שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן עז
נדרשתי לאשר שאלוני על שני אחים אורחים לעשות רצון קונם ששים ושמחים והגדול מהם נשוי אשה בת מאחד משועי יאודה זרע קודש מצבתה ויהי כי הקיפו הימים והגיע זמן אחיו הקטן ממנו לישא אשה חשב מחשבה טובה להשיא לאחיו אחות אשתו לחבר את האהל להיות אחד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד וחל' פני חמיו ירצה ליתן בתו האחרת לאחיו ובאו כן בהסכמה ונשבעו זה לזה ליתן והבחור ליקח ולהיות כי עונות הדור גרמו שלא יחסרו מסיתים ומדיחים לבני אדם להטותם מן הדרך הישרה קפצו על הבחור להביא לו אשה אחר' בת טובים עם הון רב וחשבו מחשבות לידח ממנו נדח ולפתותו ברצי כסף והבחור הטה אזן בעצת אמו ואחרים עמה וחשב לבקש תואנה לשבועה שנשבע ואחיו הגדול בראותו גודל נבלה כזאת להתל בבת ישראל וכן לא יעש' ובפרט כי הוא חלה בעדו פני חמיו כנז' גם השבועה שהיה גדולה לאלהים וחס ליה לזרעיה דאבוהי יהיה מאותם שמקלו יגיד לו שראה בטוב שכלו עם קצת רמזי' שראה מאחיו שרצונו בכך ונדר ואמר הריני נזיר כשמשון בר מנוח בעל דלילה שנקרו פלשתים עיניו אם ישא אחי פלו' היא האשה אשר היו מסיתי' לאחיו עמה אם לא יהיה ברצון חמי וראה כי בזה יכמרו רחמי אחיו הקטן עליו ולא יהיה כדבר הרע הזה להביא רעה כזאת על אחיו הגדול אשר הוא חייב בכבודו ואהבת נפשו אהבו נוסף על ענין השבועה הנז' ועתה שאל השואל אם ח"ו יעבור רוח רעה על האח הקטן להטות מני דרך ולקחת האשה הנז' בלתי רשות ורצון חמיו של האח הגדול אם ישאר האח הגדול נזיר שמשון לעולם או יש צד לומר שלא יתחייב לקיים כדרו כיאינו מחוייב בכך:
לע"ד אין זה צריך לפנים והאריכו' בזה מותר ולהג הרבה יגיעת בשר כי מי לא ידע בכל אלה שהנזירות חל על האח הגדול וחיי' לקיימו אם ח"ו אחיו ישא האשה שלא ברשות חמיו כנזכר אלא שאחר שבאנו למדה זו אמרתי להורות אם יש מקום לטעות לומר שלא חל הנזירות מן הדין ונראה לע"ד שאפשר היה לטעות משני פנים אחד ממה שאמרו בגמ' סוף פ' שני דנדרים תניא הריני נזיר אם יש בכרי זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שנאבד רבי יהודה מתיר רבי שמעון אוסר ופריך בגמרא ורמי רבי יודה אדר' יודה מי אמר רבי יודה לא מעייל איניש נפשיה לספקא ורמינהי כו' עד נזיר שמשון מאי אמר ליה נזיר שמשון לא תניא ופירש"י ז"ל לא תניא לא אשכחן שום ברייתא דקתני הרי אני נזיר שמשון דליתא כלל דכי אמר הרי אני נזיר שמשון דליחול עליה נזירות כלל משום דשמשון לא יצא נזירות מפיו דהא הוה מטמא למתי' כי הוי קטיל להו והד' פריך והאמר רב אדא בר אהבה תניא נזיר שמשון אמר ליה אי תני' תניא ובפ"ק דנזיר אמרי בגמ' על משנת נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל ואם נטמא אינו מבי' קרבן ופריך בגמרא מני מתניתין לא רבי יודה ולא רבי שמעון דתניא רבי יודה אומר נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא רבי שמעון אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שכן מצינו בשמשון שלא יצאה נזירות מפיו ואמרינן בגמרא לימא דפלוגתא דהני תנאי קמפלגי דתנן הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ורבי יוסי מתיר מאי לאו רבי יודה סבר לה כרבי יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידור ורבי שמעון סבר לה כרבי יוסי דאמר בעי' דבר הנידור ומשני לה דכ"ע בעינן דבר הנידר ושאני גבי בכור דכתיב בי' לה' לרבות את הבכור
מתוך תירוץ הגמרא משמע דרבי יוסי ורבי יעקב כלהו סברי דנזירות שמשון אינו כלום כרבי שמעון משום דבעינן דבר הנידור ואפי' רבי יודה מספקא ליה כפי ההיא סוגיא דנדרים שהבאתי למעלה לדעת פרש"י ואע"ג דתנינן נ"ש בהדיא במתניתין מ"מ הוה סלקא דעתיה דא"א למיתני בברייתא כיון דלא הוי הלכתא כך נראה לי כפי פרש"י ז"ל מכאן היה אפשר לומר דנזירות שמשון ליתא כלל ומ"ה לא הזכירו דין זה כלל הפוסקים האחרונים.
עוד יש מקום אחר מההיא סוגיא דנדרים שהבאתי למעלה דאמר רב אשי ההיא ר"י משום רבי טרפון היא דתניא רבי יודה משום רבי טרפון אומר אין א' מהם נזיר לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ופרש"י ז"ל להפלאה דבעינן בשעה שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר והר"ן ז"ל פירש יותר שכתב וז"ל כלומר שאין נזירות חל עד שיפרש אות' בלא שום תנאי כדכתיב כי יפליא דמשמע שיפרש ולא שיקבל אותה על הספק הלכך ברייתא דהאומר הרי אני נזיר כשמשון אם יש בכרי זה ק' כור דלא הוי כותיה אזלא הרי משמע דאיפשר דאפי' ר"י דאית ליה נזיר שמשון ה"מ בשנדר אותו בלא תנאי אבל בתנאי לא הוי נזיר
מכל אחד מאלו הפנים היה אפשר לטעות ולומר דנ"ש דנ"ד לא חל כ"ש בהצטרפות שניהם יחד ורמז לזה מצאתי בדברי מורי ז"ל שכתב וז"ל ועוד דאלמלא שאין לנו שום פוסק כו' עד אומרו ומזה הטעם לא סגי לן שיאמר הריני כשמשון בר מנוח עד שיאמר א' מהכנויים עוד ראוי לדעת דר"י לחודיה כו' עד וקים לי שאינו נזיר כמו שכתבתי עכ"ל אבל לע"ד אני תמיה מאד בדבריו כמו שכתבתי במקום אחר
ועוד שהרי רבינו ירוחם ז"ל נתיב י"ד חלק ג' פסק ודלא כר' טרפון שכתב המשנה דפרק אלו מותרין וז"ל יש נדר בתוך נדר כיצד הרי אני נזיר אם אוכל הרי אני נזיר אם אוכל חייב ב' נזירות ופשיט' הוא דאפי מורי ז"ל לא כתב אלא לסיוע בעלמא דפשיטא שאחר שהרמב"ם ז"ל וסמ"ג ז"ל הביאו דיני נ"ש גם לא מצינו להראב"ד השיג עליו ודאי דהכי סבירא ליה נמי גם בענין ההפלאה כבר כתבתי לשון רבינו ירוחם ז"ל דהרי בתרא טובא ופסק שחל נזירות על תנאי ולא עוד אלא שלא מצינו שום פוסק יחלוק ע"ז וכ"ש שכפי הנלע"ד אי אפשר לחלוק על משניות סתמיות אומרות בפי' דנ"ש חל על הנודר גם משניות סתמיות דנזירות על תנאי חל גם שקלא וטריא דגמרא הכי הוי ואין צריך להביא ולהעתיק המשניות ומשא ומתן של הגמ' דזיל קרי בי רב הוא ומה לנו אנן יתמי דיתמי ללכת לקראת נחשי' שהרי כמה גאוני עולם בדורינו זה החמירו אפי' בענין נודר נזירות שמשון שלא אמר אלא הרי אני כשמשון והם הרב הגדול מה"ר אליהו מזרחי ז"ל והרב הגדול כמה"ר יעקב בן חביב זצ"ל ולא עלה על לבם ולא עבר במחשבת' טענה זו להקל משום הפלאה או משום דנזירות שמשון לא היה דבר הנודר לא חשו אפילו להביאה ולדחותה לפי שידעו בודאי שכל אלו דברי' בטלים הם ואפי' מורי זצ"ל לא כ"כ אלא לסיוע בעלמא אחר אשר הוכיח בראיות ברורות לדעתו שהאומר הרי אני כשמשון שאינו כלום עשה צניף מאלו הטענות ואפי' הכי נזהר בדבריו ופי' שלא היה אומר כן אלא להלכה לא למעשה ח"ו וא"כ מי הוא זה יערב אל לבו לעלות על שפתיו להקל בנדר חמור כזה אשר אין לו שום התרה ויכשיל לשום אדם כל ימי חייו ח"ו אין זה מורה כי אם שוטה רשע וגס רוח ולא יאומן ימצא אדם יקל ראשו בדבר כזה ח"ו
ובנדון שלפנינו עם היות לכאורה נדר נזירות כזה בפרט אין לאדם לעשותו מ"מ אפשר לומר ע"ז מ"ש בגמ' בנדרים פ' אלו מותרים על הנזיר שבא מדרו' שאמר עליו שמעון הצדיק שעליו נאמר נדר נזיר לה' שכונתו היה לשמים לבד גם זה האח הגדול כיון לבו בזה לשמים לעשות בזה טובות רבות ראשונה לכבוד חמיו שחייב אדם בכבודו כמו שחייב בכבוד אביו וכמו שהוכיחו ז"ל מפסוק שאמר דוד לשאול ואבי ראה גם ראה וכל שכן שהוא גרם לחמיו הענין עוד שני' להרחיק לאחיו מן העבירה לבן יכשל בענין השבועה הנזכר שלישית כי יפה חלקו ונעים גורלו של אחיו להדבק בזר' קד' כמוהו רביעית כי באמת שניהם נשואים לשתי אחיות יתרבה האחוה והאהבה ביניהם מה שבהיות נשוי אחיו לנכרי' כמעט הוא קרוב לנמנע ורמז לדבר מה ששנינו פרק המביא תנין אף הנשים שאינן נאמנות כו' א' מהן יבימת' ופרש"י ז"ל אשת אחי בעלה שונאה אותה ויראה ממנה שמא ימות א' משני בעליהן בלא בנים ויהי צרות זו לזו משא"כ בשתי אחיות א"כ בשומו תועלת אלה לנגד עיניו כי בכלם יש רצון שמים קפץ ונדר כנז' כי בטח לבו באחיו לא ירצה להיות בעוכריו ח"ו ובפרט כאשר הכירו בן מכבד אב וכן חייב אדם בכבוד אחיו הגדול כמו שחייב בכבוד אביו כמו שדרשו מוי"ו יתירה דואת אמך
ואין להקל מטעמ' דנימא דדמי לנדרי זריזין וא"כ נאמר דאח זה לא כיון אלא לזרז את חברו הוא אחיו גם בזה אין מקום להתלו' שכב' כתב רי"ו בשם המפרשים שאין למדין מהלכה זו של נדרי זירוזין למקום אחר חוץ מדברים אלו שנתפרשו בגמרא ונ"ד לא דמי להני שנתפרשו בגמ' דהוי במקח וממכ' או במזמן לחברו לאכול עמו דבהני נראה שכן דרך העולם בכך לזרז אבל בנ"ד מלתא דלא שכיחא הוא לזרז בכי האי גוונא.
ועוד נראה לי דדמי זה למ"ש הטור י"ד סי' רל"ב וז"ל אבל אם זמן ראובן לשמעון לאכו' עמו והיו מזמנים אותו במקום אחר וחפץ לאכול יותר עם ראובן ואומר לו הדירני מנכסיך אם לא אוכל עמך כדי שלא יפצירו בי במקום אחר הרי זה נדר גמור ה"נ גלה פלוני זה לאחיו שיקבל עליו נ"ש כדי שלא יפצירו לו במקום אחר כנז' א"כ הוי נדר גמו'. עוד שהרי כתב הטור שם אפי' באותם שנתפרשו בגמרא דהוי נדרי זרוזין וז"ל ודוקא כשאין מעמיד דבריהם אלא שניהם נתרצו כו' משם יראה בודאי דהיכא דנראה מתוך מעשיו שכונתו היה לנדר ממש דהוי נדר גמור והרי הנודר הזה גלה דעתו ב' ס' שכונתו להעמיד דבריו והיה נכוה ברותחין כאשר היה רואה שדעת אחיו נוטה לצד השני וא"כ פשיטא ופשיטא דנדר גמור הוא
וא"כ זה האח הקטן חלילה לו מרשע ולזרע אביו מעול לעבור פי ה' להכעיס לאחיו הגדול ולהביאו בצער גדול כזה וכל המסית ומדיח ומבקש עילות ותואנות עתיד ליתן את הדין ודינו מסור לשמים סוף דבר האריכות בזה מותר גמור ולא יאומן כי יסופ' האח הקטן יעלה במחשבתו לעבור על שבועתו כי כפי דע' רבים וגדול מן הפוסק' הנשבע לדעת חברו בשביל טובה שקבל ממנו אין מתירין לו ואפי' בדיעבד אם התירו לו שלא מרצונו אינו מותר והראב"ד והרשב"א מבעלי זאת הסברא ומעיד אני עלי שמים וארץ שמורי הגדול מהררי"ט זצ"ל כאשר בדין אחד היה לו סברת הרשב"א ז"ל היה אומר הרי הרשב"א גדול הפוסקים וכ"ש בענין שבועה כי ידוע גודל חומרתה על כן אמרתי שאיני חושב ימצא אדם שבש' הישראל יכונה יורה או ידין נגד שום דבר מכל מה שכתבתי ועל כן חתמתי שמי: