שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן לא
דבור בפרק כיצד מברכין:
בגמרא דבור בפ' כיצד מברכין (דף ל"ה) רבי חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתי דגני כו' וכתיב ואספה לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום: תוס' כאן בזמן כו' ואם תאמר והא לקמן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מוקמינן ליה יש לומר דמיירי ודאי שעושין רצונו אבל אין עושין רצונו כ"כ דאינם צדיקים גמורים ועוד יש לומר דפליג ליה אהא דלקמן שבא לפרש מה בין כשעושין ואין עושין והכא בעושין ואין עושין כי הדדי נינהו ע"כ
א י"ל מה תירץ בתירו' הא' במאי דקאמרי אבל וכו' ב' י"ל מאי קאמר ועוד י"ל כו' מה תירוץ הוא זה דפליג ואיך איפשר דפליג שום אמורא על תנא ועוד דאין לך דוחק גדול מזה דמשני הקושיא עם הקושיא בעצמה ועוד מה צריך להאריך יותר ועוד י"ל דפליג עוד איך איפשר לומר שני הפכים להיות א' עושים רצונו ש"מ עם בלתי עושים רצונו ש"מ
ונראה דהכי פירושו לפי התירוץ הראשון רבי חנינא בר פפא לא מיירי אלא בבנוניים ורשעים לבד ובנוניים בערך בחינת הרשעי' נקראי' עושים רצונו ש"מ וכיון שעושי' הוא נותן להם מזונותיהם ומ"מ עמלים ויגעים באסיפת דגנם אבל הרשעים כתיב ולקחתי דגני כו' שאינם אוספי' לא אחרי' בעדם ולא הם בעצמ' דגנם אמנ' הבריית' מיירי בבנוניי' ובצדיקי' גמורי' הבניניי' אוספי' דגנם הם בעצמ' וכמאמר רבי חנינא והצדיקי' גמורים ועמדו זרים כו' מלאכת' נעשית ע"י אחרי'
עוד י"ל דרבי חנינא נמי מיירי בבנוניי' ובצדיקים אלא דפליג שהברייתא נחית לחלק בין צדיקים גמורים לבנוניי' שאלו מלאכת' נעשית ע"י עצמ' ואלו מלאכת' נעשית על ידי אחרי' אבל ר' חנינא לא נחית לומר החילוק שיש בין צדיקים עושי רצונו ש"מ בעצם וראשונה לבנוניי' שבערך הצדיקים אינ' עושי' רצונו ש"מ אלא נקט להו בחדא מחתא כי הדדי במה ששניה' שוים שזוכי' אלו ואלו דגנ' ותבואת' לביתם משא"כ הרשעים דכתי' בהם ולקחתי כו' א"כ מה שאמר דפליגי כו' אינו ר"ל שחולק על הבריתא בענין ח"ו אלא פליג במה שלא חש לפרש ההפרש שיש בין עושי רצונו ש"מ לבין שאינן עושין היינו הבנוניי' כמו שעשה הברייתא אלא נקט להו הדדי כנז' כנ"ל: