שו"ת רדב"ז/אלף שכ
אלף שכ
[עריכה]שאלה שאלת ממני על מנהגנו שאחר סעודת נשואין בשעה שאוכלים השמשים מברכין שבע ברכות בסעודה ראשונה: תשובה כך כתב רבינו טוביה ז"ל בהדיא אבל רשב"א חלק עליו וטעמו שכיון שאכלו החתן והכלה והשושבינים האוכלים אחריהם הוי כסעודה שניה ומכל מקום מודה שמברכין אשר ברא אבל אני אומר כי אפילו רשב"א מודה במנהג שלנו שאין החתן והכלה אוכלים עם הקרואים וכיון שכן אין סעודת השמשים סעודה שנייה אלא ראשונה שעדיין לא אכלו החתן והכלה. ותו כיון שהכל בית אחד הוי במקום חופה ומברכין שבע ברכות. ועוד כי קרובי החתן והכלה הם משמשים בסעודת הקרואים והם עיקר השושבינין ולמה תקרא לסעודה שלהם סעודה שניה. ועוד כי לעניות דעתי מסתבר טעמיה דרבי טוביה דבשלמא כשאכלו פעם אחת אז ראוי שתקרא הפעם שנית סעודה שניה אבל אלו עדיין לא אכלו כלל וכי מפני שאכלו אחרים תקרא אצלם סעודה שניה. תדע שאם היו הקרואים רבים בשני הל"יואניש כמנהג ואין אלו שומעים ברכה של אלו מפני קול הברה וברכו אלו לעצמן ואלו לעצמן ואי אפשר לצמצם לא בתחלת הסעודה ולא בסופה. ואם כן בא ונאמר שהראשונים יברכו שבע ברכות ולא השניים ושמשים נמי לא שנא. ונשאר מנהגנו שריר וקיים. ואפילו יאכלו בג' פעמים הכל סעודה ראשונה מקריא. ואעפ"י שאני רגיל במחלוקת בברכות להקל שלא לברך איני רואה במנהג שלנו מחלוקת. דאפי' רשב"א מודה בה וכדכתיבנא. ולענין אם יצאו החתן והכלה מבית חופתם לאכול בבית אחר אין מברכין שם ברכת חתנים דאין שמחה אלא במקום החופה. אבל שהשמחה במעונו אומרים בכל מקום שהרי אומרים אותה קודם החופה מכי רמו שערי באסינתא. ומכל מקום אם יצאו מפני שבית החופה קטן מהכיל הקרואים מברכין שם שבע ברכות לפי ששם הוא עיקר השמחה. ועוד מסתברא לי שאין הדברים אמורים אלא בשאר סעודות. אבל בסעודה ראשונה כיון שהחתן והכלה והשושבינין שם שם עיקר השמחה ומברכין שבע ברכות. והר"ן ז"ל כתב וכך נוהגין היום לברך ברכת חתנים בכל אחת מבתי החתונה כל זמן שהחתן או הכלה הם שם. אבל מכל מקום יש לחוש לדברי רבותינו הצרפתים בעלי התוספות. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' זמרא: