שו"ת רדב"ז/אלף שסד
אלף שסד
[עריכה]שאלה כהן העומד בתפלה והגיע ש"צ לעבודה אם פוסק ועולה לדוכן לברך את ישראל: תשובה מסתברא לי שאם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן ומברך וחוזר למקומו ומסיים תפלתו ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש לדעת התוספת ואתה אל תתמה שהרי ברכת כהנים היא מצות עשה מן התורה. והתפלה שאעפ"י שהיא מצות עשה של תורה אין זמנה ולא סידורה ולא שיעורה ושלא להפסיק אלא מדרבנן. הילכך אתי עשה של תורה ודחי לה ופוסק. ודמי ממש לצבור שאין להם כהן אלא השליח צבור בלבד. שאם הוא מובטח שחוזר לתפלתו שפוסק ועולה לדוכן ומברך ועוקר רגליו מעט בעבודה וכשמשלים ברכת מודים עולה לדוכן ומברך וחוזר לתפלתו והכא נמי לא שנא. אבל אם יש שם כהנים אחרים לברך את ישראל בזה אני רואה שלא יפסיק תפלתו. וא"ת הרי עובר בג' עשה ליתא דמן הירושלמי מוכח דאינו עובר אלא אם כן מזהירין אותו לעלות דאמרינן רבי שמעון בן פזי כד הוה תשיש הוה קאי אחורי עמודי ר"א נפיק לבראי וכן כתבו בתוספות. והכא נמי לא שנא דכיון שהוא עסוק בתפלתו אעפ"י שש"צ קורא כהנים אינו מזהיר אלא לפנויים אבל זה שטרוד בתפלתו לא הוי בכלל דאלת"ה ש"צ כהן ויש שם כהנים אחרים אמאי אינו עולה שהרי החזן קורא כהנים אלא ודאי אינו בכלל הקריאה ואינו עובר כלל. עוד איכא טעמא אחרינא שהרי כשהגיע ש"צ לעבודה עדיין לא חל עליו חיוב מצות עשה ואינו רשאי לעקור את רגליו ולפסוק את תפלתו וכל כהן שלא עקר את רגליו בעבודה שוב לא יעלה. הילכך רואה אני שאם יש שם כהנים אחרים שלא יפסיק תפלתו לברך ברכת כהנים. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: