שו"ת רדב"ז/אלף שטז

אלף שטז

שאלה מעשה שהיה באשה עשירה יצאתה משאלוני"ק בחזקת גרושה. ובאת לרודיס והיהודים הבאים בחברתה שידעו בגירושיה החזיקו אותה בגרושה והם בעצמם היו משתדלים לבקש לה מנוח אשר ייטב לה ועמדה בחזקה זו חמש או שש שנים בלא ערעור וכמה פעמים קפצו עליה בני אדם בתוך זמן זה ולא היה שם פוצה פה כי כולם היו מחזיקים אותה בחזקת גרושה ובחזקה זו נתקדשה. וכשהגיע זמן הנשואין עמדו קצת משכילים ושאלו על גטה ואין בידה כי נאבד. ובקשו עדי גרושין ולא נמצא זולת עד אחד המעיד על גרושיה ועדים ששמעו מפי אחרים והלכו להם למדינת הים וגמרו אומר שאשה זו אסורה להנשא עד שיבאו עדים על גרושיה כיון שיש עדים לפנינו שהיתה נשואה ומקצת התירוה להנשא ונשאת וכת האוסרים גזרו עליו בגזרת נח"ש שיפרוש ממנה ולא יתיחד עמה עד שיורו המורים כדת מה לעשות ונפל מחלוקת גדולה בין שתי הקהלות יצ"ו על דבר זה ומנהיגי הקהל ופרנסיה שאלו את פי. גם שתי הכתות הרצו לפני קונדרסי תעצומותיהם וראיותיהם: תשובה אשה זו מותרת להנשא לכתחלה כ"ש אחר שנשאת וכל המפריש אותה מבעלה כאלו ממעט את הדמות אפילו שאין בידה לא גט ולא עדים. דגרסינן פ"ק דחולין מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקתיה ומייתי לה מקראי וכתב עלה רש"י ז"ל במקומות הרבה סמכו על החזקות לאסור ולהתיר וכתבו בתוספות עלה ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומרא דמדאו' אין (להקל) [לחלק] למדנו דסומכין על החזקות בין להקל בין להחמיר כיון דחזקה מקראי מייתי לה כדאיתא התם. ובשלהי קדושין גרסינן אמר רבי יוחנן מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות ומייתי התם עובדי איש ואשה תינוק ותינוקת וכולי. ותו באשה שבאה לירושלם ותינוק מורכב על כתפה וכו'. ומעתה אשה שהוחזקה במקודשת אעפ"י שאין שם עדי קדושין ובא עליה אחר נהרגין וכ"ש וקל וחומר אם הוחזקה במגורשת שתהיה מותרת להנשא דהא דיני נפשות חמירי טובא מאיסורי עריות וליכא למימר דשאני נדון דידן דאיכא סהדי דמרעי לחזקה דהא לא מסהדי אלא שהיתה נשואה ואיפשר שנתגרשה ואינם מכחישים החזקה וזה ברור מאד. וא"ת בשלמא היכא דאיכא מעשה דמוכח על החזקה כהנך עובדי דאיש ואשה תינוק ותינוקת או באשה שבאתה לירושלים בכולהו איכא מעשה דמוכח על החזקה. אבל בנדון דידן ליכא שום מעשה המוכיח על החזקה. הא לא קשיא כלל דבחזקה לחודה בלא מעשה הורגין. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות איסורי ביאה. וכן האשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדים או תוחזק ע"כ. והכא ליכא מעשה המוכיח חדא דלישנא דקאמר האשה שאמרה מקודשת אני משמע שאין המקדש לפנינו. ותו דתנן בפרק האומר קדשתי את בתי ואיני יודעת למי וכולי. ותנא עלה בגמרא נתקדשתי ואיני יודעת למי וכולי. ואיבעיא לן בגמרא עלה דמתני' מהו לסקול על ידו. רב אמר אין סוקלין ורב אסי אמר סוקלין רב אמר וכו' ורב אסי אמר וכו' אמר רב אסי ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלין וזהו דינו של הרב ז"ל. ועלה דמתניתין וברייתא שיילינן וברייתא קתני נתקדשתי ואיני יודעת למי אם כן מה שכתב וכן האשה שאמרה נתקדשתי הוי פי' ואיני יודעת למי כמתני' וברייתא. ועלה כתב הרב ז"ל עד שיהיו שם עדים או שתוחזק. וכיון שאינה יודעת למי נתקדשה אין כאן הוכחה כלל ואפ"ה נהרגת ע"י חזקה. ומכאן מודעא רבא למה שכתב הרר"י קולון בשורש פ"ז כמו שאני עתיד לבאר בעז"ה. ותו דבאירוסין ליכא מעשה דמוכח על החזקה דלא ביהודה קיימינן שהיו מתייחדים עם ארוסותיהם. ואפילו אם תרצה לומר דלעולם בעינן עם החזקה מעשה דמוכח בנדון דידן איכא מעשה דמוכח טפי מהנך עובדי דאשה גדולה ועשירה כזו איך יצאתה מתחת בעלה ללכת לעיר אחרת ועמדה זמן גדול כזה חוץ מבעלה ואין דורש ואין מבקש לה. והרי בעלה בחיים חייתו לא ישאל עליה ועל הממון הגדול שיש בידה יותר משני אלפים פרחים זהב ואין המקום רחוק בין שאלוניקי מקום מושב בעלה ובין רודיס. וא"ת שהוא אינו מרגיש או שיצאה בע"כ והרי שאלוניקי עיר ואם בישראל ובה חכמים גדולים ופרנסים לכל קהל וקהל איך הניחוה לצאת ואיך לא הודיעו הדבר לקהל רודיס יצ"ו אשה מרדה בבעלה ולקחה כל אשר לו והיא מתגוררת ביניכם. וכיון שלא היה דבר מכל זה אמתלאה גדולה ומעשה המוכיח יש לקיים החזקה שיצאתה מגורשת ופטורה מבעלה והרשות ללכת לכל אשר תחפוץ: ואפילו לדעת מהרר"י קולון ז"ל דבעי מעשה המוכיח עם החזקה מודה הוא דלענין מלקות או לענין איסורא בחזקה לחודה בלא מעשה דמוכח סגי. אבל לענין מיתה דחמירא בעי מעשה דמוכח עם החזקה ומוכח לה ז"ל מהאי דרבי יוחנן דקאמר מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות מדפלגינהו בתרתי. ותו כיון דשורפין על החזקות כ"ש שמלקין אלא להכי פלגינהו לאשמועינן דלמלקות לא בעינן מעשה דמוכח. וכתב ז"ל דליכא לתרוצי הכא כדמתרץ רשב"ם זכרונו לברכה ההיא דחזקת הבתים אמר רבא אמר רב נחמן מחאה בפני שנים וכו' דרבא חדא חדא שמעינהו מרב נחמן וגרסינהו. אבל הכא רבי יוחנן משמיה דנפשיה אמרן ולא שייך לתרוצי הכי אלא ודאי להכי פלגינהו משום דלא שוו בדינייהו כדאמרן עד כאן תורף דבריו. ואע"ג דאין משיבין את הארי אחרי מותו. מכל מקום הניחו לי וכו'. וקל להבין חדא דמלקות פלגא דמיתה הוא. ומה לי קטליה כוליה ומה לי קטליה פלגיה. ואי למיתה בעינן מעשה דמוכח למלקות נמי נבעי. ותו דבכל הספרים שלנו גרסינן. אמר רב אבא אמר רבי רבי יוחנן והוי כאידך דחזקת הבתים. וא"כ איכא לתרוצי חדא חדא שמעינהו אפילו לפי דרכו של הרב ז"ל. אבל ההקדמה שעשה הוא זכרונו לברכה איני מודה בה. דהא בכולי גמרא אפילו היכא דאמרהו משמיה דנפשיה אמרי' חדא חדא שמעינהו וגרסינהו ושמעינהו לאו דוקא אלא מעיקרא לא נתן אל דעתו אלא לחדא וגריס לה ולמדה לתלמידים ושוב נתן לבו לאידך וגריס לה סמוך לאידך כלישנא דאידך. והכא נמי רבי יוחנן שמיע ליה עובדא דמלקות וגריס עלה מלקין על החזקות. והדר שמע עובדא דמיתה [וגריס עלה] שורפין וסוקלין על החזקות. תדע דהרמב"ם עריב ותני להו בפרק מהלכות איסורי ביאה. משמע דאין חילוק ביניהם. וכ"ת דבתרוייהו ראשון בעי הרב מעשה דמוכח על החזקה ליתא שהרי כתב הוא ז"ל וכן האשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדים או שתוחזק. והתם ליכא מעשה דמוכח כדאוכחנא לעיל: ומההיא דפרקא קמא דחולין דכתיבנא לעיל איכא לאוכוחי נמי דאין חילוק כלל. דכיון דסמכינן על החזקות בין להקל בין להחמיר כדכתב רש"י ז"ל ובדאורייתא אין לחלק כדכתבו התוספות. אם כן מנין לנו לחלק בין מלקות למיתה. ואם באנו לחלק בין חזקה לחזקה איפכא מסתברא לי דחזקה דלית בה מעשה דמוכח עדיפא מחזקה דאית בה מעשה דמוכח דההיא דאיש ואשה תינוק ותינוקת וההיא דאשה שבאת לירושלם ובנה מורכב על כתפה איכא למימר שלא היו בניהם אלא מפני שראו אותם כרוכים אחריהם החזיקו אותם שהם בניהם וחזקה דנדון דידן כיון שהיתה אשת איש בתחלה אלולי דודאי קים לה דנתגרשה לא היו מחזיקים אותה בפנויה. ומעתה לפי סברא זו הוי נ"ד מכל שכן דההיא דאיש ואשה כו'. אבל קושטא דמלתא דאין חלוק בין חזקה לחזקה. וכמו שהוכחתי למעלה וכל מה שכתבתי הוא להתלמד אבל למעשה לנ"ד יש בו מעשה דמוכח כדכתיבנא. ואפשר [דמהני אפי'] לדעת הר"י קולון ז"ל ואפילו אם תרצה לחלוק ולומר שאין זה מעשה דמוכח. מודה הוא דלענין איסורא או לענין מלקות בחזקה לחודה סגי אע"ג דליכא מעשה דמוכח. תדע דחזקה מלתא רבה היא דהא קי"ל רובא דאורייתא ואפ"ה ס"ל לרבי יוחנן דחזקה עדיפא מרובא. דגרסינן פרק כל היד אילימא למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדיה דלא שרפינן תרומה והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא וכתב עלה רש"י ז"ל דאיכא חזקה בהדה כלומר כנגדו דמרע ליה חזקה לרובא וקאתי מניינא למעוטי דלא אזלינן בתר האי רובא לשוויי הא מלתא בודאי ולא שרפינן עלה תרומה והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא. ותו תנן התם כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה. הרי דחזקה מהניא אפילו בחייבי כריתות. ותו משמע התם דחזקה מוציאה מידי ודאי גבי שפחתו של מציק דמתרץ עלה. ואב"א כיון דחולדה וברדליס מצויים שם ודאי גררוהו והרי אנן לא ראינו חולדה וברדליס אלא חזקה שנמצאים בבורות הרי חזקה מוציאה מידי ודאי. ותו מחזקת קרקעות נלמוד שהרי זה צווח של אבותי וזה מודה לו ואומר שטר היה לי ואבד אם אכלה שני חזקה הרי היא שלו וטעמא דאין אדם רואה שאוכלים פירות שדהו שלש שנים ושותק. אף הכא נמי אין אדם רואה אשתו מורדת בו ואוכלת מעותיו ושותק. וכל שכן שהוא קרוב ושמע שמבקשת להנשא ושותק. שהרי בא בשאלה שקפצו עליה כמה פעמים. וכי תימא דלא שמע ליתא דהא חברך חברא אית ליה וכו'. ותו אם אתה אומר שלא תועיל חזקה לגרושה להנשא לא הנחת בת לאברהם אבינו מגורשת יכולה להנשא דאי על פי סהדי עבידי דמייתי או אזלי למדינת הים ואי על ידי גט או מעשה בית דין עביד דמירכס. וכ"כ רש"י ז"ל בפרק האשה שנתארמלה עלה דהך דרבי יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נשאת לא תצא. שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא. ומקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואסקה רב אסי דהוא בתרא כגון דאמרי עדים עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי דאמרינן לה אי איתא דהכי הוא אחזי לן גיטך וכתב עלה רש"י ז"ל דבשעה פורתא לא מהימנא למימר אירכס לי הא לאחר זמן נאמנת לומר אירכס לי ([ורב אסי] (ורע"ה) איצטריכא לי' לאוקומיה בעכשיו מת עכשיו גירשה). וא"ת דאמרינן בפרק הכותב וכ"ת דקרעינן ליה אמרה בעיא לאינסובי ביה. וכתב רש"י ז"ל עלה שיהיה בידי לראיה שנתגרשתי שלא יאמרו עלי א"א היא ע"כ. משמע שאם אין בידה גט לא מנסבינן לה. הא לא קשיא כלל דהיא טוענת כך וטענתה טענה היא להניח הגט בידה ולא קרעינן ליה אבל קושטא דמלתא הוא דאע"ג דאין בידה גט מצי אמרה אירכס לי גטי תדע דהכי הוא דגרסינן אמרה בעינא וכו' משמע דהיא טוענת ככה דאם איתא דלעיכובא הוי. ואם אין בידה גט לא מנסבינן לה הכי הוה לן למימר וכי תימא דקרעינן ליה הא בעיא ליה לאנסוביה ביה ודוק ותשכח אלא ודאי אפילו שאין לה עדים שנתגרשה ואין בידה גט ולא מעשה בית דין ואמרה ארכס אם הוחזקה במגורשת מנסבינן לה בחזקה. ומעשים בכל יום במצרים מימי הנגידים שאחר שהגיע גט לידה קורעין אותו ומניחין אותו ביד הסופר והולכת ונשאת כיון שהוחזקה במגורשת ואם היא רוצה ללכת למקום אחר נותנין בידה מעשה בית דין איך נתגרשה פלונית וכולי. ולא ראינו אדם שערער בדבר ועושים כך שמא תרצה להנשא קודם שתוחזק לגרושה או להחזיקה בגרושה אבל אם הוחזקה דמגורשת פשיטא דאינה צריכה כלום. וראיתי קצת משכילי עם שכתבו דחזקה זו הוי כקול בעלמא דמה לי קול ארוך מה לי קול קצר ובהקדמה זו למדנו מלשון רש"י שאשה זו אסורה שאין הקול מוציא מידי א"א. וכ"כ רש"י ז"ל עלה דמתניתין דשלהי גיטין שיצא שמה בעיר מקודשת וזה לשונו דאלו מגורשת להקל ולינשא לשוק ליכא לפרושי דמשום קול נשרי אשת איש לעלמא עד כאן. וזו שגגה גדולה שאם זה הנדון נקרא קול בעלמא לא ידענא חזקה מאי היא. ואם לומר שאין באיסור אשת איש חזקה הא ודאי ליתא דבכמה דוכתי אמרינן מוקמינן לה אחזקתה אי פנויה פנויה ואי אשת איש אשת איש והרמב"ם נמי כתב עד שיהיו שם עדים או עד שתוחזק. והנה לפי דעתם זה שמשוין קול לחזקה כמו ששורפין על החזקות שורפין על הקול. ודבר זה אי אפשר והרי החזק [שבקולות] הוא פלוני מהיכן שמע וכו' כההיא דשלהי גטין ואפ"ה לא מהני להוציא את האשה מחזקתה אם היתה בחזקת אשת איש עדיין היא בחזקתה דדוקא ביצא עליה קול שנתקדשה מהני קול להתירה דטוט אסר וטוט שרי וכן הסכימו המפרשים ז"ל. וכן אם היתה בחזקת פנויה לא מהני קול אפילו חזק שהוא שנים מפי שנים והלכו להם למדה"י להוציאה מחזקת פנויה וכן כתב רש"י פרק המגרש עלה דהא דתניא נשואה אין חוששין לה וז"ל יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים ואנו מוחזקין בה שהיא פנויה אין חוששין לה דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית ע"כ. הרי לך בהדיא דקול לאו היינו חזקה דחזקה עדיפא טובא. תדע עוד דאפילו קול גדול כזה דאמרן בשלהי גיטין דעל ידי דאתחזק ההוא קול בבית דין וכן כתבו הפוסקים ז"ל. אבל חזקה לא בעינן שתתחזק בבית דין. ואעפ"י שהוא דבר פשוט אכתוב לך לשון מהרר"י קולון ז"ל בשורש פ"ז וז"ל ואע"ג דהתם מיירי בקול שהוחזק בב"ד וכגון דאמרי פ' מהיכן שמע מפלוני וכו' פשיטא דהתם דליכא אלא קול בעלמא צריך שיהיה כן. דאלת"ה לא הנחת בת לאברהם אבינו מותרת להנשא שלעולם יצא קול שנתקדשה לאחר. אבל הכא דאיכא חזקה טובא פשיטא דלא צריך שיתחזק בבית דין וכדהוכחתי לעיל מההיא דמלקין על החזקות וכו' ע"כ. הרי למדת גדולה חזקה. ומעתה אתה יכול לגמור מדברי רש"י ז"ל הפך מה שלמדו הם דמשום קול לא נשרי אשת איש לעלמא אבל בחזקה נשרי ונשרי וזה ברור. קצורו של דבר גדר הקול הוא קול שיוצא בלי הסכמה ואינו הולך ומתחזק ולזמן קצר. גדר החזקה שהולך ומתחזק הדבר בלי ערעור לזמן ארוך. ומעתה לנדון דידן דאיכא כמה לטיבותא. חדא שהבאים בחברתה שראו את גרושיה החזיקה אותה בגרושה ברוד"ס לזמן ארוך בלי ערעור ותו דאיכא עד אחד אומדנא דמוכח דגרושה היא. ותו דאיכא עד אחד שראה את גרושיה. ותו דאיכא עדים מפי עדים שנתגרשה. ותו דכבר נשאת ולא תצא. ועיקר סמיכות הוראה זו על החזקה והנך טעמי צניפים נינהו. והנראה לעניות דעתי כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: