לדלג לתוכן

שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן מז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
דין בודק

שאלה בודקין שנים שהיו שותפין במקולין של תוגרמים והא' מהם בדק הסכין והרגיש בו פגם ונתנו ליד חברו ולא אמר לו כלום והשני בדק גם הוא ולא הרגיש כלל ושחט בו כל היום כלו והאכיל את הרבים מהבשר השחוטה ולאח' שאכלו הבשר אמר הראשון שבדק השכין תחלה והרגיש בו הפגם שכל מה שאכלו בשלחן פלוני החתן הכל היתה נבלה בהיות שהרגי' בו הפגם ואמרו לו למה עשי' את הדבר הרע הזה והכשל' את הרבים ולא אמרת אלו הדברים קודם שאכלו הבשר השיב ואמ' לכתחיל' עשיתי כדי שיאכלי בשר נבלה בהיות שהיו אויביו ילמדנו רבנו:

תשובה

לא נתבאר היטב כוונ' השאלה מה היא ומ"מ בע"פ אמרו לי שעיקר הכונה היא לראות מאותו האי' אשר החציף פניו העיז מצח שידע בסכין שהיה פגום ובכונה הניח לאחרי' שיאכלו נבלה ונתן טעם לדבריו שהיו האוכלים אויביו עם היו' שכפי הנר' מן הדין אם לא נתאמ' הדבר אלא על פיו היה נר' שלא היה נאמן דקי"ל אין אדם משי' עצמו רשע וכמ"ש הרמב"ם פרק י"ב מה' עדות וז"ל אין אדם נפסל בעבירה עפ"י עצמו כיצד הרי שבא לב"ד ואמר שגנב או גזל או הלוה ברבית אעפ"י שמשלם עפ"י עצמו אינו נפסל עד שיהיו שם ב' עדים שאין אדם משים עצמו רשט ע"כ. וא"כ מצד זה היה אפשר לומר שאין לפוסלו מ"מ נר' בעיני שעם כל זה הואיל והעיז פניו לומר כן מראי' דבריו שבאמת אמרם היה ראוי להענישו ולהעבירו אחר שענין בדיק' הסכין החמירו בו כ"כ וכמ"ש רבנו יונה והביאו הבית יוסף בי"ד סי' י"ח וכ"כ הרא"ש הרבה צריך יישוב דעת ויראת שמים לבדיקת סכין ומי שאומר דברים כאלה ברבים פשיטא שפשט יראת שמים מעל פניו ואיך יוכשר להיות שוחט לרבים חלילה

אמנם אם נתאמתו דבריו שכנים היו דבריו שהסכין היה פגום אעפ"י שהוא לא שחט אלא חברו אז הדבר פשוט ודאי שאיש כזה אסור לאכול משחיטתו ולא מבעיא השתא ששניהם היו ממונים על השחיטה ולהם מסרו הקהל הנאמנות דפשיטא דשניהם שלוחים זה לזה ומה שעושה א' מהם כאלו עשאו חברו וא"כ פשיטא שאיש כזה פסול להיות שוחט ואסור לאכול משחיטתו אלא אפי' היה איש בעלמא שראה חברו שוחט בסכין פגום והניח שיאכלו אחרים הבשר הרי עבר על לפני עור לא תתן מכשול וכיון שנכשל בהכשיל לרבים בענין שחיטה אסור לאכול משחיטתו.

וגדולה מזו נר' מתשו' הרשב"א הביאה הבית יוסף ג"כ וז"ל שאלה על ראובן ושמעון שהיו טבחים ממונים לשחוט ואמר ראובן לשמעון בדוק סכין זה ובדקו שמעון שני פעמים מהי"ב שצריך ונתנו לראובן וראובן היה הילך לשחוט ולקחו לוי מידו ובדקו ומצא בו פגימות ומנעום הברורי' מלשחוט וראובן מתנצל ואומ' שאע"פ שהיה הולך לשחוט דעתו היה לבודקו קודם שישחוט. והשיב באמת כך נראים הדברים שזה מיקל בבדיקת הסכין כי בודאי כשנתנו לשמעון לא לבודקו לחצאין נתנו לו וכשראה שלא בדקו כדינו קבלו מידו והלך לשחוט מעשיו מוכיחים עליו שהיה די לו באותה בדיקה ולפיכך מעברין אותו ומיהו אם נר' בעיניכם שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד שיקבל עליו דברי חבירות דהיינו שיקבל עליו לפני ג' חכמים והכשרים שבעיר שלא ישוב עוד לדברים אלו אלא שיבדוק בדיקה יפה אבל אם יראה בעיניכם כמיקל ופושע ראוי שלא להחזירו אפי' בקבלת דברי חבירות עכ"ל

ואע"ג דלכאורה נר' שלא פסל הרשב"א אלא השוחט לפי שראה שחבירו לא בדק כדין ועכ"ז היה הולך לשחוט דא"כ יוכל לומר מי שירצה להתעקש הרי שלא פסל הרשב"א אלא למי שהיה הולך לשחוט א"כ גם בנ"ד נימא הכי שאין לפסול למי שלא שחט הא ודאי ליתא דאע"ג שהיה אפשר לומר דלא איצטריך ליה למימר אלא לזה שהיה הולך לשחוט כי למי שבדק ולא בדק רק שני פעמים פשיטא דפסול והניחו על מה שעשו הברורי' מ"מ נר' ודאי דלא משמע הכי ועכ"ז לא דמי לנ"ד דבשלמא התם הבודק הסכין היה לו התנצלות בשיאמר חשבתי כיון שראה שלא רציתי לבדוק יותר שהוא יבדקנו ואם הייתי רואה אותו שוחט הייתי מונעו או הייתי עושה כדי להעבירו אבל לא הייתי מניח לאכול הבהמה אמנם בנ"ד דליכא למימר הכי ודאי שהוא רשע גמור דהשתא סתם במעשה דהרשב"א העבירו אפי' שלא יצא תקלה כלל מתחת ידו וגם היה בידו להתנצל בנ"ד שיצא תקל' מתחת ידו כי שניהם מושכרים מן הקהל ובא מידו להצילם מן המכשול ולא הצילם אדרבא נתן טעם פגום לדבריו בשהיו אויביו הרי זה פסול ודאי אויב ה' וגם על השוחט לבי נוקפי אלא שנר' שאינכם מחזיקים אותו למזיד אלא שוגג מ"מ נר' בעיני שצריך כפרה וצריך לקבל דברי חברות וכההיא דהרשב"א ויותר ולאפס פנאי לא יכולתי להאריך הנ' לע"ד כתבתי. פ"ק דחולין: