שו"ת רדב"ז/אלף רמ
אלף רמ
[עריכה]שאלה מי שמלוה את חבירו והתנה עליו שיהיה נאמן עליו כמאה עדים כל זמן שיאמר שלא פרעו מאי תקנתיה לעולם יהא פורע והולך עד שיאכל הלה את כל אשר לו: תשובה יעשה שלשה ב"ד ויפרע לו בפניהם דהא טפי מעדים הימניה טפי מב"ד לא הימניה וזה פשוט. והוי יודע שאם הביא עידי הודאה שפרעו נאמן ונפטר דלא פסל על עצמו אלא עידי פרעון אבל עידי הודאה לא פסל. וכן כתב הריא"ף ז"ל בתשובה וטעמא דמלתא דאין אלו באים להעיד על הפרעון אלא עליה דגברא מסהדי. והקשו עליו ז"ל מההיא דפרק שבועת הדיינין דקאמר רב נחמן כיון דמודית דקבלתינהו פרעון הוי מאי אמרת לקיומי זיל אייתינהו דהא אנא ורב ששת וכו' אלמא אע"ג דאודי השתא הוה צריך לקיומי תנאיה שאמר ליה אל תפרעני אלא באנפי תרי דתנו הלכתא. והא לאו קושיא כלל דלא הוה צריך לקיומי תנאיה אלא בדיחותא בעלמא אמר ליה וכן כתבו התוספות ובעלי החדושים. תדע שאין מדרך החכמים לשבח עצמם והוא אומר דהא אנא ורב ששת דתני הלכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולהו גמרא. ותו היכי הוה מצי מייתי לזוזי והא אתנוסי. ותו אי בדוקא אמר כן ללוה הוה ליה למימר דלתויינהו אלא ודאי לא בדוקא אלא בדיחותא. ומכל מקום בעיקר הדין אי מהני עידי הודאה נחלקו על הריא"ף זכרונו לברכה הרמב"ן והרשב"א והרא"ה והריטב"א ז"ל. והעלו שאם כתב בשטר נאמנות כל היכא דאמר דלא פרע אפילו עידי הודאה אין נאמנים. ומכל מקום הודה הריטב"א ז"ל שאם באו עדי מחילה שוב אין יכול לגבות בו שכבר מחלו. ולא ידעתי מה לי עידי מחילה ומה לי עידי הודאה. שהרי הודאתו בשטר שהוא פרוע זו היא מחילתו. ואפשר לחלק שעידי ההודאה באים להעיד על הפרעון של השטר והוא כבר פוסל אותם. אבל המחילה אינם באים להעיד על הפרעון אלא שמחל לו חובו. ומכל מקום לא מפקינן ממונא שלא מדעת הריא"ף זכרונו לברכה וכן משמע מדברי התוס' ז"ל. ואם האמינו על כל הטענות שיטעון כנגד חוב זה אין לו תקנה אלא שיעשה בית דין באופן שיפרע לו בפניהם או שיכתוב בכתב ידו שהוא מודה שהוא פרוע דכי נפיק בבי דינא מתקיים והוי כאלו הודה בפני בית דין. או שיכתוב לו שהוא מתחייב לו בכדי הסך ההיא בשיביא עליו שובר דאתי עליה ממה נפשך דאי מודה בשובר ניחא ואי לא מודה בשובר הרי הוא חייב לו. ובכי האי לא אמרינן זה גובה וזה גובה מכיון דתפיס וזה ברור. וכן תקנו הראשונים נוחי נפש: ולענין אם יכול לחזור ולתבוע מה שיש אצלו יותר ממה שחייב העלו המפרשים דאי פקח הוא פורע הפעם השנייה בפני העדים עצמם שידעו בפרעון הראשון דודאי דהאי מנה בתרא ודאי גזל הוא בידו. והשתא מהימני' דלאו בתורת פרעון שטרא אתו עליה. אלא על מנה בתרא הם מסהדי שהוא גזל אצלו. וזה הדין שוה בין הא דהכא בין ההוא דאל תפרעני אלא בעדים בפני פלוני ופלוני. ותקנה טובה היא שלא יבאו לידי גזלה. והנראה לע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: