שו"ת רדב"ז/אלף לה
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שחייב לשמעון מנה ונתן לו משכון ובא לוי ואמר לראובן החזיר לו משכונו ואני ערב לזמן פלוני שאם לא יפרע אני אפרע ונתן לוי לראובן כתב ידו על ככה ושמעון לא פרע לזמן שקבע לו אם מחוייב לוי ליפרע לראובו הערבות. ואת"ל חייב אם באו משכנות שמעון ליד ראובן יכול לוי לומר הרי באו משכנותיו לידך כאשר בתחלה או דילמא מצי אמר ליה לא ערבת לי משכנות אלא מעות:
תשובה החלוקה הראשונה אשר שאלת לא מצאתי לה מקום דכיון דהוי ערב בשעת מתן מעות דהיינו בשעת חזרת המשכון פשיטא ופשיטא דמשתעבד אפילו בלא קנין ובלא ב"ד כיון שהוא מודה שעל פיו החזירו לו משכונו לשמעון הרי זה ערב בשעת מתן מעות אפילו בלא כתיבת ידו ואם טוען שלא יצא ערב ואין זה כתיבת ידו תתקיים על ידי מכירים כתב ידו ואם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר ישבע שלא יצא ערב ויפטר. ואם הוא טוען כבר פרעתי הערבות בזה יש מחלוקת אם נאמן לומר על כתב ידו פרעתי ואנן פסקינן כדעת הרמב"ם ז"ל דנאמן לומר פרעתי אם לא מסר לו כתב ידו בעדים אבל אם מסר לו בפני עדים חזר כתב ידו להיות כשטר ואינו נאמן לומר פרעתי. ואם הוא טוען שמעון פרע ונפטרתי מן הערבות אפי' שיאמר שמעון שלא פרע אינו נאמן דדילמא קנוניא עושין על נכסיו של לוי אלא נאמן לוי במגו דאי הוי בעי [מצי] למימר פרעתי אני או אין זה כתב ידי אם אינו יוצא ממקום אחר נאמן לומר שמעון פרע בפני ונפטרתי מן הערבות. ושתי הטענות שוות דהא בתרווייהו מצי למימר ליה כתב ידך בידי מאי בעי ואפי' הכי לא חיישינן להכי כיון שאינו נאמן לומר פרעתי לא חששתי לכתב ידי:
ולענין המשכון השני שוה כמשכון הראשון ויכול למוכרו כראשון ימכור אותו ראובן ויטול מעותיו ואפוכי מטרתא למה לי ואטרוחי בי דינא בכדי. ואם המשכון השני אינו שוה כראשון או שיש בו עכוב שאין יכול למוכרו כראשון הדבר ברור שחייב לוי לפרוע לראובן כאשר התנה עמו. ואם לא היה המשכון הראשון או השני שוה כנגד מעותיו בזה יש מקום שאלה דדילמא מצי אמר לוי כנגד מה ששוה המשכון אני ערב שלא בשעת מתן מעות ופטור אני דהא תניא הרי שהיה חונק את חבירו בשוק ואמר לו הניחהו ואני פורע פטור שלא על אמונתו הלוהו. ומסתברא לי דכיון דשמעון הוה מהדר לפדות המשכון מיד ראובן משמע שאינו רוצה למוכרו או מפני שהוא חביב אצלו או מפני שאינו שלו או מפני סבה אחרת א"כ הוי כאלו שוה כל חובו וכיון שאמר לו לוי תחזיר לו המשכון ואני פורע החוב הוי כנשתעבד בשעת מתן מעות וחייב לוי בכל החוב. וכ"ש אם היה עכוב במכירת המשכון הראשון דמצי אמר ליה לא הייתי נותן לו המשכון עד שיתן לי מעותיי והוי כנשתעבד בשעת מתן מעות על הכל. והנראה לע"ד כתבתי: