שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן טז
שאלה יום טוב ב' שהתירו חכמים לקבור את המת אם מותר לכל א' מישראל לתת קבורה כדרך שעושים בחול שעם היות שד' או ה' אנשים מספיקים לכסות הקבר עכ"ז כלם זוכים בכיסוי הקבר הכי נמי יהיו עושים ביו"ט ב' או דילמא דוקא אותם שעושים הקבר והם צריכים לקבור את המת הם מותרים אבל אחרים אסורים שאין לחלל יום טוב שלא לצורך ע"כ:
השואל שאלה זו לא בחכמה שאל זאת דזיל קרי בי רב הוא י"ט ב' לגבי מת כחול שוויה רבנן ואפי' למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא והיא הלכה רווחת בישראל ואם דברים אלו שאין בהם צורך לקבורה הותרו לכבוד המת הקבורה בעצמה שהיא צורך המת איך יעלה בדעת לאסור אותה לשום אדם וכתב הר"ן אפי אפשר בעממין יתעסקו בו ישראל עוד כתב למיגד ליה גלימא לחתוך כמו גודו אילנא גלימא לתכריך למיגז ליה לגזוז הדס מן המחובר ע"כ הנך רואה שגזיזת הדס לא מעלה ולא מוריד לצור' המת כלל אלא מנהג כבוד ואפי"ה התירו מלאכ' גמורה לגזוז מן המחובר כ"ש וק"ו כיסוי הקבר שאפילו אלף ויותר יתעסקו בו שהוא כבוד גדול למת שיתעסקו בו רבים בקבורתו וכתוב בהגהו' אשירי שהתי' ריב"ה לתלמידיו החפירה והוא התחיל בעצמו לחפור הרי שרי"בה ז"ל לא היה הוא הקובר ולא היה דרכו בכך בשאר ימי השנה ועם כל זה להורות הלכה למעשה לתלמידי' חפר הוא בעצמו כדי שממנו יראו וכן יעשו כ"ש וקל וחומר בדבר שדרך כל ישראל בכך ועתה אם לא יעשו יש בזיון למת שנראה שאינו ראוי לכך
וכן כתב הרי"בש ז"ל בתשו' שהטעם שמותר ללוות מת אעפ"י שאינו דבר הכרחי לקבורתו משום שהוא כבוד המת עושין כמו בחול דומיא דלמיגד גלימא ולמיגז ליה אסא ע"כ כ"ש וק"ו דבר שהוא צורך קבורה שהרי כתב הר"ן ז"ל בפרק קמא דביצה איכא מאן דאמר דכיון די"ט ב' לגבי מת כחול שויוה רבנן קורעין בו שאף זה כבודו של מת ואינו נראה שאין אלו עסקיו הרי שנמצא מי שמתיר אפי' קריעה שאינה עסק המת משום דהוי כבוד המת והר"ן לא דחה זה אלא מפני שאין זה מעס' המת הא כל שהוא עסק המת הוי כבודו ומותר לכל לכולי עלמא.
וכתב הרב מגיד משנה בפ"א מהלכות יום טוב להרמב"ם וז"ל וביום טוב שני אפי' לא נשתהא ויש שם עממין א"ה ישראל מתעסקין בו לכל ענייניו וכאלו הוא חול ממש עכ"ל והאריכו' בזה יגיעת בשר ולא ידעתי מנין יצא זה לקצת טפשים וצור ישראל יצילנו מהם ויאיר עינינו בתורתו אמן כן י"ר
הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר.