שו"ת רדב"ז/אלף סו
שאלת ממני אודיעך דעתי במעשה אליהו בהר הכרמל על מה שדרשו רז"ל על פסוק ויקחו את הפר אשר נתן להם אליהו אמר לו הפר לאליהו אני וחבירי יצאנו מבטן אחד וגדלנו באבוס אחד הוא עולה לחלק האל ושם האל יתקדש עליו ואני עליתי לחלק ע"ז להכעיס את בוראי אמר לו אליהו לך עמהם כשם ששמו של הקב"ה מתקדש ע"י זה שעמי כך יתקדש על ידך אמר לו וכך אתה יועצני איני זז ממקומי עד שתמסרני בידיך הה"ד ויקחו את הפר אשר נתן להם אליהו. וקשה עליך לקבל דבר זה כי מה צורך בנס זה ואם הוא נס גדול למה לא פרסמו הכתוב כמעשה אתון [של] בלעם:
תשובה כבר קדמך הרד"ק ז"ל וכתב ויש בדברי אגדה דברים רחוקים מן השכל כי כשבחרו את הפר האחד ובאו לקחת אותו לא יוכלו לזוז אותו ממקומו עד שאמר לו אליהו לך עמהם אמר לו הפר כו' כדאיתא לעיל. וטובה היתה לרב ז"ל השתיקה ולא יזכר דברי האגדה כיון שלא ידע ליישב אותה כי מה שכתב רחוק הוא מן הפשט ודברי רבותינו ז"ל קרובים אל השכל והאמת ולכן אני ערב לתרץ כי ערבים עלי דברי דודים יותר מיינה של תורה אחר שאבאר כי לפי פשוטו אינו מתיישב כלל כי אם תרצה לפרש אשר נתן להם אליהו כפי מה שנתן להם הבחירה הכי ה"ל למימר ויקחו את הפר אשר בחרו. ואם בא לומר אשר נתן להם אחאב עפ"י מאמר אליהו מה צורך לזה ועוד כי עיקר הכוונה חסר מן הספר. ואם בא לומר שחלקו כבוד לאליהו ואמרו מה שתרצה תתן לנו ואליהו נתן להם אחד מהם וזהו אשר נתן להם אליהו ח"כ תקשה כי הכוונה אשר בשבילה אמר להם אליהו בחרו לכם הפר האחד נתבטלה אם כן הדרא קושיין לדוכתא מאי אשר נתן להם אליהו. ולכך צריכין אנו לדברי האגדה אחר הקדמתי לך כי כבר ידוע כי כל האדם וכל בעל חי וכל אילן וכל עשב יש לו כח ושר למעלה וכן אמרו על פסוק אם תשים משטרו בארץ. הילכך שרו וכחו של פר נזדמן לאליהו ואמר לו בשלמא שני השעירים שהיו שוין בקומה שוין בדמים שוין במראה הגורל מטיל שלום ביניהם גורל א' לה' וגורל א' לעזאזל. אבל שני פרים השוין בבטן ובאבוס למה תתן להם הבחירה שזה ילך לעבודת בוראו וזה להכעיס את בוראו והם דברי שרו של פר או כחו וזה אינו דרך נס כלל ולא הוצרך הכתוב לפרש דבר זה לפי שלא היה דרך נס וכיוצא בזה יש לרז"ל הרבה אמר שרו של ים למשה. ואמר לו אליהו לשרו של פר אעפ"י שבשעירים היה שם גורל הכא מתקדש השם על ידך שאם היה ע"י הגורל היו אומרים הגורל גרם אבל עכשיו שהוא ע"י בחירתם לא ישאר שום פקפוק וכשם שמתקדש שם שמים ע"י זה שהוא אצלי כך יתקדש ש"ש על ידך שלא ירד עליו האש ואפ"ה לא נתיישבה דעתו עד שימסרוהו בידים וכן עשה. ואע"ג דאין השר משתדל על פרים הנשחטים לע"ז שאני הכא שע"י מעשה זה יתקדש ש"ש וכל אחד רוצה שיתקדש על ידו ומה שיאמת לך פי' זה וכי הפר היה יודע שיתקדש ש"ש עד שאמר לו וש"ש מתקדש על ידך אלא ודאי על כח הפר ושרו אומר שהוא יודע אמתת הדבר שעתיד להתקדש ש"ש על ידו והשתא אתי קרא כפשטיה. ועל דרך זה תוכל לתרץ כמה מאמרים בדברי רז"ל ואפי' בכתובים כגון וכל עצי השדה ימחאו כף. אז ירננו עצי היער וכיוצא בהם וכי פה ולשון יש לעצים אלא במה שכתבתי למעלה מתיישב. ובזה מתיישב שהעומדים שם לא הרגישו ולא ידעו בדברי הפר אלא אליהו לבדו שאם היו רואים שהפר מדבר אל אליהו שמא לא היו צריכין לנסיון אחר. ולא ראו אלא שהפר אחר שמסרו אליהו בידים הלך ברצון כמישהולך לעשות מצות בוראו. והנלע"ד כתבתי: