שו"ת רדב"ז/אלף רכו
אלף רכו
[עריכה]שאלה שאלת ממני אם אני רגיל להשביע שבועת הדיינין בלשון הקדש או בכל לשון שהוא מכיר לפי שראית בזה מחלוקת בין המפרשים ז"ל: תשובה אני רגיל להשביע בערבי למוסתערב ובלעז ללועזים ואעפ"י שהם מכירים בשתי הלשונות לפי שאני יכול לבאר להם ענין השבועה שיבינו כוונתה היטב ולא יטעו בה או באחד מחלקיה ולא ישאר שום ספק. ואע"ג דברייתא דמתניא פרק שבועת הדיינין דייקא כאותם האומרים בלשון הקדש דתניא שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה. ובלשונה משמע הלשון המיוחד לה דהיינו כדכתיב בקרא לשון הקדש. מכל מקום גרסת הספרים שלנו לא משמע הכי כלל דגרסינן מאי אף היא בלשונה נאמרה דתנן אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קרית שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה ואם איתא דאסיפא קאי ה"ל לאתויי סיפא ולא רישא. וא"ת מאי אף היא בלשונה נאמרה אף שבועת הדיינין דחמירא בלשונה נאמרה בלשונה של שבועה שהוא מכיר בה זהו לשונה ומשום חומרתה נאמרה בלשון המכיר בה כדי לאיים עליו ויכיר יפה עונשה של שבועה וכן נראה מלשון התוספות במסכת סוטה. והוי יודע דאפילו למאן דאמר בלשון הקדש אם אין מכיר לשון הקדש לא ידע מאי קאמרי ליה אלא צריך שתהיה השבועה בלשון הקדש ויפרשו לו בלשון שהוא מכיר ונפקא מינה נמי שאם מכיר בשתי הלשונות למר ישביעוהו בלשון הקדש ולמר ליכא קפידא. ומשום הכי מנקט מלתא מציעתא עדיף טפי להשביעו בלשון שהנשבע רגיל בו יותר יהיה איזה לשון שיהיה ואם שניהם שוים בלשון הקדש עדיף טפי. ואם אין הנשבע יודע. לשון הרב המשביע יתרגם לו התורגמן השבועה וענשה ופרטיה וכוונתה באר היטב כדי שלא יבאו לידי חלול השם. ודע כי אותם האומרים בלשון הקדש אין להם גרסת הספרים שלנו כלל. והכי גרסינן מאי אף היא בלשונה נאמרה דתנן אלו נאמרים בכל לשון וכו' ואסיפא סמיך דתנן אלו נאמרין בלשון הקדש וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה. ומכל מקום בלשון שהוא מכיר טפי טפי עדיף ומינה לא תזוז. והנראה לעניות דעתי כתבתי: