שו"ת רדב"ז/אלף כד
שאלת ממני אודיעך דעתי בריאה שנמצאת סרוכה לדופן ורוב הסירכא היה מן האונה ומיעוט מן האומה והבהמה של עכו"ם אי אזלינן לקולא או לחומרא:
תשובה אם יש מכה בדופן דעתי להקל אפילו בשל עכו"ם דאיכא תרתי לטיבותא חדא דאיכא למתלי דלא ניקבה הריאה אלא מחמת מכת הדופן נסרכו. ותו דאפילו את"ל דאיכא נקב בריאה הא א"ר נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמה כשירה. והנ"מ במקום רביתא דהיינו האונות אבל באומה טריפה והיכא דהוי רובא באונה ומיעוט באומה כתב בעל העטור והרא"ש ז"ל דאזלינן לקולא דתלינן דעיקר הנקב היה באונה וסרוכי סריך באומה וכשרה וכן ריאה הסמוכה לחזה ולדופן שדינן בתר רובא וכן ג"כ אם יש מכה בדופן והסירכא במקום המכה וחוצה לה בכולהו אזלינן בתר רובא וכן נראה לי אם סרוכה לעצם ולבשר אם רובא לבשר כשרה ואם רובא לעצם טריפה אעפ"י שהרמב"ם ז"ל לא פירש נלמוד מדברי שאר המפרשים ז"ל. והרמב"ן והרשב"א וקצת מפרשים ז"ל ס"ל דלא אזלינן בתר רובא דמאי נפקא מיניה ברוב שכנגד הדופן שחשיב כסתום אכתי איכא מיעוטא שלא כנגדו שאינו סתום. הילכך היכא דאיכא מכה בדופן פשיטא דתלינן להקל אבל היכא דליכא מכה בדופן דודאי ניקבה הריאה הרי נתחזק איסורא וראוי לחוש לדברי המחמירין דמאן לימא לן שאין הנקב באותו המעט שנסרך לאומה וסופה להתפרק. ומ"מ מסתברא לי אם הבהמה של ישראל שלא לאבד ממונם נסמוך על דברי המקילין כיון שכן נראה סברת הרמב"ם ז"ל שכתב עלה דההיא דלעצם ולבשר אני מן המחמירין ואני מן המחמירין. וה"ה בנ"ד דכיון דמספקא לו אם הנקב במיעוט הסירוך באומה או ברוב הסרוך באונה אזלינן בתר רובא ואכתי לא תתחזק איסורא דבהמה אחר שנשחטה בחזקת התר עומדת ואפילו תימא הנקב היתה באותו המיעוט הרוב מחזיק את המיעוט ולא אתי לאתפרוקי. אבל אם הבהמה של עכו"ם יש לחוש לדברי המחמירין ולא נכשיר אותה אפילו אם נסרך המעט במקום המטריף. ומ"מ אם נסמכה הריאה לאונה ברובא שהוא למקום המכשיר ומיעוטה נסרכה לאומה שהוא מקום המטריף לכ"ע כשרה כיון שהיא סמוכה ממש לאונה לא תתפרק כלל ממקום חיבורה דאפילו אותו המיעוט חשבינן ליה כסתום דודאי לא תתפרק כיון שהיא סמוכה ברובה לבשר לה דעד כאן לא פליגי אלא כשנסרכה יחד האונה והאומה לדופן ואפילו אם תרצה לומר דבכולה מלתא פליגי מ"מ היכא דנסמכה ממש ברובה לבשר לה מסתבר טעמייהו דמתירין ובכי האי גוונא מודה אני דאפי' בבהמה של עכו"ם מכשרינן לה. והנראה לע"ד כתבתי: