שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן סו
שאלה הר' משה אלפנדרי נ"ע בקש ממנו הר' קאלמאן אשכנזי יצ"ו שיבקש לו מעות מתוגר ברבית וכן עשה והנה קאלמאן היה פורע לה"ר משה הנז' הרבית בכל חדש או בכל שנה ואחר שנפטר ה"ר משה הנז' התוגר תובע מעותיו מיתמי ר' משה הנז' והיתומים תובעים לר' קאלמאן שיפרע לתוגר כי החוב שלו הוא ולא היה אביהם כי אם שלח ששלחו הוא לכן יפרע לתוגר וה"ר קאלמאן משיב ואומר אני איני מכיר לתוגר והתוגר איני מכיר לי מאביך קבלתי המעות ובידו נתתי הרבית כבר פרעתי מרבית שיעור החוב ביד אביך איני רוצה לפרוע עוד כי יש איסור בדבר ושאלו ממני החתום מטה הדין עם מי:
נראה בעיני שחייב רבי קאלמאן לפרוע לתוגר החוב הקרן משלם ואינה טענה מה שאומר שכבר פרע שיעור החוב לה"ר משה נ"ע בחייו ושאינו רוצה לפרוע רבית והטעם הוא זה שידוע שיש ב' מיני רבית א' רבית דאורייתא ב' רבית דרבנן הנקרא אבק רבית ובאבק רבית יש מדרגות זו קלה מזו וזו חמורה מזו וידוע שיש הפרש בין אבק רבית לרבית קצוצה דר"ק דהוי רבית יוצאהבדייני' ואב"ר אינה יוצאה ונפל מחלוקת בין הרי"ף ז"ל ורבנו אפרים הביאו הטור י"ד סי' קס"ו וז"ל ובהלוהו ודר בחצרו שהוא אבק רבית כו' כתב רב אלפס לא מבעיא אם פרעו כבר דלא מפקינן מיניה דמלוה שכר הדירה שייר בו אלא אפי' לא פרעו עדיין ושואל הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות שראוי ליתן על שדר בחצרו לא מנכי ליה וצריך לפרוע כל החוב משלם וה"ר אפרים חלק עליו וכתב כיון שלא פרעו מנכ' לו שיעור השכירות מעיקר החוב ולזה הסכים א"א ז"ל עכ"ל והביא ב"י וז"ל והרשב"א כתב בתשו' על הרמב"ם מה שאמר שאם עדיין לא החזיר לו חובו שמנכה לו אין הכל מודים לו בדינו ואפי' באבק רבית דעלמא וכ"ש בזה שאינו אלא דמחזי כרבית ע"כ וסברת הרמב"ם היא אמצעי בין הרי"ף וה"ר אפרים דלדעת הרמב"ם אינו מנכין כל החוב כמו שהוא דעת ה"ר אפרים וגם אינו פורע כל החוב כמו שהוא דעת הרי"ף אלא מנכ' כשיעור שיראה לדיינים באופן שלא יראה שהמלוה לקח רבית ולא שמוציאין הדיינים כיון שאבק רבית אינה יוצאה בדיינים נ"מ שמ"ש הרשב"א שאין הכל מודים היינו לומר שאינו מנכה כלל כדברי הרי"ף.
ואחר הצעתי זאת יש לראות בנ"ד שדין זה לא הביאו הרמב"ם והיה אפשר לומר שנכנס בדין וגוי שהלוה את ישראל ברבית אסור לישראל אחר להיות לו ערב שכיון שבדיניהם שתובע הערב תחלה נמצא הערב תובע את ישראל ברבית שהערב חייב לגוי ודין זה הביאו הרמב"ם פ"ה והיה אפשר לומר שהו' במכ"ש שאם ערב לבד אסור כ"ש זה שהוא לוקח המעות מן התוגר והוא נותן לישראל וישראל הלוה אינו רואה פני התוגר אבל הריב"ה הלכות רבית כתב הדין וז"ל ישראל שאמר לחברו לוה לי מהגוי אם נתן לו משכון ואמר לו ללות עליו מותר כו' עד ואם אמר לחברו לוה על שמי מותר שאז הגוי סומך עלהמשל' ואחריותו עליו והשני אינו אלא שליח בעלמא ע"כ והרא"ש כתב בתשו' וז"ל כתב רבינו אבי' וכן כתב רבינו אבי העזרי אע"פ שאין שליחות לגוי אם אמר ראובן לשמעון לוה לי מעות מגוי פ' ברבית וכן עשה מותר לשמעון ליקח רבית מראובן וליתן לגוי לפי ששמעון שליח של ראובן הוא וכי שקיל ההלואה בשליחות דראובן קא שקיל וכי יהיב בשליחות ראובן קא יהיב ואינו לא לוה ולא מלוה ולא ערב וראובן המשלח הוא הלווה ע"כ ודבר תימה הוא כפי הנראה לכאורה מן הטעם שכתבתי אלא שנ' דע"כ לא אסרו אלא להיות ערב ומן הטעם שהם הולכים אחר הערב תחילה הא בנדון כזה שאומר הישראל לגוי פ' ישראל שלחני אליך שאקח ממך מעות ברבית והוא הלוה והוא יפרע על דרך שכתב הריב"ה מותר ואעפ"י שהגוי אינו מכיר לאותו ישראל כיון שאינו אומ' בפירו' שהוא נכנס ערב מותר ולא עוד אלא שאפי' בערב ממש כתב הרשב"א שיש מגדולי המורים שמותר כל עוד שיש ביד הגוי לתבוע מעותיו מן הלוה אם ירצה והרשב"א ז"ל כן דעתו והר"ן ג"כ ואמרו שעפ"י הרשב"א נהגו במקומותם שישראל נכנס להיות ערב קבלן לגוי בשביל ישראל
ומעתה אני אומר שאפי' נניח שדבר זה הוי כמו ערב הוי אבק רבית ולכ"ע לא שייך כאן נכוי אפי' לדעת ה"ר אפרים דע"כ לא קאמר ה"ר אפרים דבאבק רבית מנכה אלא כדי שלא יהנה המלוה מאיסור אבל בדבר שהמלוה אינו נהנה כלל פשיטא לע"ד דלית דין ולית דיין שיאמר שיפסיד השליח או הערב מעותיו כיון שלא הגיע לו הנאה כלל ועיקר ואעפ"י שהיה מתחלה אסור מפני דמיחזי כרבית מ"מ כיון שמצינו שכתב הרשב"א שאפי' באבק רבית חולקין על הרמב"ם בנ"ד אפי' הרמב"ם יודה ואפילו שהרמב"ם אמר ואפי' במקום קל מאבק דאינו אלא דמחזי כמו שכתב הרשב"א מ"מ ההוא מחזי כרבית חמיר מהאי דהתם המלוה מתהני מן החצר אבל בכ"ד נראה לע"ד דודאי דכ"ע מודו ולדעתי אפי' בישראל היוצא ערב לגוי אע"ג דאסור להיות ערב מ"מ אם יצא לא יפסיד בשביל שיצא וכ"ש וק"ו בנדון זה וכ"ש וק"ו ובן בנו של ק"ו במקום יתומי' דמצינו אפי' בר"ק אינם חייבים להחזיר מה שלקח אביהם ואיך נאמר עתה להם שבשביל שאביהם לקח רבית ליתן לגוי שיפסידו הם ממונם זה אינו עולה בדעת עאכ"ו בדבר זה שהוא התר גמור על א' מן הדרכים שכתב ריב"ה ויש לנו לומר שכן עשה אביו לכן אני אומר שה"ר קאלמאן ע"כ פנים חייב לפרוע.