שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן נא
ולשאלה השלישית מאיש שהיה שוחט בסכין פגום לגוים
לכאורה נראה דמותר וראיה לדבר דאמרינן בגמ' דמס' חולין על משנת שחיטת חש"ו דייק בגמ' שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחלה ופרש"י ואפי' אחרים רואים אותם והקשו בתוס' דהא מכלם ששחטו שמעינן דוקא בדיעבד ופי' ר"ת דאין מוסרין להם חולין אפי' להשליכן לכלבין דלמא אתי למיכל משחיטתן. ואם כדבריך תיפוק לי משום דקעבר על בל תשחית אלא נראה דליכא משום בל תשחית אלא כשעושה דרך השחתה הרי ששחיטת חש"ו שחיטה אסורה היא ולא אסרה ר"ת אלא מפני שאחד מן הרואין יטעה וכו' הכא נמי לא מיקרי השחתה דהשתא דנראה דמיירי בבהמת ישראל אינו אסור אלא מטעמא דר"ת בנ"ד שהבהמה מגוי נראה דכ"ש ודאי דליכא למימר טעמא דבל תשחי'
אלא שאפשר היה לומר דגם בנ"ד שייך טעמא דר"ת דשמא טעה איזה ישראל ויאמר ששחט שחיטה כשרה ויאכל ממנה אם יהיה עוף וגם בבהמה אפשר יסמוך על השחיטה והוא יבדקנה ועם היות שחששה רחוקה מ"מ אפשר לחוש לכתחלה
ומ"מ מצאתי קצ' סמך לדבריך שכתב הסמ"ג לא תעש' רכ"ט על לאו דלא תשחית את עצה ההיא דפרק החולץ דאמר רב יוסף לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו ע"כ. א"כ הכא אם בהמה שזה הישראל שוחט בסכין פגום צריכין לה ישראל ואם היה כשחטת בכשרות היו יכולין ישראל לאכול ממנה נראה ודאי דעבד על לא ישפוך וכו' ואם לא שהיה הבהמה של גוי או של תוגר מיוחד ואפי' שישחטנה בכשרות לא יתנו לישראל ממנה אין להקפיד אם לא נאמר הטעם שאחרי'.
ע"כ מה שראיתי להשיב על שאלותיך ואתה שלום כנפשך ינפש המר שמואל די מדינה: