שו"ת רדב"ז/אלף נ
שאלת ממני אודיעך דעתי על שני שטרות היוצאין על אשה אחת שנתקדשה לראובן ושמעון ביום אחד ולא היה כתוב בו שעות כדי שיתברר למי נתקדשה תחלה והיא אומרת לראובן נתקדשתי תחלה אם היא נאמנת או לא:
תשובה לא ביארתי אם העדים בעצמם הם העדים של שני השטרות או כל שטר עדיו לבד ולכן אני צריך לבאר שתי החלוקות. אם שני השטרות נעשו וחתמו בבת אחת ודאי רשעים נינהו דכיון דידעו שנתקדשה תחלה לראובן איך העידו שנתקדשה גם לשמעון ואפי' פשטה שתי ידיה וקבלה קדושין משניהם בבת אחת לא היה להם לכתוב שטר לזה ושטר לזה אלא היה להם לכתוב המעשה כאשר היה הילכך סהדי שקרא נינהו ולא מיבעיא אם כתב ידם יוצא ממקום [אחר] דפשיטא דאין להם שום נאמנות ולא שום מגו אלא אפילו אין כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין לומר לראובן נתקדשה תחלה במגו שהיו יכולין לומר אין זה כתב ידינו כיון שחתמו שקר שוב אין נאמנין לומר לראובן נתקדשה. אבל אם אמרו אין זה כתב ידינו ולא חתמנו שום שטר אבל ראינו שנתקדשה לראובן נאמנין דהא אין כתב ידם יוצא ממקום אחר. א"נ שאמרו כתב ידינו הוא אבל שמעון אנס אותנו לחתום לו ולא נתקדשה אלא לראובן או שוגגין היינו או מוטעים בכל כיוצא בזה נאמנים במגו שהיו יכולין לומר אין זה כתב ידינו ותנשא לראובן ואינה צריכה גט משמעון. וא"ת כיון שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר מאן משוי ליה שטרא אינהו דאמרי כתב ידינו הוא וא"כ מודה הוא שחתם שקר ואין אדם משים עצמו רשע ויהיו עתה נאמנין להעיד בו לראובן נתקדשה תחלה. וי"ל דלא אמרינן הכי אלא היכא שהם בעצמם באים ואומרים העדנו או חתמנו שקר אבל הכא בנ"ד אינם מודים אלא מפני חקירתינו שראינו שתי העדיות מתחלפות שאם היה הולך אחד מהם היתה נשאת לאחר שלא כדין והם שותקין. וליכא למימר שעדיין לא נפסלו כיון שאין העולם יודעים שזה עדות שקר דאין לך אדם מישראל שאינו יודע שאין קדושין תופסין באשת איש. וכן הדין לענין ממון שאם היה כתוב באחד לוי לוה משמעון ובאחד כתוב שמעון לוה מלוי וכולם מודים שלא היתה אלא מלוה אחת בטלו שני השטרות שאין אנו יודעים איזה קדם שאם היינו יודעים איזה קדם מהם נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ושוב אינם יכולים לחזור בהם ובכיוצא בזה יש להם לב"ד לחקור על אמיתת הדבר ולעשות כפי מה שיתברר להם שהוא אמיתת הענין. ואם הם שתי כתי עדים שתיהן כשרות אלא דלא ידעינן מי קדם ולא שאני לן בהא בין אם כתב ידם יוצא ממקום אחר או לא אלא הרי היא ספק מקודשת לשניהם. ואם העדים לפנינו שואלים אותם אם הם אומרים לראובן נתקדשה בבקר והכת שניה אומרת לשמעון נתקדשה בערב הדבר ברור אצלי שהיא מקודשת לראובן ודאי שאעפ"י שלא נתברר מתוך השטר מי קדם נאמנין לומר עפ"י השעות שאין זה מכחיש מה שכתוב בשטר כלל ואע"ג דלא נהגינן בירושלים תוב"ב דכותבין שעות לאו למימרא שאם כתבו שעות או פירשו הזמן שלא יועיל פירושן. ואע"ג דלענין ממון אמרינן בשני שטרות היוצאין ביום אחד שודא דדייני לענין קדושין לא שייך למימר הכי ואפילו לענין ממון כתב הריא"ף ז"ל כגון שהקנה לו בשטר בלא קנין אבל בקנין ההוא דקדים אפילו שעה אחת זכה. ור"ת ז"ל כתב דאי מתברר אפילו שעה אחת כל הקודם זכה ע"כ. ומשמע אפילו בלא קנין. ומ"מ בנ"ד כל הקודם לקדש אפילו רגע זכה וברור הוא. והנראה לע"ד כתבתי: