שו"ת רדב"ז/אלף קלא

אלף קלא

שאלה מעשה בבהכ"נ של איסקליא שהיה להם תוקע סגי נהור ועתה בשנה זה העבירוהו באומרם דסומא אינו חייב במצות אלא מדרבנן ולא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ומצאו להם סמך מלשון רבינו ירוחם ז"ל שכתב וז"ל בנתיב י"ג חלק א' סומא פטור מכל המצות פי' מדאורייתא אבל מדרבנן לא כך פשוט בקדושין פ"ק וכן מוכח בפסחים פרק ערבי פסחים דחייב מדרבנן וכן מוכח שם דמוציא את אחרים בדבר שהם חייבין מדרבנן ורצית לדעת עיקרן של דברים: תשובה לא יפה עשו להעבירו שהיה להם לשאול את פי החכמים כי לא כל הדברים הנמצאים בכל פוסק יש לסמוך עליהם לעשות כי שמא יחיד הוא באותה סברא. ועתה אבאר לך עיקר הדבר ומאין מוצאו בעזרת העוזר האמתי. תנן בפ' החובל המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור. ומדפליג בישן ולא פליג בסומא משמע דבסומא בין שבייש הוא בין שביישוהו אחרים חייבים והרי הוא כשאר בני אדם. וגרסינן עלה בגמרא מתני' דלא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה רבי יהודה פוטר מחייבי גלות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב"ד. ותניא אידך רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה. ותניא אידך רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכך היה רבי יהודה פוטרו מכל דיני מצות האמורות בתורה. ומדקתני וכך היה רבי יהודה פוטרו וכולי משמע דמאן דפליג בבושת פליג נמי בכל מצות האמורות בתורה. ודבר ברור הוא ובהדיא אמר רב יוסף מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא וכולי. א"כ תנא דמתניתין פליג עליה דר' יהודה ואם כן הלכה כסתמא דמתניתין דסומא חייב בכל המצות מן התורה דליכא למימר בדרבנן פליגי דבקראי פליגי כדמשמע בגמרא בהדיא. ותו שהתוספות כתבו דמודה רבי יהודה דסומא חייב בכל המצות מדרבנן. א"כ פליגי בדאורייתא ופשוט הוא. וא"ת דהא מצינו דפליג ר' מאיר עליה דרבי יהודה בברייתא ורבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. הא לא קשיא כלל דהוי סתם במתניתין ומתלוקת בברייתא והלכה כסתם. ותו כיון שסתם כר' מאיר הלכה כמותו. וכן משמע נמי מדקאמר רב יוסף מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה משמע דפשוט היה לו שאין הלכה כרבי יהודה אי משום דרבים פליגי עליה אי משום דהלכה כסתם. והאי דקאמר בסוף מלתיה מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה גררא דלישנא קמא דידיה נקט. וכן נראה מדברי הריא"ף ז"ל שהביא המשנה כצורתה ולא כתב מחלוקת של ר' יהודה משמע דהלכה כסתם מתניתין דסומא חייב בבושת כשאר כל אדם וה"ה לכל המצות אלא שבקצת מצות נתמעט בהדיא כמו שנבאר לקמן בע"ה. וכן היא הסכמת הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ח מהלכות תפלה הסומא פורס על שמע ונעשה שליח צבור וש"צ מוציא את אחרים ידי חובתם וק"ש ותפלה מדאורייתא הם לדעת הרב שהרי מנה אותן בכלל מצות עשה וכיון שהוא מוציא את אחרים במה שהם חייבין מן התורה משמע דאיהו נמי חייב מן התורה וזה ברור ועל זה סמכו בקהל המוסתערב שהסומא מתפלל ומוציא את שאינו בקי. וכן היא סברת הרא"ש ז"ל שכתב בפסקיו עלה דמתניתין מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת וכולי ולית הלכתא כר' יהודה אלא כסתמא דמתניתין ע"כ וכתב בתשובת שאלה כלל ד' אחר שכתב כל הפלפול של התוספת שפלפלו עלה דהך דרבי יהודה שממנה למד רבינו ירוחם דסומא פטור מן המצות. ולדעתי לא היתה כוונת התוספות לפסוק הלכה כר' יהודה אלא לתרץ הקושיא אפי' אליבא דרבי יהודה וכן נראה בבירור מתוך תשובה זו של הרא"ש למעיין בה וז"ל בסוף התשובה הרי הוכחתי דלפי תלמוד דידן אפילו לרבי יהודה פקח ונסתמא פורס על שמע ומתפלל דק"ש ותפלה דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן. ומיהו אין אנו צריכים לכל זה דהלכה כרבנן דסומא חייב בכל המצות וגם הוא נהנה מן האור הילכך אפי' לא ראה מאורות מימיו פורס על שמע ומתפלל ובלבד שלא יקרא בתורה עד כאן. וכן כתב ר"י בנו ז"ל. וכן כתב בעל ספר אגור ואם כן תמהתי על רבינו ירוחם איך פסק דלא כהרא"ש ואפילו לפי מה שהבין שהתוספות פסקו כרבי יהודה שהרי רוב דבריו הם לשיטת הרא"ש. וכבר כתבתי למעלה שאין כוונת התוספות לפסוק כר' יהודה אלא לתרץ הסוגיא לדעת רבי יהודה. וכן נראה מהמרדכי שכתב בפרק החובל וז"ל ורבי יהודה פוטר את הסומא מ"מ מודה דמדרבנן חייב בכל המצות האמורות בתורה ואם ראה מאורות מימיו אע"ג דהוי תרתי מדרבנן עדיף מקטן שלא הגיע לחינוך דלא פטר אלא כי הוי חד מדרבנן ובפרק ב' דמגילה פירשתי וזהו ממש מה דכתבו בתוספות בפרק החובל. וכתב גם כן בפרק הקורא את המגילה הקשה מרבי יהודה לרבי יהודה ותירץ ז"ל תירץ התוספות וכתב שנשאל לפני ה"ר טוביה איך סומא פוטר בניו ובני ביתו מקידוש היום לרבי יהודה והשיב ז"ל דסומא אע"ג דלא מיחייב אלא מדרבנן לר"י כיון דאפשר דאתי לידי חיוב אם יתפקח מפיק אפי' מאן דמחייב מן התורה. וכתב המרדכי לבסוף עוד י"ל גבי האי סגי נהור דחייב מדאורייתא וקי"ל כר"מ בהא דאמר סומא חייב במצות מדאורייתא ואע"ג דקי"ל פרק מי שהוציאוהו ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה שאני בהא דסתם לן כותיה בפרק החובל דקתני וישן שבייש פטור משמע הא סומא שבייש חייב ומהאי טעמא קאמר התם בגמרא מתניתין דלא כרבי יהודה. ועוד דמסתבר דהכא הלכה כרבי מאיר דקיימי רב אחא בר יעקב ורב ששת ורב יוסף כותיה פרק ערבי פסחים דהתם לא פטר סומא אלא משום דכתיב בעבור זה דמינה דריש דסומא פטור מלומר הגדה ומדרבנן נמי פטור אע"ג דלית ליה מצה בזמן הזה בדרבנן ע"כ. הרי לך מפורש שממקום שכתב רבינו ירוחם וכן מוכח בערבי פסחים יש להוכיח הפוך כדכתב במרדכי ובזה יש ללמוד עליו זכות דלא הוכיח מההיא דערבי פסחים אלא דחייב מדרבנן ומוציא את אחרים דמחייבי מדרבנן נמי. ומ"מ פשטא דסוגיא מוכחא דסומא חייב בכל המצות מדאורייתא וכן הוכחתי אני תחלה קודם שראיתי דברי המרדכי. והמאירי גם כן ס"ל הכי דכתב בפרק החובל וז"ל כשם שהסומא ישנו בדין בושת כך הוא בכל ענייני הדינין הן בחיוב גלות הן בחיוב מיתת ב"ד הן בחיוב מלקיות הן בכל דינין שבתורה וכן הוא חייב בתפלה ואעפ"י שאינו יכול לכוין את הרוחות מכוין לבו לצד שכינה וכן חייב בק"ש ותפילין ואפי' בציצית שנאמר בו וראיתם אותו אעפ"י שאינו רואה אחרים מראין לו וכן הדין ברוב מצות אלא שקצתן יצאו מן הכלל כמו שביארנו בחגיגה ועולת ראיה עד כאן. הרי לך בהדיא דפסק כרבנן. וכן פסק הר"ן ז"ל בפרקא קמא דקדושין. ודאמר רב יוסף מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן לאו משום דמספקא ליה דהא יחיד ורבים הלכה כרבים וסתמא בפרק החובל נמי כרבנן אלא משום דמעיקרא אמר מאן דאמר לי הלכה נקט סירכיה ואמר מאן דאמר לי אין הלכה אע"ג דודאי פשיטא ליה דאין הלכה כרבי יהודה עכ"ל. הכלל בדקתי בפוסקים והמפרשים הנמצאים אצלי ולא מצאתי לרבינו ירוחם חבר שיאמר בהדיא דסומא פטור מן המצות כי אפילו התוספות שמהם למד הרב ז"ל לא כתבוהו לפסק הלכה אלא לתרץ דר' יהודה דידיה אדידיה וזה יתבאר בנקל למעיין בדבור בפרק החובל ואפי' ימצא אי זה פוסק אחר שיאמר בפי' הלכה כר' יהודה דסומא פטור מכל המצות לא נחוש אליו כלל כיון שיש לנו כל גאוני עולם אשר אנחנו סומכים עליהם בכל דבר שכתבו בהדיא דאין הלכה כרבי יהודה אלא כסתמא דמתני' דסומא הרי הוא כאדם בריא לכל דבריו חוץ מלענין עדות והגדה וסנהדרין ומלקרוא בתורה לפי שהוא כקורא על פה ועלייה לרגל וחגיגה ומכל אלו נתמעט הסומא בהדיא ומהם אתה למד דלכל שאר הדברים הרי הוא כאדם שלם וחייב בכל המצות מן התורה מדאיצטריך למעט הני. הילכך יראה לי שאם לא ימצאו תוקע בקי כמוהו שיחזירוהו למינויו כיון שהחזיק במצותו לא מפקינן ליה מחזקתו. ואם ימצאו מי שהוא בקי כמוהו יעמוד השני בחזקתו וראשון כיון שנדחה נדחה כיון שיצא מפי רבינו ירוחם ז"ל. והנראה לע"ד כתבתי: