידי דמנקי דכתיב ארחץ בנקיון כפי וגו'. וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאין מברכין על נטילת ידים אלא על ג' אלו וכן אני אומר שהיא סברת הרמב"ם ז"ל. ומה שכתב הרב פ"ו מהלכות ברכות כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה אקב"ו על נטילת ידים ומשמע שעל התפלה וק"ש מברך על נטילת ידים התם בק"ש ותפלה של שחרית איירי. תדע שהרי בק"ש ותפלה לא הזכיר נטילה אלא לשון רחיצה. והכא כתיב כל הנוטל ידיו ובשחרית נמי כתב לשון נטילה משמע שמפני שהיא נטילה של שחרית מברך עליהם על נטילת ידים אבל שאר היום כשרוצה לקרות בתורה או להתפלל אינו מברך על נטילת ידים וכן כתב רבינו יונה שאין לברך על נטילת ידים אלא על שלשה אלו. ואם נכנס לבית הכסא וקנח או לקטנים ושפשף ורוצה להתפלל סברת הרא"ש ז"ל שמברך על נטילת ידים. ואין אני סומך עליו בזה מפני המחלוקת דמחלוקת בברכות להקל. והרב ז"ל מודה דאפילו עשה צרכיו וקנח ורוצה ללמוד אינו מברך על נטילת ידים וכן כתב בתשובה. ואם נכנס לבית הכסא לגדולים בין קנח בין לא קנח ירחוץ ידיו ויברך אשר יצר את האדם אפי' שאינו רוצה להתפלל או ללמוד שמא יזדמן לו דבר שבקדושה ובלאו הכי נמי צריך שיהיה נקי ולא מזוהם. וכן אם הטיל מים ושפשף ג"כ. אבל הטיל מים ולא שפשף אין צריך רחיצה ואם רחץ אינו מברך מפני המחלוקת. ואם צריך להתפלל או ללמוד צריך רחיצה עכ"פ אבל לא יברך ואם לא הטיל מים ורוצה להתפלל גם בזה ראוי לרחוץ משום דהתם ידים עסקניות הן ואסח דעתיה ואינו מברך כלל ואם לא הטיל מים ורוצה ללמוד אינו צריך לרחוץ וכן אני נוהג. ואם אני מסופק שמא נגעתי בטינוף אני רוחץ ואיני מברך כלל. עוד יש אחרת לכהנים שצריכין ליטול ידיהם בשעה שעולים לדוכן לברך את ישראל והנטילה מעכבת ולפיכך מברכין עליה על נטילת ידים שכן כתיב שאו ידיכם קדש וברכו. ואעפ"י שכתבנו למעלה בשם הרשב"א ז"ל שאין מברכים על נטילת ידים אלא על שלשה היינו לכל אבל זו פרטית לכהנים היא וכן כתוב בטור שמברכין הכהנים על נטילה זו על נטילת ידים ודבר ברור הוא. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: