שו"ת רדב"ז/אלף שו
אלף שו
[עריכה]שאלה מעשה היה בראובן שהיה לו אשה זקנה ובנים ממנה ורצה לישא אשה אחרת ונתן לאשתו כל מטלטלי הבית וחזקת הבית ופירש ממנה והניחה בבית עם בניה שהיה אחד מהם נשוי אשה ונשא אשה אחרת והוליד ממנה בן ומתה הזקנה והניחה מטלטלי הבית אצל בניה ושוב מת הבן הבחור והניח ג"כ נכסים ושוב מת הבן הנשוי ולקחה האלמנה מטלטלי הבית וחזקת הבית בפרעון כתובתה ואחר כך מת הזקן והניח בן קטן מאשתו השנייה והאפטרופוס תובע את האלמנה חזקת הבית גם נכסי הבן הבחור שמת לפי שהוא יורש את אחיו והאלמנה אומרת שהזקנה הורישה נכסיה לבניה ומת הבחור ואחיו ירש אותו שהוא בעלה והיא גבתה כתובתה. יורה המורה הדין עם מי: תשובה אם יתברר שגירש ראובן את אשתו הזקנה הדבר ברור שהדין עם האלמנה במקצת כיצד שכשמתה הזקנה ירשו אותה שני בניה ובחלק המגיע לבעלה אעפ"י שעדיין לא חלקו זכתה בהם האלמנה בפרעון כתובתה וחלק הבן הבחור שמת זכה בו הזקן שהוא קודם לכל יוצאי ירכו וירש אותם הבן הקטן ולפי זה זכתה האלמנה במחצית מטלטלי הזקנה ומחצית חזקת הבית והחצי האחר עם כל נכסי הבן הבחור זכה בהם זה הקטן מכח אביו. ואם לא יתברר שגירש ראובן את הזקנה הבעל יורש את אשתו ואין לאלמנה לגבות מהם כלום זולת נכסי בעלה אשר קנה הוא מעצמו ואינו יורש את אמו כלל והכל יורש הקטן מכח אביו. וא"ת בעלה יורש את אביו בקבר והיא נוטלת חלק בעלה בפרעון כתובתה. לא היא שאין בעלה יורש את אביו בקבר אלא להוריש לבניו אבל לפרוע חובותיו לא והכתובה הרי היא כשאר חובות וזה ברור. ומכאן תלמוד שאם מת הנשוי תחלה ואחר כך מת הבחור אין אשתו גובה כתובתה מנכסיו אלא הקטן יורש את אחיו אפילו גירש הזקן את אשתו או שמת קודם בניו. ואם טענה האלמנה שודאי נתגרשה הזקנה וזכתה בנכסיה ובעלה ירש אותם והיא גובה כתובתה מהם ואין עדים בדבר תשבע האלמנה שנתגרשה הזקנה ותעכב בידה מחצית מטלטלי הזקנה שירש אותה בעלה. וחזקת הבית אם דר בה בעלה והיא ג' שנים בחיי הזקן הרי זו חזקה שיש עמה טענה שטענה שנתגרשה הזקנה ולקחה חזקת הבית מכלל פרעון כתובתה. אבל אם החזיקה אחר מיתת הזקן אינו כלום דאין מחזיקין בנכסי קטן הילכך נוטלת גם חצי חזקת הבית אבל מחצית האחר של הבן הבחור אין לה בהם כלום שהזקן יורש אותם שהוא קודם לכל יוצאי ירכו ומוריש אותם לזה הבן הקטן. ואם תאמר אפילו בלא טענה נמי כיון שהחזיקה תהיה נאמנת דהא קיימא לן והבא בטענת ירושה אין צריך טענה ואשה זו באה מכח בעלה שהוא יורש את אמו וכיון שאם בעלה היה קיים אין צריך איהי נמי כיון שבאה מכחו אינה צריכה טענה. הא לא קשיא כלל דאשה אינה יורשת בעלה ואינה אלא בעלת חוב והרי היא אומרת בית זה לקחתי מבעלי בתורת פרעון והויא כלוקח דעלמא וצריכא טענה. תדע דהא טעמא דמלתא דיורש אין צריך טענה משום דאנן טענין ליורש מאי דהוה מצי אבוהון למטען וכיון דמוריש הוה מצי למטען לקוחה היא בידי אנן טענינן ליורש אבל אשה זו אינה באה בתורת ירושה הילכך לא טענינן לה ולפיכך צריכינן שתטעון היא ותאמר חמותי נתגרשה וזכתה בה בפרעון כתובתה ובעלי בנה ירש אותה ואני זוכה בה כיון שהחזקתי. והוי יודע שאם החזיקה הזקנה ג' שנים אחר שפירש בעלה ממנה או שהחזיק הבן ג' שנים אחר מיתת אמו או שהחזיקה האלמנה שלש שנים אחר מיתת בעלה או מקצת בחיי הזקנה ומקצת בחיי הבעל ומקצת אחר מיתת הבעל הויא חזקה כיון שכל הג' שנים היו בחיי ראובן ובפניו. ואם לא רצתה האלמנה לישבע הוי הקטן ודאי יורש את אביו ואביו ודאי יורש את אשתו והאלמנה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ומוציאין הכל מידה ונותנין לאפטרופוס של הקטן והנראה לע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: