שו"ת רדב"ז/אלף שג
אלף שג
[עריכה]שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי בשני מאמרים לר"י בן לוי נראין כסותרין זה את זה. דגרסינן בירושלמי פרק כל כתבי אמר רב יהושע בן לוי הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק והדורש המתחרך והשומעה אינו מקבל שכר. אמר רבי יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא אסתכלית בספרא דאגדתא. אלא חד זמן אסתכלית אשכחית כתוב בה וכו' אפילו כן אנא מתבעית בליליא עד כאן. ובפרקא קמא דברכות גרסיגן רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי. משמע דרבי יהושע בן לוי הוה עסיק באגדתא וכי תימא דטעמיה דרבי יהושע בן לוי מפני שאגדה מושכת את הלב ומתבטל אדם מן המשנה והגמרא ורב שימי הוה מסדר אגדתא לפניו והוא שומע ואקראי בעלמא. לישנא דמסדר אגדתא קמיה לא משמע אקראי. ותו דהא לדעתו השומע אינו מקבל שכר ותו דגרסינן במסכת סופרים עלה דהאי מימרא גופא דרבי יהושע בן לוי. והא תני רב חננא בר פפי פנים בפנים דבר ה' עם משה וגו' פנים תרי בפנים תרי הא ארבעה אנפין פנים של אימה למקרא פנים בינוניות למשנה פנים שוחקות לגמרא פנים מסבירות לאגדה ומדמקשו עליה מההיא דתני רבי חנינא משמע דסבירא ליה דר' יהושע בן לוי לא היה עוסק באגדה כלל לפי שסובר שאינה עיקר. וכתבת כל המקומות שנזכרה אגדה בדברי רז"ל להוכיח כי אגדה עיקר שלא כדברי ריב"ל: תשובה חס ליה לר' יהושע בן לוי שיאמר שאין האגדה אמת ועיקר ונתנה מן השמים כשאר תורה שבעל פה וכמו שתורה שבעל פה נדרשת בשלש עשרה מדות כן האגדה נדרשת בשלשים ושש מדות. וכל המדות האלו נמסרו למשה רבינו מסיני. אבל צריך שתדע שהתורה שבעל פה אי אתה רשאי לכותבה ולא היו כותבין ממשה רבינו ע"ה עד רבי. אלא מוסרין המאמרים בקבלה מפה אל פה. וזה הדרך בעצמו היו עושים באגדה שהיו מוסרים אותה פה אל פה ובימי רבי התירו לכתוב המשנה משום עת לעשות לה' וגומר. והאגדה נשארה באיסורה כאשר בתחלה שלא נתנה להכתב. וכן תמצא מפורש במסכת סופרים דברי חכמים כדרבונות וגו' כולם נתנו מרועה א'. רועה א' אמרן וכולן מצילים אותם מפני הדליקה וספר אגדתא אעפ"י שלא נתן להכתב אפילו הכי מצילין אותו מן הדליקה משום שנאמר עת לעשות לה' וגו' עד כאן. וא"ת נהי נמי שלא נתן להכתב איך החמיר כולי האי ר' יהושע בן לוי על מי שכותבה או דורש אותה. דע כי יש באגדה דבר נגלה ונסתר והנגלה מושך את הלב והנסתר לא נתן אלא ליודעים חן והם כבשונו של עולם וראוי להסתירם ממי שאינו ראוי להם דכתיב דבש וחלב תחת לשונך. וא"כ הכותב אגדתא או הדורשה ברבים ראוי לעונש גדול ממ"נ. אם הקורא בספר או השומע את הדרשה הוא עם הארץ נמשך אחר פשט האגדה ולא ילמוד שום לימוד אחר וכבר ידעת כי הגמרא מביאה ליד מעשה ואם הוא רשע יתלוצץ על דברי רבותינו ז"ל. ואם הוא מבין קצת יאמר אפשר לדבר הפשוט הזה כיון בעל המאמר ויחשוב מחשבות בלתי אמתיות אשר לא עלו על לב בעל המאמר כאשר אירע בדורות אלו שעושין במאמרי רז"ל פירושים אשר לא כי ואם הוא מתחיל בחכמה האמתית יטעה מדרך השכל באשר אין לו רב מורה לו הדרך ישכון אור אבל כשהדברים נמסרים פה אל פה מה שיסתפק לו יורה מלמדו. נמצא זה הכותב האגדה או הדורשה ברבים נותן סודות אלהים ושמותיו הקדושים מדרס לפתאים וראוי לעונש גדול והשומעם אינו מקבל שכר שהרי אינו מבין אלא פשטי הדברים וטוב היה לשמוע דרשת הדינים כדי שידע דיני איסור והיתר ולכן אינו מקבל שכר על השמיעה. והשתא ניחא דאית ליה שפיר לרבי יהושע האי דרשא דפנים בפנים דאיהו לא אסר אלא לכותבה או לדורשה ברבים אבל למסור אותה פה אל פה לא אסר והיינו דמר עוקבא הוה מסדר אגדתא קמיה על פה ואם טועה מחזירו והיינו נמי הכא במסכת סופרים לא חששו לתרץ קושיא זו לפי שאינה קושיא כלל והיינו נמי דבירושלמי דניייתי מימרא דרבי יהושע לא פריך עלה מידי וכיון שהוא סובר שהכותבה אין לו חלק לעולם הבא מפני שנסתכל בה פעם אחת הוה מבעית בליליא. כללא דמלתא שלא החמיר רבי יהושע אלא הכותב אגדתא או הדורשה מהטעם שכתבתי. וסבירא ליה לריב"ל לא ניתנה אגדה ליכתב עד זמנו של רבינא ורב אשי וכתבוהו משום עת לעשות לה' וכו' כשאר תורה שבעל פה. ולא כתבוה ספר באנפי נפשיה אלא מאמרים מפוזרים בגמרא כדי שמי שאין יודע סוד המאמר יסתפק בסיפור האגדה וינוח שכלו מעט מפלפול הגמרא. ומי שיבין סוד המאמר על ידי כך יזכור הסוד אשר בו ויתבונן עליו. ואעפ"י שתקנתי הלשון של מסכת סופרים מכל מקום לבי אומר לי שיש טעות בספר ואינו בלשון קושיא אלא ותני ר' חנניא וכו' שכל המסכתא היא מאמרים סתורים בלא שקלא וטריא. ואם תרצה לומר שאין טעות בספר בניחותא גרסינן לה ומייתי סייעתא לר"י דאגדתא לא נתנה להכתב משום דבעיא פנים מסבירות ואם לאו יהיה מפה אל פה אין שם פנים מסבירות ודוק ותשכח. והוי יודע דהא דריב"ל פליגי אדרב נחמן דגרסינן בפרק מי שמתו אמר רבא כי הוה אזלינן בתריה דרב נחמן כי הוה נקיט ספרא דאגדתא יהיב לן וכי הוה נקיט תפילין לא יהיב לן. אמר הואיל ושרינהו רבנן ננטרן וכן פליג נמי (אמר) [אדרב] רבי יוחנן דמייתי נמי עובדא כי האי משמע דהני אמוראים ס"ל אגדתא נתנה ליכתב דאי לא לא הוו ממטו לה לספרא דאגדתא בהדייהו ופשוט הוא. והנלע"ד כתבתי דוד ן' אבי זמרא: