שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן כח
נשאלתי על ק"ק צופיאה יע"א הסכים בחרם שלא יפתח אדם חנות בזמן שיש מת בעיר סתם ולא הזכירו לא יום ולא ליל' ועתה קמו אנשים ואומרים שמותר לעשות מלאכ' בליל' ואחרים אומרים כי כיון שההסכמה הוכרזה סתם משמע בין ביום בין בלילה:
נפלאתי הרבה מאד כיון שעשו הסכמ' הנז' איך אפשר שלא נתברר זה איך נהגו שאם ראינו שנהגו כן שהיו נזהרים שלא לפתוח חנות לא ביום ולא בלילה ה"נ יש להם לנהוג עתה שודאי נראים הדברים שכך היתה ההסכמה ואם לא לא מ"מ יהיה מה שיהיה אחר שרצה השואל לדעת הדין. ונראה שאין דבר ברור במנהג נראה שאעפ"י שכפי האמת ראוי להחמיר במקום שיש חרם ואפי' ספק משום דהוי ספק איסור תורה כמו שכתבו הפוסקים מ"מ נראה שיש להקל בנ"ד והטעם כמו שאבאר בס"ד
גרסי' במסכ' מועד קטן פ' ואלו מגלחין אמר רב יהודה אמר שמואל מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכ' רב המנונא איקלע לדרומתא שמע קל שיפורא דשכבא חזא הנך אנשי דקא עבדי עבידתא אמר להו להוו הנך אנשי בשמתא לא שכיבא איכא במתא אמרו ליה חברותא איכא במתא אמר להו אי הכי שרי לכו ע"כ בגמר'. ופי' הר"ן ז"ל מת בעיר וכו' כדי שלא יתרשלו בקבורתו ובגמרא אמרינן דאי איכא חברותא שרי להו פירוש שהעיר חלוקה לחבורות אלו מתעסקין בצרכי המת שבת אחד ואלו שבת אחרת וה"ה דאי איכא יורשין דמחייבי בקבורתו שאין אחרים צריכים להתבטל וכ"כ הרי"ף דאי איכא מאן דקאי בצרכי המת שרי ע"כ. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ' אחרון מהלכות אבל מכל זה משמע שלא אסרו לעשו' מלאכ' אלא כדי שיתעסקו בצרכי המת ובקבור' ולא יתרשלו וכמ"ש הר"ן ז"ל ולכן כמו שכשיש לו מי שיעסוק בקבור' מן הדין אחרי' רשאים לעשות מלאכתן כך ודאי אינו אסור לעשות מלאכ' אלא בעת וזמן שאפ' לעסוק בענין צרכי המת וקבורתו דלאו מלתא פסיקת' קאמר מת בעיר וכו' אלא היכא דאיכא למיחש שמא אם יתעסקו במלאכתן יתרשלו להתעס' בצרכי המת וא"כ הדעת נותן והשכל מחיי' שכל מה שתקנו אנשי ק"ק הנז' גו"ח בני ג"ח כענין מה שתקנו חכמים תקנו ולפי שיש מקומות שאעפ"י שיש מת מצו' בעיר אינם מניחים מלאכתן כמו היום שאלוניקי עיר ואם בישראל נהגו זה לפי שיש חברותא רצו' לומר שכל קהל וקהל מתעסק בצרכי מת שלו ואפי' בקהל אחד עצמו רבים אינם עוזבים מלאכתן מפני שיש רבים אחרים שמתעסקים בצרכי המת בין מן הקהל ובין מחוץ לקהל וסמכו על הטעם שכתבנו
ומעתה אני אומר דכיון דקי"ל שהולכין אחר כוונת הנודר וכהא דתנן בפ' הנודר מן הירק קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות באניצי פשתן רבי יהודה אומר הכל לפי הנודר טען והזיע וכו' והרמב"ם ז"ל פסק כר' יהודה וכן הרמב"ם והטור י"ד סימן שי"ח כתב כמה דינין הולכין זה הדרך שאפשר שמדבריו של הנודר נראה שהנדר כולל אמרינן לא נתכוון אלא לכך הכא נמי בנ"ד הסכמות וחרמו' הקהל דין נדרים יש להם והדעת מחייב שלפי שק"ק צופיאה מעטי הכמות וראו שאם יתעסקו במלאכתם יתרשלו בצרכי המת יש לנו לומר כי לא הסכימו אלא בשעה הראויה להתעסק בצרכי המת דהיינו שעה מעלות עמוד השחר אבל לילה לאו זמן עסק הוא לפיכך יש לנו לומר שלא היתה הלילה בכלל ההסכמ'
כל זה אני אומר אם אין אנשים יודעים מה שנהגו עד עתה שאם יש מי שיעיד שעד עתה היו נוהגין איסור גם בלילה חייבי' הם לשמור ולעשות כמו שנהגו עד עתה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי פה הצעיר שמואל די מדינה: