שו"ת רדב"ז/אלף רפז

אלף רפז

שאלה שאלת ממני ידידי אודיעך דעתי בראובן שהיה מתייחד עם משודכתו בפני עדים אי אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ובעל לשם קדושין וצריכה ממנו גט או לא ואם תמצא לומר לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה ראוה שנבעלה מאי [מי] אמרינן ודאי בעל לשם קדושין וצריכה ממנו גט או דילמא לא חיישינן ואמרינן לא בעל לשם קדושין אלא בעילת זנות: תשובה קיימא לן כסתם מתניתין דפרק הזורק המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק כב"ה דאמרי צריכה ממנו גט שני ומדקא מפליג תנא בין נשואה לארוסה משמע לן דבלא ראוה שנבעלה פליגי דאי בשראוה שנבעלה מה לי מן הנשואין מה לי מן האירוסין. ואף על גב דפליג רבי יוחנן אמתניתין ותניא כותיה דבראוה שנבעלה פליגי אבל בלא ראוה שנבעלה כולי עלמא מודו דאינה צריכה גט שני לא קיימא לן הכי אלא כסתם מתניתין וכב"ה דאמרי הן הן עדי יחוד הן הן עידי ביאה. אבל במגרש את אשתו מן האירוסין לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עדי ביאה אבל אם ראוה שנבעלה אפילו מן האירוסין צריכה גט שני. וכתב הרשב"א ז"ל דאי גייסי אהדדי אפילו מן האירוסין צריכה גט שני דכיון דתלי טעמא במתניתין משום דלא גייסי אהדדי תידוק מינה דאי גייסי אהדדי חיישינן שבעל ובעל לשם קדושין כנשואה. וכולה סוגיין ריהטא במגרש את אשתו מן הנשואין או מן האירוסין דכיון דכבר היתה בחזקתו ואגידא ביה וגירשה רוצה להחזירה למה שהיתה בתחלה ובועל לשם קדושין. אבל במי שבעל את הפנויה שלא היתה אשתו מעולם פליגי רבוותא יש מן הגאונים ז"ל שאמרו דכיון דקיימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל בעדים ודאי בעל לשם קדושין וצריכה ממנו גט אבל אם לא ראוה שנבעלה ודאי לא חיישינן אע"פ שנתייחד עמה בפני עדים והבו דלא לוסיף עלה. הילכך הדבר ברור לפי שטה זו שאם בעל את משודכתו שצריכה ממנו גט מקל וחומר מפנויה. אבל אם לא ראוה שנבעלה אלא שנתייחדה יש מקום לשאלה אפי' לפי שטה זו דהני מילי בפנויה בעלמא לא חיישינן שמא יבוא עליה אבל משודכתו חיישינן שמא בעל ולשם קדושין אבל הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכל האחרונים ז"ל סבירא להו דהבועל את הפנויה אינה צריכה ממנו גט כלל דעד כאן לא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בגרושתו אבל באשה דעלמא לא. ולפי שטה זו משמע דאפי' בא על משודכתו אינה צריכה ממנו גט דדוקא אשה שיצאתה מחזקתו בועל לשם קדושין כדי להחזירה לחזקתו אבל האשה המשודכת לו מי הוציאה כדי שיצטרך לבעול לשם קדושין כדי להחזירה לחזקתו הילכך אינה צריכה ממנו גט. כך נראה וכך כתב הרשב"א וריב"ש ז"ל בתשובה. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאין כל הדברים שוין אלא כך הן עיקרן של דברים אם היה מחזר לקדשה וקרובי האשה היו נשמטין מליתנה לו ודאי בעל לשם קדושין דלא גרע מהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה ובעל דודאי לשם קדושין בעל וצריכה ממנו גט וכן כתבו המפרשים ז"ל. ואם היה לבו גס בה גם כן אפילו שלא ראוה שנבעלה אלא שנתייחדה בעדים אמרינן בעל ובעל לשם קדושין כדאמרינן גבי ארוסה דאם ראוה שנבעלה צריכה גט ואם לא ראוה שנבעלה אע"פ שראוה שנתייחדה אינה צריכה גט ואי גייסי אהדדי אפילו לא ראוה שנבעלה צריכה ממנו גט אף הכא נמי בנ"ד לא שנא. ואי לא הוה מהדר לקדשה דלבו בטוח שיתנוה לו אם ראוה שנבעלה חיישינן שמא בעל לשם קדושין אפילו לדעת האחרונים ז"ל כיון שכבר היא משודכת לו אבל אם לא ראונוה שנבעלה אלא שנתייחדה בפני עדים אף על גב דלבו גס בה כיון דלא הוה מהדר לקדשה לא חיישינן לה כלל ואינה צריכה ממנו גט וכך מעשים בכל יום וכן ראוי להורות. ואף עפ"י שכתב הרשב"א ז"ל דהנותן מעות או סבלונות למשודכתו סתם אינה מקודשת דמשודכת לאו היינו מדבר עמה על עסקי קדושיה מודה הוא ז"ל בנ"ד דודאי בעל לשם קדושין חדא שהיא משודכת לו. ותו דהוה מהדר עלה לקדשה מפני שקרוביה נשמטין מלתתה לו. ותו דקיימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין אעפ"י שלא פירש דבשלמא מעות או סבלונות אפשר שנותן לשם מתנה אבל ביאה מאי איכא למימר: כללא דמלתא שצריך לחקור בנושא דאם היו קרוביה נשמטין מלגמור הענין והוא מהדר לקדשה כדי שיהיה לבו בטוח וגייסי אהדדי ונתייחד עמה בעדים וכגון שהם יודעים שיש שם עדים שרואין אותם בשעת הייחוד אעפ"י שלא ראו הפועל אמרינן בא עליה ולשם קדושין וצריכה ממנו גט ונאסרת בקרוביו והוא נאסר בקרובותיה ואם לא גירש ומת בלא בנים מותרת לאחיו ממה נפשך וחולצת או מתייבמת. ואם לא הוה מהדר עלה לקדשה כיון שלבו בטוח אע"ג דנתייחד עמה בעדים לא חיישינן לה כלל לדעת כולי עלמא ואפילו גייסי אהדדי דלא בעל ואת"ל בעל לשם זנות בעלמא בעל כיון שלבו בטוח. ואם ראוה שנבעלה כיון דליכא אלא חד ספיקא שמא בעל לשם קדושין חיישינן לה אפילו לדעת האחרונים. ז"ל ריב"ש בתשובה ועוד שבנדון זה אעפ"י שראו עדים שבא עליה כיון שלא פירש לשם קדושין אין אומרים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קדושין בעל שכיון שאתה טוען על הסבלונות שהם לשם קדושין הרי הביאה היא על דעת קדושין הראשונים ואינה כלום ע"כ. ותידוק מינה טעמא שהוא טען על הסבלונות שהם לשם קדושין הא לאו הכי כיון שראוה שנבעלה אמרינן לשם קדושין בעל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וע"כ לא אמרה הרב ז"ל אלא מפני שהיתה משודכת לו מתחלה אבל בפנויה בעלמא לא אמרה שהרי הוא ז"ל דעתו כדעת הרמב"ם ז"ל וכל האחרונים ז"ל. אבל עדיין יש לשאול אם נשאת לאחר בלא גט אם תצא או לא. ואת"ל לא תצא אם נותן לה גט ועודה תחת בעלה. ואת"ל נותן לה גט אם נשאת לכהן מאי. ומסתברא לי דאם ראוה שנבעלה דלגבי מגרש את אשתו הוו קדושי ודאי כדכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות גרושין גבי משודכתו הוי ספק ותצא משום ספק מקודשת והולד ספק ממזר דנחתינן לה דרגא. ואם לא ראוה שנבעלה אלא שנתייחד עמה בפני עדים דלגבי מגרש את אשתו הוו ספק קדושין לגבי משודכתו אם נשאת לא תצא והולד כשר דנחתינן ליה דרגא ואם היה הבעל ותיק וירא שמים יתן לה גט אחר והיא תחתיו ואם יש לו בנים ממנה לא יתן לה גט שמא יוציאו לעז על הבנים כיון שאין כאן אלא חששא בעלמא. ומינה נמי שאם נשאת לכהן לא יתן לה גט אחר והנ"מ במי שהיה מחזר לקדש את משודכתו לפי שלא היו קרוביה חפצים לתתה לו אבל בסתם משדך לא חיישינן כלל אם לא שראוה שנבעלה וכדכתיבנא: