שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן מט
על משנת התמד עד שלא החמיץ וכו' פריך בגמ' מתני' מני וכו' ומשני אמ"ר נחמן אמר רבה בר אבוה בשהחמיץ מחלוקת וכו' וקאמר בתר הכי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה תמד שלקחו בכסף מעשר ואח"כ החמיץ קנה וכו' ופריך ממתני' ומשני מתני' שהניחו בכוס ולא החמיץ רבא אמר מתני' ר' יוחנן בן נורי וכו' וקאמר בתר הכי ופליג' דר' אלעזר ופרש"י ז"ל הא דאמר רב נחמן דבהחמיץ פליגי פליג על רבי אלעזר דמדקאמר ר' אלעזר דמודה ר"י דאין מפרישין עליו ממקום אחר אלא אם כן החמיץ הא מיניה וביה חייב לעשר לר"י דמשמע דפליג ר"י אפי' בשלא החמיץ
ובודאי כפי פשוטן של דברי' נראה דהכי קאמר דכיון דרב נחמן אמר בהחמיץ פליגי נראה דמודה ר"י בלא החמיץ וא"כ פליג אר' אלעזר דאמר דר"י אפי' בלא החמיץ פליג אבל התוס' הקשו דמאי קאמר תלמודא דדילמא רב נחמן הכי נמי כר' אלעזר סבירא ליה דממקום אחר אין מפרישין אבל מינה וביה חייב לעשר ולכאור' נראה דהיינו כפי דבריהם דאמרי לעיל דמאי דאמר רב נחמן בהחמיץ פליגי לאו דוקא אלא כל שעתיד להחמיץ אעפ"י שעדיין לא החמיץ חייב לעשר אליבא דר"י ועפ"י הדברים האלה קשה להו אמנם מפשט דברי רש"י נרא' כמ"ש
וראיתי דברי הרש"בא שכתב ג"כ דברי' כפשוטן תחילה וזה לשונו מדקאמר הכל מודים שאין מפרישין עליו ממקום אחר אלא א"כ החמיץ דאלמא לר"י בשלא החמיץ פליג ואמר דחייב לאפרושי מיניה וביה אח"כ כתב וז"ל ויש לפרש מדקאמר וכו' וכתב פי' תוספות. עוד כתב ויש מפרשים דהא דקאמר ר' אלעזר הכל מודים היינו ר' יודה דלרבנן בין החמיץ ובין לא החמיץ פטרי ומתני' ר"י בן נורי כדקאמר וכו' וכתב כנ"ל ועתה קשה מי הכניסה לאלו גאוני עולם תוס' והרש"בא לצאת מפשט הגמ' כמו שכתבתי ובפרט קשה לי לדברי הרשב"א מה מצא עול בדבריו הראשונים שכתב אח"כ ויש לפרש ונכנס בפי' התוס' ועוד לא נתפייס אלא שכתב פירוש ג' ונראה בעיני עוד להקשות איך רבא שבא לפרש וליישב דברי רב נחמן פליג עליה שהוא אמר לעיל דמתני' ר' יודה ועתה רבא אומר דמתני' ר' יוחנן בן נורי
אשר ע"כ היה נראה שהיו נכונים דברי אחד מן הדברים שכתב שרבי יוחנן בן נורי ורבי יודה הכל אחד ומשנתנו אתי כתרוייהו ואם זה הפי' היה אמת היה אפשר לומר שמה שאמ' ופליגא דרבי אלעזר היה כפי דברי רבא דבהכרח הגמו' רבי יודה בהחמיץ דוקא פליגי ובלא החמיץ מודה רבי יודה אליבא דרב נחמן ור' אלעזר ס"ל בהכרח דבלא החמיץ נמי פליג רבי יודה בהכרח אבל פירוש זה תוס' דחו אותו ודאי בב' ידים אחד במה שאמרו לעיל כשהחמיץ פליגי לאו דוקא והביאו הכרח ממה דאמר אח"כ ר"נ תמד שלקחו וכו' נראה דס"ל ז"ל דר"נ ודאי הכי סבירא ליה דר"י בהחמיץ ובלא החמיץ פליג דאי לאו הכי הוה להו לפרושי אליבא דפלוני כיון דלדע' רבא לא הוה הכי אלא דוקא בהחמיץ ועוד דמה הכרח הוא זה לימא דהאי דקאמר ר"נ בתר' הוי פוסקא דדינא כרבנן דרבי יוחנן בן נורי ומאי דקאמר בהחמיץ מחלוקת ליישב מתני' ותו' בדבור זה נראה בפי' שלא עלה על דעתם כך וק"ל
גם פירוש רש"י נראה ג"כ מתוך פשוטן של דבריו דרבא ס"ל דמתני' ר"י בן נורי ולא רבי יודה דבתחלת דבריו כתב וז"ל רבא אמר מתני' דקתני עד שלא החמיץ וכו' ר"י ן' נורי היא עוד אמר אח"כ רבא הוא דמסיי' לה למלתיה דאוקי מתני' כרי"בן ונר' ודאי דבא רבא לאוקו' מתני' כר"יבן ולא כרבי יודה דאי לאו הכי הוה ליה לפרושי ואם כן קשה לי להלום איך ולמה דחו כלם פירוש זה
ונראה בעיני שבהכר' לומר דאליבא דכ"ע רב נחמן ס"ל דרבי יודה בעתיד להחמיץ מחייב דאי לאו הכי כיון דר"יבן ורבי מדה ומתני' סתמא כלהו סברי דבלא החמיץ פטור ורבנן דרבי יודה סברי נמי שאפי' בהחמיץ פטו' איך רב נחמן שביק כל הני ופסק כרבנן דפליגי אדר"י ן' נורי אלא נראה דודאי סבירא ליה לר"ן דר"י פליג ארי"בן ומתני' יחידאה היא דלא כר' יודה ולא כרבנן דרבי יודה ולא כרבנן דר"י ב"ן והשת' מצי פסי' כרבנן דריב"ן וכר' יודה כיון דהאי ברייתא דפלוגתא דרבי יודה נקט כדי מדתו לאשמועי' רבותא דרבי יודה
ועוד נראה לומר דודאי קים ליה לתלמודא דר"נ סבירא ליה דהחמיץ לאו דוקא דאי לאו הכי איך לא פריך בגמר' אדינא דרב נחמן כמאן דלא כר' יודה ולא כרבנן דר' יודה לא סבר דהוי פירא אלא כשהחמיץ אלא שנראה ודאי דמדר' יודה דברייתא לא קשה דמצי סבר דבעתיד להחמיץ פירא הוי ומשום הכי פריך ממתני' ורבא לא נאיד מהאי סברא ומשום הכי הוקשה לתוספות מאי קאמר בגמ' ופליגא דרבי אלעזר דהא ודאי רב נחמן הכי סבירא ליה כר' אלעזר דמיניה וביה חייב לעשר אליבא דר' יודה וצדדו הדבר דמאי דקאמר ופליגא משום רבנן דודאי משום סברת רבי יודה לא פליגי ומשום הכי נמי פירש הרשב"א תחלה הפירוש כפשטן של דברים ועוד בפניו הקושיא דהיכי קאמר תלמודא ופליג' דהא ודאי נראה דא"א להכחיש דדברי רב נחמן סובלין דכר' אלעזר ס"ל וכ"ש שנרא' מוכרח כנז' להכי כתב ויש לפרש וכו' עוד פיר' פירוש אחר דהאי דקאמר הכל מודים היינו רבי יודה דאפי' בלא החמיץ חייב לעשר ורבנן אפי' בהחמיץ פטור כסברת המקש' לעיל ומשום הכי קאמ' תלמוד' לע"ד ופליגא דודאי כי היכי דרבנן לא מחלקי לפטו' כך ר' יודה לא מחלק לחיוב מיניה וביה ואי מחל' היינו לענין להפריש עליו ממקו' אחר
נמצא לכל הפירושים דאע"ג דרבא בא לישב דברי ר' נחמן ס"ל דר' נחמן לא אמר דמתני' ר' יודה אלא ר"ל מהאי ברייתא אין להקשות דמתני' מני דאפשר למימר מתני' ר' יודה היא אבל כפי תאמת אינו כן אלא דמתני' ריב"נ היא כנ"ל.
אחר זה בדקתי בשטת הר"מבן ז"ל וז"ל רבא אמר הא מני ריב"ן וכו' פר"שי ז"ל דרבא לתרוצי מתני' לרבנן בעי וכו' עד ורב נחמן דאמר כרבנן דלא אזלינן בתר חזותא כו' עד ונ"ל דרבא לפרוקא למתני' אתא ואקשי מנ' ומוקים לה כדריב"ן דאמר שאינו פוסל את המקוה עד שיחמיץ ופליג אדרב נחמן דאמר בשהחמיץ מחלוקת ומתני' רבי יודה היא אלא פלוגתא דרבי יודה ותנא קמא דידיה בין שהחמיץ בין שלא החמיץ ומתניתין רבי יוחנן ב"ן וזה"ל נראה נכון ולבסוף כתב וז"ל ופליגא אדר' אלעזר דאמר רבי אלעזר הכל מודים שאין מפרישין עליו ממקום אחר אלא א"כ החמיץ פרש"י ממקום אחר אפי' כיוצא בו שלא החמיץ אלא שמא זה עתיד להחמיץ והוי פרי וזה אינו עתיד להחמיץ והוי כמין הפטור וכו' וקשה לי דהיינו ודאי סבריה דרב נחמן דלא הוי יין אלא כשהחמיץ ולרב נחמן נמי כיון דאיגלאי מלתא למפרע דפירא הוי ע"כ אין מפרישין מתמד זה על תמד אחר קודם שהחמיץ ולדיניה לא מצינן לרבי יודה למיפטר לגמרי בלא החמיץ דדלמ' אי שבקיה וכו' אלא בדשייר ממנו בכוס כדמוקי לה למתני' דהיא כרב יודה אלא משמע דרבי אלעזר לאו משום חשש דמחמיץ קאמ' אלא אפי' נשתיי' זמן מרובה ולא החמיץ קאמר דאין מפרישין וכו' שמא יש בו יין מעורב ובזה אין בו או שבזה יין הרבה ובזה מועט: