שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן כט
במס' תעניות דבור תוספו' עמ"ש בגמרא גדול יום גשמים וכו':
החכם גביר ומאד נעלה נר"ו אח' דריש' השלום זאת להודיעך כי בא אלי והגיע עדי מגלה עפה מידך וה' היודע והוא עד כי חפצתי להשיב לכל שואל יואל לדעת דעתי הקצרה בכל דבר שיהי' תיכף ומיד אך אמנם טרדות העיר הזאת רבו מלמנות עצמו מספר ועל כלם טרדת הישיב' מהחברי' יצ"ו אשר מאריו' גברו ולכן אחרתי עד עת' אך עת' יומי ניסן נזכרתי וראיתי לצאת ידי חובתי גם שלבי נקפי שכיון ששמעת פי' הדבורים מאנשים קטנם עבה ממתני ולא נתיישב דעת' מה יועילו דברי מ"מ להפיק רצונך אמרתי הנה באתי על ראשון וכו' כאשר בא בכתבך
שאלתך הא' להגיד לך דעתי בדבור תוספו' בתעניות על מה שאמרו בגמ' גדול יום הגשמי' כיו' קבוץ גליות שנאמר שובה ה' וכו'. וז"ל התוס' (ואמר) ואמאי לא קאמר גדול יום הגשמי' יותר מקיבוץ גליו' דהא כאפיקים בנגב כתיב ומי נתלה במי קטן נתלה בגדול שהאפיקי' גדולי' מיו' קיבוץ גליות דהכי נמי אמרינן לעיל יערו' כמט' וכו' עד וי"ל דהכי פירושו אנו מתפללין הכי שובה ה' את שבותנו כאפיקים היורדים בנגב שגדול יום ירידה כאפיקים בנגב א"כ עשה עמנו לטובה אות ובקבוץ גליות בהיות זה כמו זה ואפיקי' בנגב תתחדש בכל יום כיום קבוץ גליות אבל יותר לא ע"כ. וכדי לברר רעתי בכוונת התוס' ראיתי לעורר מה שקשה לי בלשון התוס' אחד מה ראיה שכן היו וכו' מדלעיל והלא לעיל נמי אמר ר' יודא גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה ורב יודא גדול מרבא הוה ואם כי מה תימה דהו' לא חש לדעת רבא כיון שמצינו שרבי יודה לא חש לדרבא ה"נ ר' יוחנן לא חש ב' מה זה שאמרי אנו מתפללין תיבה זו מיותרת וכי מי הוא שאינו רואה דתיבה שובה ה' אינו אלא תפלה ולא היה לתו' לומר אלא וי"ל דה"פ שובה ה' כאפיקים היורדים וכו' ג' שמתוך דברי התוס' נראה שגשמים דבר אחד ואפיקים דבר אחר שאומר שגדול יום ירידה כאפיקי' משמע א"כ שיריד' גשמי' דבר אחד ואפיקים דבר אחר וא"כ כפי זה שאפיקים אינם גשמים מאן דכר שמייהו דגשמים כאן ושאר דברי התוס' קשים להולמם.
ונראה בעיני ליישב לשון הדבור כמו שהוא כתוב בספרי' שלנו שהתוס' ברחו מפי' רש"י ז"ל שהנה לפרש"י הוקשה לו לישנא דגמרא דקאמר גדול יום הגשמים וכו' ובקרא שמביא ראיה ממנו ולא הוזכרו גשמים שלשון אפיקים היינו נחלים כדפרש"י בעצמי. ולזה פרש"י אלמא וכו' וכבר ידוע למתחילים כי לשון זה לרש"י הוא כשהוא מרגיש דוחק מה אמנם תו' כוונתם ליישב הראיה ושלא להוציא מלת אפיקים ממשמעותם וראו עוד שיש קושיא בכתוב מה לתבן את הבר אומר כאפיקים וכו' הזורעים הזריעה סתם אינה צומחת באפיקים וכיון שאין כאן אלא אפיקי' איך יצא הכתוב בזורעים. עוד קשה להו מה דמיון הוא זה שביתנו כאפיקים
ועם הצעתנו זאת נבא אל ביאור דברי התוספות היקשה להם מאחר דמסדר התלמוד הביא לעיל דברי רבא דגמר מי נתלה במי הכא נמי אע"ג שאינה קושי' לר"י דאפשר דהיא סבר כרב יודה דלעיל מ"מ תלמודא הוה בעי למימר הכי ותרצו דבשלמא לעיל איכא טעמא למידרש גדול יותר דקרא קאמר יערוף וכו' וליכא פירוש אחרינא אלא דמדמה טבע הלקח למטר שאמר יערוף כמטר וכו' אבל כאן אתה רואה שאינו אלא שמתפללין על הגאולה ולפי זה מה זה שאומר כאפיקי' אלא בהכרח לומר שיש כאן בכח דאמר שהם הגשמים שירידתם גדולה כאפיקים היורדים בנגב וא"כ שיעור הכתוב כך הוא אנו מתפללים על הגאולה כמו שאנו מתפללים על הגשמים וזה כמו זה שהגשמים הם חיים לזרעים שהם כמתים תחת הקרקע כן הגאולה יחיה אותנו שאנו כמתים תחת א"ה ומה שאמר כאפיקים הוא כמו טעם לתפלתנו שר"ל ומנין בא לנו להתפלל על הגשמים או על הגאולה לפי שאנו רואים שהש"י עושה דברים גדולים מאלה והם שאתה מחדש בכל יום אפיקים בנגב נמצא כפי פירוש זה שגשמים הוא כיום קיבוץ גליות לא יותר
ועם זה מתיישב ואו ובקבוץ שר"ל שאנו מתפללי' על הגשמים שיעשה עמנו אות לטובה בגשמים ובקבוץ גליות ואז הזורעים וכו' והם הזרעים והאומה הישראלי' וכו'
כך נ"ל יישוב הדבור כל הלשון כמו שהוא כתוב כי האמת הייתי חושב להגיה הלשון ולפרשו בענין ואופן אחר וכיון שאין בידי ספר אחר אני מניחו ואתה תבח':