שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן סח
שאלה ראובן הוציא שטר על שמעון וכתוב בו שהוא חייב לו שלש מאות וחמשה פרחים מכ"כ חפצי זהב שקנה ושקבל ממנו ושמעון טוען שיש לו כנגד חוב זה ביד ראובן יותר מששים אלף לבנים שלקח ממנו ומאביו מרבית קצוצה והשטר אשר בידו כחרס הנשבר מפני שכלול בו הקרן עם הרבי' שהקרן הוא קקע"ה פרחים והרבי' הוא ל' פרחים ואעפ"י שכתוב בשטר שהם מכ"כ חפצי זהב כן הוא המנהג בעיר לכתוב שטר שיש בו רבית כנודע ונתבאר כל זה מתוך כתב אחד אשר כתב לו ראובן עצמו על דבר שטר זה אלה דבריו בלשון לעז ויאו קיראדיש מנדארמי שטר די סו' קקע"ה קי דיגו פור ווש אקומידאר האגאיש דיג"ו שטר די סו' קקע"ה פור אוטרו אניו ע"כ וכתב זה הוא מיום כ"ז למנחם השכ"ח עוד הוציא כתב אח' שכתב לו ביום ט' אלול השכ"ח וזה לשונו אנשי דיגו פורנייש אין לה פוליסה לאחיך יצ"ו קי אנשי איש ביין אי לו מישמו הארייש אין קי הארידיש לשנה הבאה אי קומו דיגו דאריש איל אוטיל די אישטי אניו מודו האזי קימו ווש פאריסירה אינישטו קי יא דיגו מי קונטינטו טיניינדו אויזו וכו'. כל זה מורה בבירור ששטר זה כלול בו הקרן עם הרבית ושטר כזה בטל וחזר הדבר למלוה ע"פ וא"כ נאמן הוא בשבועתו לפטור עצמו ולומר שיש לו ביד ראובן כנגד חוב זה ר"ק שלקח ממנו מיגו דאי בעי אמר פרעתיך זו היא טענת שמעון יורינו רבנו הדין עם מי:
דין זה נפל מחלוקת בין הפוסקים ז"ל בפי' הברייתא מחלוקת רבי מאיר ורבנן ויארך הענין להביא כל הסברות הטור ח"מ סימן נ"ב כתב בפשיטות דין זה בלא מחלוקת כלל ז"ל שטר שיש בו רבית אינו גובה בו הרבית כו' עד אם כלל הקרן עם הרבית פסול שיבא בו לגבות בו הרבית עכ"ל ועם היות דרכו להביא סברות הפוסקים במקומות אחרים כאן סתם דבריו ולא חש להביא סבר' אחר' ועם היות שאלו היתה זאת סברהו מעצמו לבד היה ראוי לחוש עליה להיותו האחרון וספרו ארבעה טורים נתפשט הרבה בכל ישראל וא"כ לא היה ראוי להוציא ממון נגד דעתו מ"מ יש לנו כח ביתר שאת להיות שדעתו ז"ל מיוסד על אבן בוחן פנת יקר' דעת התוס' אשר מימיהם אנו שותים וכתבו האחרונים שנהגו לפסוק כהרי"ף במקום שאין התו' חולקי' משמע שראוי לילך אחריה' לא מפני שכונתי זא' לומר שגדול כחן כהרי"ף שכבר נשמ' מזה מהררי"ק אלא אומר אני ומוכיח שכיון שדעת הטור בנדון זה מיוסד על דעת התוס' יש לנו לומר בפה מלא שיש לנו לפסוק הדין כדברי הטור וכ"ש שהוא לאוקומי ממונא בחזקת מארי'
וא"כ אח' שנתבר' מתוך כתבי המלוה התובע ששטר זה כלול הרבית עם הקרן השטר פסול וכיון שהשטר פסול חזר הדין להיות מלוה ע"פ ונאמן לומר פרעתי וכמו שנראה ממ"ש מהררי"ק ז"ל וז"ל שטר שזקף בו קרן ורבית יחד גובה הקרן לכ"ע כשעדים מעידים על הקרן כמה הוא הקרן או שחיי' מודה ע"כ משמע דוקא כשיש עדים ע"פ כמה הוא הקרן או שחייב מודה הא לאו הכי נאמן הלו' הוא הנתבע לומר פרעתי כיון שאין כאן שטר
מיהו אכתי איכא לספוקי בנ"ד דטענת רבית אינה טענה דכיון דאיסור רבית הוי ללוה כמו למלוה א"כ אין אדם נאמן להשי' עצמו רשע והוי כמיגו במקום עדים דלא הוי מיגו והכא נמי אנן סהדי דהאי דקאמר לוה יש לי בידך רבית שקורי משקר כן נראה לכאורה אלא שנסתפק לי כפי זה מה שראיתי בב"י ח"מ סימן ע"ת תשובת הרמב"ן וז"ל אם ראובן תובע את שמעון גזלתני או הלויתני ברבית בפני עדים אין משביעין אותו כיון דלדברי התובע חשוד הוא ע"כ ולפי מה שכתבתי תיפוק לי שאין להאמי' לתובע עצמו מן הטעם שכתבתי שאין אדם משים עצמו רשע ואע"כ שהיה איפשר להשיב שרצה ליתן טעם אח' לגזלתני ולהלויתני מ"מ קשה מתלמידי הרשב"א שכתבו ג"כ דין זה וז"ל הטוען לחברו מנה של רבית יש לי בידך והלה אומר לא הד"מ דעת מורי שאינו נשבע שלפי טענתו של זה אינו ראוי לישבע אעפ"י שאין זה לפוסלו בעלמא מ"מ נאמן הוא לחובתו ע"כ והשתא לדעת הרשב"א שאין כונתו ליתן טעם אלא לרבית למה לא נתן טעם דאינו נאמן התובע שנתן רבית והיה מתיישב בזה דשאני רבית מגזלה דברבית אין משביעי' לנתבע משום דתובע אינו נאמן לשום עצמו רשע אבל גזלן שאינו משים עצמו רשע מחייבינן ליה לנתבע שבועה דמאן דחשיד אממונ' לא חשיד אשבועה ומדלא אמר הכי נראה ודאי כי תביעת רבית תביעה לחייבו שבועה לנתבע ולא אמרינן שהתובע אינו נאמן לפי שפוסל את עצמו אם כן נאמן הוא לומר יש לי צורך כך וכך ואעפ"י שאינו נאמן להוציא נאמן הוא להעמיד הממון בידו וכ"ש דאיכא טעמא אחרינא והוא דאיפשר לומר דטענה זו גם שהיא תועל' ממון הוי תועל' הנפש כי רוצה לחזור בתשובה וכיוצה בזה כתב הרשב"א ז"ל האומר לחברו גזלתני מנה והלא אומר לא גזלתיו אלא ן' משביעים אותו שכיון שהודה מעצמו הרי פיר' מהגזלה ואינו פסו' ונשבע ע"כ. א"כ ה"נ אפשר שדעתו לפרו' עצמו מאיסור רבית ולהציל גם לחברו ואע"ג דהתם מוציא ממון ובנ"ד מעכב מ"מ כדמות ראיה יש
סוף דבר כיון שהשטר פסול הדר הוי מלוה להיות מלוה ע"פ בעילה כל דהו מוקמינן ממונא בחזקתיה וכיון שכן היא נראה ודאי שנאמן התובע בשבועתו לומר שלקח ממנו כך רבית ונאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי ונראה בעיני שיש ראיה לדין זה ממ"ש הריב"ה בטור ח"מ סי' פ"ב וז"ל כתב הרמב"ם הוציא עליו שטר מקויים והלה אומר שטר מזוייף הוא או מרבית כו' עד כללו של דבר אם טוען טענה שאם הודה בה בעל השטר היה בטל והמלוה עומד ואומר שזה טוען שקר והלוה אומר ישבע ויטול בזה יש חילוק בין הגאונים יש מי שהורה שחייב בעל השטר לישבע כעין של תורה דמי כשנשבע כשטוען עליו שפרעו ורבותינו הורו שלא ישבע המלוה אלא כשטוען הלוה שהוא פרוע לבד שהרי הודה בשטר ולפרעון הוא עומד אבל כל אלו הטענו' לאו כל הימנו אלא ישלם אפי' אין בו נאמנות ואח"כ יטעון על המלוה אם יודה יחזור לו כו' עד ולזה דעתי נוטה הרי שלדעת הרמב"ם ז"ל טעמא כשטוען רבית שיפרע ואח"כ כו' מפני דלאו כל הימנו לבטל שטר מקויים הא כשהוא שטר פסול ובטל מעצמו שהוא נאמן ולדעת הגאונים צריך שישבע כעין של תורה כמו כשטוען פרוע ואי מועי' השבועה להוציא כיון שיש שטר מקויים הא לאו הכי אינו נאמן המלוה להוציא והלוה נאמן בטענ' רבית וא"כ נלע"ד שכיון ששטר זה פסול לדעת התוס' ולדעת הרא"ש ולדעת רבים מהפוסקים הלוה נאמן ופטור כשישבע ע"כ מה שכתבתי כפי הנחת השאלה שמעון זה היה מעיר שאינם בני תורה ושדרכן לכלול הקרן עם הרבי' ולהעלים הענין כותב' שקנה כ"כ חפצי זהב
אחר כך נודע אלי כי השטר היה בסאלוניקי אז אמרתי חלילה להוציא לעז על עיר ואם בישראל עיר של סופרים ות"ח להיותם נכשלים באיסור ר"ק גם נודע שבעלי הריב היו אנשים חכמים וידועים בישראל ואמינא שודאי צריך לחפש ולבקש להם זכות כל האפשר אפילו שיהיה בדוחק כי גדולה חזקה וראיה לדבר מ"ש בגמ' בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה פלגא באגר ובהפסד אמר רבא רב עיליש גברא רבה ואיסורא לאנשי לא הוה ספי מה נפשך אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד ואניח החילוק שיש בגרסאות רק אביא מ"ש הטור י"ד לבד וז"ל ואם כתוב בשטר פלג באגר ובהפס' אם הנותן או המקבל אדם גדול הוא וידוע שלא היה עושה איסור ליקח רבית דנין אותו להתיר לומר אם יטול חצי הריוח שיקבל עליו שני חלקים באחריות ואם לא יקבל עליו אלא חצי אחריות שלא ליטול אלא שליש הריוח אבל באינש אחרינא דלא אתחזק בהכי כתב הרמ"ה דיינינן לשטרא כפשטא והוה ליה שטר שיש בו רבית ע"כ שמעינן מיהא שיש לנו לדון בכה"ג כפי מה שהוא אדם
ואם בנ"ד בשלמא אם היה שאירע מעשה זה במקום כפר א' שאינם יודעים עונש נושא ונותן ברבית היינו נוטים למה שטען התובע שכן דרכם כו' כנ"ז בשאלה אבל השתא שמעשה זה היה בעיר סאלוניקי וגם המלוה והלוה מוחזקים לאנשי' כשרים יודעי דעת ומביני מדע יש לנו לדחוק עצמנו בכל מה שנוכל ושלא ליקח דברי הכתב כפשטו הנרא' מהם שהמש' ומתן היה באיסור גמור של תורה: וא"כ נוכל לפרש כי כל מה שאומר אינטירישי וכיוצא הכונה שיהיה באופן הריוח כן לשנה בדרך מקח וממכר ובדרך בטוח ואף כי (אי) אפשר לצאת נקי מכל וכל מאיסור מ"מ הוי איסור קל לא ח"ו איסור תורה כלל וכתבתי איסור כמו שיראה המעיין בתשובת מורי הרב כמהר"ר לוי בן חביב זצ"ל סימן ע' ואעפ"י שנמצא שם תשובה מאדם גדול מתיר הפך סברת מורי ז"ל מ"מ כדאי הוא מורי לחוש לדבריו בענין איסור כ"ש כי בההיא דהתם לא היה מוכי' קציצת הריוח אמנם בנ"ד שמזכיר שיעור הריוח קודם המכר מחזי ודאי כרבית מ"מ אין לגבות אפילו משטר חוב מקויים וא"כ אני אומר שבנדון כזה שהמלוה והלוה בחזק' כשרים ויודעים יש לנו להעמידם על חזקתם ושלא לדון אותם כשאר אנשי דעלמא וכל שכן שנעשה במקום תורה כנז'
הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה: