שו"ת רדב"ז/אלף קכג
אלף קכג
[עריכה]שאלה עוד ילמדנו רבינו שפחה זו שלא טבלה ועשתה מלאכה בשבת לצרכה אם מותר לנו ליהנות באותה מלאכה: תשובה דבר זה פשוט היא שמותר דמשנה שלמה היא נכרי שעשה כבש לירד בו או שהדליק את הנר וההוא עובדא דשמואל דההוא עכו"ם דאדליק שרגא וכו' וזו איננה צריכה לפנים. אבל גדולה מזאת שמותר לישראל לסבב שתעשה מלאכה לצרכה כדי שיהנה הוא ורבינו שמואל כתב בשם רא"ם שצוה לשפחתו לילך בליל שבת לחלוץ מנעליהם ואז היתה לוקחת נר לצורך עצמה והיו גם הם משתמשים לאורו ע"כ. ור"ת ז"ל היה מתיר שילך הנכרי בשבת בנר דלוק עם הישראל להביא את היין ועיין בהגהות במיימוני. והנה אודיעך שאין ראוי להתיר דברים אלו אלא לאותם שהם בני תורה שיודעים עיקר הדבר וטעמו ולא אתו למיסרך ולדמות מלתא למלתא ואפי' דברים המותרים והם נהגו בהם איסור לא שהיה המנהג בטעות אלא שאבותם רצו להחמיר על עצמם או חכם אחד מורה אסרם להם משום גדר או סייג אי אתה רשאי להתירם בפניהם ויש לזה כמה ראיות ומעשיות בגמרא והרשב"א ז"ל האריך בתשובה הרבה בזה עיין שם כי אין רצוני להעתיק הדברים. הכלל העולה מכל מה שכתבתי שיש ג' מיני עבדים חוץ מעבד עברי והם אלו א' מי שמל וטבל לשם עבדות דינו בכל המצות כדין האשה דגמר מג"ש ולענין אם רבו מוזהר עליו פלוגתא דפוסקים. שני שלא מל ולא טבל אבל קבל עליו שבע מצות בני נח הרי הוא כגר תושב ודינו כעכו"ם אלא שאנו מוזהרים על שביתתו לכ"ע ואם עשה מלאכה לצורך ישראל רבו מוזהר עליו למונעו ואם עשה מלאכה לצרכו אין נזקקין לו. ג' שלא מל ולא טבל ועוע"ז בא"י אסור לקיימו אפי' יום אחד אבל בחו"ל מותר לקיימו. והא דאמרינן מגלגל עמו שנים עשר חדש יש מי שכתב דאיירי בעבד שקבל עליו שבע מצות אבל לא רצה לקבל עליו מצות מילה. ועבד כנעני לדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל ובעל מגיד משנה הרי הוא כשאר עכו"ם וכל מה שמותר לומר לעכו"ם לעשות אומר לעבד זה ועושה ולדעת הרשב"א ז"ל דינו כעבד שקבל עליו ז' מצות ורבו מוזהר עליו שלא יעשה מלאכת רבו אבל לעצמו עושה וראוי להחמיר: