שו"ת רדב"ז/אלף שכב
אלף שכב
[עריכה]שאלה מעשה בראובן ושמעון שהיה ביניהם עסק ועשו חשבון ונשאר חייב שמעון לראובן סך מעות ובאותו הסך היה ללוי חלק וגבה ראובן משמעון חלק רב מהחוב עד שלא נשאר כי אם י"ג אלף מייד"י וכאשר תבע ראובן את שמעון הסך הנשאר הלך שמעון והלשין את ראובן לפני שר המדינה וכראות היהודים כן חילו פני ראובן שלא יתבע עוד אותו חוב ויכתוב לשמעון שטר מחילה בתנאי שלא יוסיף שמעון לחרחר ריב בדבר המלשינות ההוא וכן עשה ראובן. ואחר כך בא ראובן לעשות חשבון עם לוי מאשר גבה משמעון לתת לו חלקו המגיע לו אז ענה לוי מאחר שמחלת לשמעון ומכח מחילתך איני יכול לתבוע חלקי משמעון פרע לי חלקי משלם וראובן אומר לך ותבע חלקך כי לא הייתי מחוייב להסתכן בעבור החלק המגיע לך גם כי המחילה היתה באונס: תשובה דברים פשוטים אני רואה כאן דמה מועיל מחילת ראובן בחלק לוי והרי אין אדם מוחל דבר שאינו שלו וחוזר לוי ותובע חלקו משמעון. ואפילו היה לוי שותף לשמעון אין ללוי על ראובן כלום ממה נפשך אם היה לוי בעיר בשעה שמחל ראובן לשמעון היה לו לבוא ולערער על המחילה וכיון שלא ערער סבר וקביל. ואם לא היה בעיר חוזר ועושה דין עם לוי על חלקו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק ג' מהלכות שלוחין ושותפין. וכל מה שכתבתי הוא אפילו שלא היה שם אונס כלל אבל היכא דאיכא אונסא כי הכא אפילו ראובן חוזר על שמעון אם ירצה דמחילה באונס לא הויא מחילה דאע"ג דקיימא לן תליוה וזבין זביניה זביני משום דאגב אונסיה דזוזי גמר ומקנה אבל תליוה ומחיל אין מחילתו מחילה דאגב אונסיה גרידא לא גמר ומחיל וכן כתבו הפוסקים ז"ל ואצ"ל שחוזר לוי על שמעון ותובע חלקו ואפילו ליכא לאישתלומי מיניה כגון שהוא עני או שהוא אלם או שמת אין ללוי על ראובן כלום. וגדולה מזו אני אומר שאפילו עומד לוי וצווח על ראובן שלא ימחול יכול ראובן לומר איני רוצה להסתכן בשביל מעותיך ולא נקרא זה מציל עצמו בממון חבירו. ולא מבעיא אם גזמו על ראובן באונס גופו אלא אפילו גזמו עליו להפסידו ממון הוי אונס דכיון שנמסר בידם אין מרחמין עליו כל שכן במלכות הזה שמייסרים את האדם מוסר אכזרי בגופו אם אין לו לשלם. הכלל העולה שהדין עם ראובן וחוזר לוי ותובע משמעון חלקו. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: