שו"ת רדב"ז/אלף קמט
אלף קמט
[עריכה]שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי במה שהתיר ריב"ש ז"ל בתשובה בשם ר"ז הלוי ז"ל שמותר לצאת בשיירא למדברות שלשה ימים קודם השבת אפי' שיודע בודאי שיחלל את השבת היש לסמוך על הוראה זו: תשובה מעולם לא סמכתי על הוראה זו דנפיק מינה חורבה דא"כ העולים לארץ ישראל או הבאים משם יהיה מותר להם לכתחלה לצאת אפי' ביום ששי דהא תניא בברייתא בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מפליגין ואלו אנן אית לן דלא נקרא דבר הרשות אלא יוצא לטייל אבל מי שיוצא לבקש טרף לביתו לדבר מצוה חשיב וכל שכן העולים לא"י דחשיב לדבר מצוה ואם כן יהיה מותר לצאת אפי' בע"ש וזו קולא גדולה לא שמענו ואדרבא יש הסכמה בעזה שלא יצאו משם יום ד' משום דקרוב הדבר שיבוא לידי חלול שבת כ"ש בנדון דידן שהוא ודאי. ובעיקר ההוראה נ"ל כי רבים חלוקים על ר"ז הלוי ז"ל והרי לדברי הרמב"ן ז"ל שכל הבאים אחריו הסכימו לפירושו כתב שלא אסרו להפליג בספינה אלא בזמן שכל מלאכת הספינה נעשית בשביל ישראל וכן כתבה הר"ן והריטב"א ז"ל ואי איתא אפילו בזמן שרוב הספינה ישראל היה לנו להתיר לדבר מצוה אפי' בע"ש ממש דהא אם לא יעשו מלאכת המלחות ודאי יבואו לידי סכנה. וכי תימא אין הכי נמי ליתא שהרי כתב הריטב"א לפי שיטת הרמב"ן ז"ל וזה לשונו וכשנכנס שם בערב שבת אעפ"י שקבלנות היא מכל מקום כאלו ישראל מצוה לו לעשות מלאכה ונראה כאילו עושה מלאכה בקבלנות בביתו של ישראל שהוא אסור אבל בחמישי וברביעי מותר דלא מינכרא מלתא וכו' וכ"ת שגם הר"ז ז"ל מודה שאפי' לדבר מצוה אסור בערב שבת ליתא דהא לאו בהכי תלי טעמא אלא מפני ששלשה ימים הסמוכים לשבת מקרו מעלי יומא דשבתא. וכן נראה מדברי ריב"ש עצמו שכתב וז"ל וליוצאין בשיירא במדברות גם כן כפי דרך הר"ז ז"ל לדבר מצוה יוצאין אפילו בפחות משלשה ימים קודם השבת עד כאן. הרי שלא חילק בין השלשה ימים הסמוכים לשבת. ותו קשיא לן דא"כ צריך לפרש האי דאין צרין על עיירות של עכו"ם במלחמת הרשות דוקא ואע"ג דבהכי איירי קרא דכתיב עד רדתה מכל מקום הוה להו לפרושי דבמלחמת מצוה מותר כדפירשו בהך ברייתא במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי. ותו קשיא לן וכי משום דבר מצוה התירו לו להכנס בודאי חלול שבת כל שכן לדעת האומרים כי לצאת לפרקמטיא לא נקרא דבר מצוה ובשלמא לצור על עיירות איכא ספיקא שמא יכבשו אותם או שמא שלום תענה קודם השבת אבל לצאת למדבר שודאי יחלל כמה שבתות לא שמענו זולת הרז"ה ז"ל. עוד אני חושב שכמו שהודה ריב"ש ז"ל שחולקין הריא"ף והרמב"ם ז"ל על הרז"ה ז"ל בפירוש הברייתא כן חלוקין עליו בדין מדיהבי טעמא כדי שיתיישב דעתם עליהם והאי טעמא לא שוי לכולהו אינשי דאיכא כמם בני אדם שרגילים בים שלא יארע להם שום צער ויורדי ימים יוכיחו. ואי איתא דאיתא להא דרז"ה הוה להו למנקט האי טעמא דשויה לכולהו. ותו דלא שבקינן טעמא דתלי' באיסורא ונקטינן טעמא דהוי משום עונג. ותו אם דינו של רז"ה ז"ל הוא מוסכם למה לא כתבוהו שום אחד מן הבאים אחריו להלכה אעפ"י שלא פירש כן הברייתא והרי הרמב"ן והרשב"א ז"ל והריטב"א והרא"ש ור"י בנו ורבינו ירוחם ז"ל ולא ראיתי פוסק שיזכיר אותו זולת הר"ן וגם הרי"ף לא הזכירו לומר שהוא סובר כמותו בדין אלא לדחות שאין פי' הברייתא מטעם תחומין ולא מטעם עונג אלא מטעם דמחזי כמכין עצמו לעשות כטעמו של הר"ז ז"ל וזהו שכתב הר"ן ז"ל ועל דרך זה התיר הרמב"ן ז"ל למפרשי ימים וכו' וטעמא דאין צרין בתוך שלשה ימים וכן אין מפליגין בספינה שרובה ישראל דהוי כמכין עצמו לחלל שבת אבל ספינה שרובה נכרים לדעתם עבדי ולא איירי הרמב"ן ז"ל שיכניס עצמו לודאי סכנה ויוכל לחלל את שבת. ואעפ"י שאני יודע בעצמי שאיני כדאי לחלוק על הריב"ש ז"ל וכל שכן שהוא היה בקי בדברי רבו הר"ן ז"ל אני באתי לקיים מנהגינו ושלא להקל בדבר שכבר נהגו בו איסור ומחמיר אני ואין לתפוס עלי בזה. ומהר"ר ישראל ז"ל בתשובותיו סי' מ"ה כתב אם מותר ללכת לעיר שאין מניחין שם יהודי על סמך שישנה את מלבושיו כדי שלא יכירוהו והעלה כי טוב הדבר להחמיר וכל שכן בנדון דידן שלא יכניס עצמו בודאי סכנה על סמך לחלל את השבת. כללא דמלתא שאין אני רואה [לפי] הדור הזה לפרסם להם היתר זה אפילו לדעתו ז"ל כל שכן כי לדעתי אסור לדעת שאר הפוסקים. והנראה לע"ד כתבתי: