שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן צח

ביאור הסוגי' אי תחומין למעלה מיו"ד (עירובין דף מ"ג).

בעי ר' חנני' יש תחומין למעלה מיו"ד צריך אני לעשות לי רב במאי מספקא לי' לתלות תחומין בלמעלה מיו"ד ומה ענין תחומין לרה"ר וכרמלית שאינם תופסין למעלה מיו"ד ואי משום שאין הילוך באויר א"כ למעלה מג' טפחים דליכא לבוד נמי מבעי' ולא נעלם ממני תשובת רמב"ם ויבוארו דבריו לקמן בעזה"י ואינו ענין לכאן כלל:

ועיין סמ"ג ומייתי לי' בהגהות מיימוני פ' כ"ז משבת דהקראים שאלו לרבינו משולם הא כתיב אל יצא איש ממקומו ואיך אתם זזים ממקומכם כלל והשיב להם הא כתיב והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני הרי יוצאים ממקומם ע"ש וצריך עיון א"כ תפשוט דאין תחומין למעלה מיו"ד לכל הפחות דודאי דוחק לומר כל ישראל יעלו בכל ע"ש לירושלים להשתחות וישבתו שבת בירושלים כמו ברגלים אלא בשבת עצמו יעלו וכן איתא להדי' בפסיקתא רבתי בתחילת הספר בפסיקתא דר"ח דבכל שבת ישאום עננים לירושלים ושעל זה כתיב מי אלה כעב תעופנה בשחרית וחוזרת לבתיהם לסעודת שבת וכיונים אל ארובותיהם במנחה ע"ש וא"כ מוכח אין תחומין למעלה מיו"ד ובאמת במשנה ספ"ב דעדיות פליגי תנאי' וס"ל לריב"נ דשבת בשבתו לא בכל שבת אלא בעצרת שנתלה במחרת שבת דפסח ע"ש היטב בפירש הראב"ד וא"כ י"ל בעצרת דבלא"ה עולים לרגל יבוא כל בשר להשתחות ויצאו מירושלים וראו בפגרי האנשים הפושעי' בגי בן הינום שהוא סמוך לירושלים בתוך התחום ומ"מ יפה השיב רבנו משולם להקראים דעכ"פ ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים ש"מ אל יצא איש ממקומו לא מקומו ממש הוא אבל אבעי' דתחומין לא מצי למפשט מיני' די"ל סוגי' אזלי' לריב"נ דספ"ב דעדיות אלא לפי"ז משמע דלהלכה אין תחומין למעלה מיו"ד דמשמע הלכה כת"ק דעדיות וגם סוגי' דעלמא כוותי' דמשפט רשעים י"ב חדשים ושבת בשבתו כפשוטו וא"כ צ"ע אך כל זה אי תחומין דאורייתא לכל הפחות י"ב מיל מוכח מקרא הנ"ל אין תחומין למעלה מיו"ד אך להפוסקים תחומין כולה דרבנן והאבעי' אי גזרו חכמים למעלה מיו"ד א"א למפשט מפסוק וק"ל:

דארע' סמיכתא היא עיי' ב"י סי' רס"ו פשיטא לי' דיושב על הקרון גבוה עשרה ורחב ד' דיש תחומין אך ברוכב סוס דלא רחב ד' ליכא תחומין ומג"א דחה מסברא ומגמ' מסברא דרוכב כמהלך ומגמ' דא"כ בשמעתין הו"ל למימר קמבעי' לי' ברוכב אע"כ כסברתו הנ"ל ע"ש והא דלא דחי בקיצור משמעתין דבן דוד ואי ס"ד רוכב ליכא תחומין הא בן דוד עני ורוכב על החמור הוא וי"ל מ"מ אסור בשבת משום שמא יחתוך זמורה ואי אתי בשבת ע"כ לאו על החמור אלא בקפיצה ופשיט שפיר אבל ב"י התם מיירי משהחשיך לו בדרך וע"כ להנהיג בהמתו וס"ל ב"י טוב לרכוב מלילך ברגליו ועל זה הקשה מג"א הו"ל למימר דקמבעי' לי' בהי גונא אע"כ רוכב כמהלך:

ואני עני לא זכיתי להבין לא סברתו ולא גמרתו סברתו מה ענין רוכב ומהלך לכאן התם לאפוקי שאינו כעומד או כיושב אלא כמהלך אבל לא כמהלך על גבי קרקע עולם וכן המהלך בספינה הוה כמהלך כמ"ש תוס' שבת ה' ע"ב ד"ה אגוז ומ"מ לא הוה כמהלך ע"ג קרקע ובשלהי ביצה דהוה בעי למימר איסור רכיבה הוא משום תחומין וקאמר הניחא למ"ד תחומין דאורייתא אלא למ"ד דרבנן מאי איכא למימר ומסיק משום שמא יחתוך זמורה אה"נ הומ"ל ולמ"ד תחומין דאורייתא נמי הניחא אי יש תחומין למעלה מיו"ד אבל אי אין תחומין למעלה מיו"ד תינח אי רגלי הרוכב למטה מיו"ד אבל אי רגלי הרוכב למעלה מיו"ד אי איכא למימר דתינח אם הבהמה של הרוכב עובר עכ"פ משום שביתת בהמתו שהרי אע"ג שהוא יושב למעלה מיו"ד מ"מ הבהמה שלו הולכת לתחום ואדם מצווה על זה מכמה פוסקים עיין מג"א ססי' ש"ה ועיין מס' שבת ל"ג ע"ב דכשהוא מביאו בידו לכ"ע מצווה על תחומין שלה ע"ש פירושו ושם בשלהי מס' ביצה לא רצה להאריך כל כך ע"כ קאמר בקיצור למ"ד תחומין דרבנן מא"ל ומסיק משום שמא יחתוך זמורה וא"כ ממילא גם מדשמעתין ליכא ראיי' דלא הוה בעי למימר קמבעי' לי' ברוכב אבהמה של גוי' דליכא משום שביתה כדליכא נמי משום יחתוך זמורה ורגליו למעלה מיו"ד לא רצה להאריך באופנים הללו:

ולא עוד מאי דפשיטא לי' להרב"י ובמרדכי דבקרון רחב ד' וגבוה יו"ד כארע' סמיכתא דמי לא פשיטא לי כל כך כאשר אבאר. נהי כשעומד העמוד ה"ל כארעא סמיכתא מ"מ שהוא הקרון מהלך והאדם מינח נייח והאי ארעא סמיכתא לא קביעא אלא מתגלגל והולך אין זה כקרקע עולם דקרקע קביע ואדם הולך והכא האי ארעא סמיכתא הולך והאדם נייח יש לי בו ספק כאשר אבאר הנה בשבת ק' ע"ב מבואר בפשיטות אין ספינה הולכת בפחות מיו"ד למעלה מקרקע התהום והקשו תוס' משמעתין דמשני ברקק ותי' בס' יראים דהם מיירי דהיושבים בספינה יושבים בפחות מיו"ד כי המים שבדופני הספינה אינם עמוקים יו"ד לזה קאמר אין הספינה מהלכת בפחות מי"ט אבל בשמעתין שתחתית הספינה משוקעת עד פחות מיו"ד אבל דופני הספינה הם למעלה מיו"ד וכזה הספינה הולכת ברקק וכתב שם בס' יראים ומייתי לי' מג"א עצמו סי' רמ"ו דלפי"ז מיירי במסקנא בהולכת ברקק ואנשים יושבים למטה בקרקע הספינה אבל אם הי' ר"ג ור"י ור"ע וראב"ע יושבים למעלה מיו"ד אפי' סתמא רחב ד' והספינה עצמה משוקעת בפחות מיו"ד מ"מ לא הי' להם להחמיר על עצמן ע"ש נמצינו למידן אעפ"י שהרא"ם אינו סובר כרמב"ם דבמי' אפי' פחות מיו"ד לא שייך תחומין דאורייתא כלל מ"מ ס"ל הכא אעפ"י שהספינה משוקעת בפחות מיו"ד ואי הוה הספינה של ישראל והוה מצווה על שביתת כלים הי' תחומין דאורייתא מטעם הספינה עצמה מ"מ מטעם האדם היושב למעלה אפי' רחב ד' והספינה שלמטה מיו"ד ממטי לי' מ"מ כיון שהוא יושב למעלה מיו"ד מותר וע"כ טעמא משום דאין זה כקרקע שעומד ואדם הולך אבל הכא הקרקע הולך והאדם נייח אין בכלל לא יצא איש ממקומו שאין האיש יוצא ומ"מ למטה מיו"ד אע"ג דהמים נעים ונדים מ"מ הו"ל כעומד על הקרקע ממש והקרקע קביע אבל למעלה מיו"ד ואיננו קביעא וקיימא לא שייך ארעא סמיכתא ומכ"ש עגלה המתגלגל והאדם היושב עליו אפי' ברוחב ד' אין ניחא תשמישתא ואינו יכול לעמוד ולא לילך כ"א יושב כאסור שם פשיטא שיש להתיר ומ"מ אוסר ב"י ובמרדכי משמע כן ונראה בודאי כשהולך ע"י הבהמות שא"א שתלך י"ב מיל ואפשר אפי' אלפיים בלי שתעמוד ותנוח להטיל מים וגללים אעפ"י שחוזרת ועוקרת אח"כ ומושכת העגלה מ"מ מחמירים בנכנס לדעת עיין סי' ת"ד ות"ה אבל בקרון שהמוצאו עכשיו בדמיונו שהקיטור מוליכו ואין כאן לא חיתוך זמורה ולא תשמיש בבעלי חיים ולא נעשית מלאכה בשביל ישראל כי כמה מאות ערלים שם כמ"ש רמב"ן גבי ספינה וליכא אלא משום תחומין ונ"ל דתלי' בספיקא דיש תחומין או אין תחומין ובודאי להרא"ש והטור דס"ל איבעי' לחומרא משום כל תיקו דאיסורא לחומרא אפי' בדרבנן כמ"ש הב"ח סי' ת"ה א"כ ה"נ אסור מספיקא ולרמב"ם נמי חוץ י"ב מיל דאורייתא וספיקא לחומרא מ"מ לא הוה אלא ספיקא ונפקא מיני' כמ"ש ב"י גבי רכיבה סי' ר"ס וצ"ע דהרי להרשב"ם שבתוס' אפי' יש תחומין מ"מ בקרון י"ל לאו מידי עביד ע"ש יש לעיין לעת הצורך:

לישנא אחרינא בספינה והא דלישנא קמא לא קאמר בספינה כ' מג"א סי' רס"ו משום דבמים לכ"ע תחומין לאו דאורייתא והם דברי רמב"ם שהמציא כן מדעת עצמו בתשובה שנדפסת סוף ס' קטן אגרת רמב"ם וכ' שם ק"ו השתא טלטול ד' אמות שהוא בסקילה איננה במים שהם ככרמלית מפני שאינו דומה לדגלי מדבר מכ"ש תחומין שהוא בלאו שלא יהי' נוהג בהילוך מים שאינו דומה לדגלי מדבר ע"ש וצריך ביאר מה ענין ק"ו לכאן ומה ענין זה לזה אבל נ"ל פירושו דהרי הוצאה וה"ה העברה ד' אמות בר"ה דהלכתא גמירי האי שיעורי' מ"מ עיקרו נפקא מקרא אל יצא איש וכו' קרי בי' אל יוציא כמבואר ספ"ק דעירובין ותחומין נמי מהתם נפקא קרינן אל יצא איש ממקומו אלא אאזהרה דאל יוציא איכא סקילה ואאל יצא ליכא אלא לאו והשתא אם לענין סקילה מפרשי' מקומו מקום דגלי מדבר למעוטי מים שאינו דומה להם מכ"ש לענין תחומין דליכא אלא לאו דסמכינן אהך משמעות דמקומו ממש דדגלי אמרינן וזה נ"ל כוונת רמב"ם דהאי מקומו אי אפשר לפרש בשני ענינים וכיון דלענין סקילה מפרשים להקל מכ"ש לענין לאו ולפי"ז היינו למאי דקיי"ל דתחומין אלפיים לאו דאורייתא אלא י"ב מיל הוא דאורייתא עפ"י הירושלמי דאל יצא ממקומו היינו שיעור מקום מחנה ישראל א"כ א"ש קו' הנ"ל וסברא נמי איכא היכי דילפי' שיעור כמות המקום מהתם שיהי' י"ב מיל ה"נ ילפינן איכות המקו' שיהי' יבשה ולא ים ונהר אבל לר"ע דס"ל אלפיים דאורייתא מקרא דאלפיים דלוים מיתורא בעלמא עיין סוטה ריש פ' כשם אין מקום לקו' ודגלי מדבר לא נרמזו ולא הוזכרו שם ואין לחלק בין ים ליבשה ולפי"ז י"ל לישנא אחרינא בספינה היינו לר"ע דגם ספינה דאורייתא. ובזה ניחא הא דמכריע שמואל בין התנאים ואמר הלכה כר"ג בספינה ולא בדיר וסהר היינו משום דנראה לו מסברא דהי' ראוי' להקל בספינה משום דשבת באויר מחיצות או משום דמהלכת היא כר' זירא ונהי ר"ע מחמיר אפ"ה ס"ל לטעמא דגם בים תחומין דאורייתא בשיעורא אלפים אמה משום הכי החמיר אבל אי הוה ס"ל אלפים לאו דאורייתא רק י"ב מיל הי' מודה להקל בספינה מטעמים הנ"ל:

וכ' ה"ה דאם יש ספק אי הספינה למטה מיו"ד או למעלה הוה ס' דרבנן ולקולא והקשו עליו דהוה ס"ס להחמיר ס' אם הוא למטה מיו"ד ואת"ל למעלה אם יש תחומין למעלה מיו"ד עיין משנה למלך פי"ט מהל' שאר אבות הטומאה ושער המלך שם ולפע"ד הכא אין כאן אלא ספק א' אם הספינה במקום שראוי' לקנות שביתה או לא מה לי אם הוא למטה מיו"ד או למעלה אין שום נפקותא בזה אלא אם זה המקום שהספינה עומד עליו הוה בכלל מקום שאל יצא איש ממקומו הזה או לא ואין כאן ספק ספיקא. כדאמר רבא במהלכת ברקק וכו' והיינו אסיפא תי' רבא פ"א לא נכנסו לנמל וכו' ומוקי' לי' רבא ברקק אבל ארישא לא תי' רבא כלום וש"ס אמר כדאמר רבא בסיפא כן יש לדחוק ברישא אבל מרישא לא קשה כל כך למאי דקיי"ל כר"ז דפליגי בין במהלכת בין בעומדת וא"כ י"ל רצו להחמיר למעלה מיו"ד אטו למטה מיו"ד ויוצדק יותר לפמ"ש לעיל דלר"ע במים למטה מיו"ד דאורייתא א"כ שפיר י"ל אין תחומין למעלה מיו"ד והם רצו להחמיר אלא קשי' ש"ס לרבה דס"ל במהלכת לא פליגי ורצו להחמיר גזירה אטו עומדת ואי ס"ד אין תחומין למעלה א"כ עומדת גופא חומרא יתירה ואנן נחמיר גם במהלכת וע"כ הוצרך לדחוק ברקק ושינוי' דחיקא הוא שיהי' מפליגי' באמצע הים ברקק אבל לר"ז דלק"מ מרישא רק מסיפא דנמל ושם יפה תירץ ברקק כי כן דרך כשמגיע סמוך לנמל וכפי מה שפי' ס' יראים הנ"ל דמ"מ הספינה הי' למעלה מיו"ד אלא שיקועה למטה בארץ הגיעה עד פחות מיו"ד וזה שכיח סמוך לנמל ואין כאן שינוי' דחיקא ואין מכאן ק' על הפוסקים להחמיר בתחומין למעלה מיו"ד והקשו הא אשינוי' דחיקא לא סמכינן ועיין ריטב"א ולהנ"ל ניחא:

ת"ש דהני שב שמעתתא וכו' פשיטא לחכמז"ל דאין אלי' יכול לבוא אלא מחוץ לתחום והמובן הפשוט משמים וארץ ת"ק שנה וכ"כ להדי' פר"מ א"ח סי' רצ"ה במג"א ע"ש ואע"ג דאמרי' בסוכה ה' ע"א מעולם לא ירדה שכינה למטה מיו"ד טפחים סמוך לארץ כ"א בין כנפי הכרובים שהוא למעלה מיו"ד טפחים ומעולם לא עלה משה ואלי' למעלה מיו"ד ר"ל שעלו לרקיע העליונה שמי שמים ושם נשארו באויר למטה מיו"ד טפחים של אותן השמים באופן שהחלל שבין יו"ד טפחים הסמוכין לארץ ובין יו"ד טפחים שסמוכים לרקיע אותו חלל ראוי' לירידת השכינה ולעליית משה ואלי' ולעולם אליהו הוא למעלה רחוק ת"ק שנה מהארץ וחשב הגאון פרמ"ג שזהו התחום דאיירי' הכי וזה צ"ע דהרי כתב תוס' לקמן מ"ה ע"ב ד"ה לימא וכו' דלא שייך שביתה ותחומין מלמעלה למטה ותו דהרי נהגו עלמא במילה לאמור זה כסא של אלי' זכור לטוב וגם מתפללים המוהלים שיעמוד אלי' על ימינם לסמכם וזה אומרי' אותו אפי' בשבת ולשמעתי' הרי א"א לבוא בשבת משום ספק תחומין למעלה מיו"ד ובטש"ע או"ח דמשו"ה מזכיר פיוטי' שיש בהם אלי' במוצאי שבת משום שלא הי' אפשר לו לבוא לא בע"ש ולא בשבת מפני תחומין וגם בפרמ"ג הנ"ל תמה גם במיו"ט לימא מהאי טעמא ע"ש ותיקשי לכ"ע ממנהגינו בברית מילה בשבת וי"ט:

אבל האמת יורה דרכו כי מעולם לא עלה אלי' בגופו למעלה מיו"ד טפחים אך נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מלאכי שרת וגופו נתדקדק ושורה בג"ע התחתון בעוה"ז וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואז הוא ככל אדם מחכמי ונביאי ישראל והוא מוסמך מרבו אחיה השילוני או ממרע"ה אם הוא פנחס והוא יסמוך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בני ישראל וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז איננו מחויב במצות במתים חפשי כתיב ועוד שיורד ממטה למעלה לא שייך שם תחומין וכשמתגלה על אופן זה הרי הוא מלאך אעפ"י שלומד תורה ומגלה דינים אין לקבוע הלכה עפ"י דבריו דה"ל רק כמו חלום ורוח נבואה ואין משגיחי' בבת קול אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל ותשבי יתרץ קו' ואיבעי' ואיליו תשמעון כי מי כמוהו מורה וכשראוהו רבב"ח בבה"ק של גוים וא"ל לאו כהן מר אז נתגלה בלבוש גופו דאנשמה בלא גוף לא שייך לשאול לא כהן מר והני שב שמעתתא אם אמרו אלי' ע"כ בלבוש גופו אומרן כדרכו לברר הלכה וא"כ בא מג"ע התחתון ע"פ שטח הקרקע לא מלמעלה למטה ושפיר היא מוכרח דאין תחומין ובא בקפיצה ושמור זה:

ועד"ז י"ל מ"ט לא מתפללים במיו"ט על אלי' דהרי גם ביו"ט איכא אי' תחומין דאורייתא לפמ"ש והעלה הפר"ח כמו שכתב בפר"מ הנ"ל, י"ל דהא בנהרו' וימים ליכא משום תחומין דאורייתא להרמב"ם כנ"ל וכיון שהנחנו ששביתת גופו של אלי' בג"ע התחתון ונהר יוצא מעדן והיא לד' ראשים וכל הנחלים הולכים אל הים ומהים אל הנהרות נחלי מים א"כ יכול אלי' לבוא בשבת ויו"ט ביאורים של מים אלא הש"ס עסיק ובא בביאת אליהו למקום לשכת הגזית בירושלים כמ"ש הריטב"א דלאו לב"ד הגדול ממש קאמר אלא למקום לשכת הגזית ובירושלים מיום שסתם חזקי' מי גיחון אין שם נהר אלא מי שילוח ועין עיטם שאינם נמשכים מהים כנהרות הגדולות אלא מי קיבוץ מההרים וכן אפשר בסורי' ונהרדעא ע"כ קשה להו איך אתא בשבת ואין לומר בביאתו יפתח סתימת חזקיהו את מי גיחון כאשר יהי' באמת לעתיד לבוא דבשבת א"א דהוה משום בנין כחופר גומא ואך למ"ש תוס' בשבת צ"ה ע"א ד"ה והרודה דלמאן דאית לי' מתוך ואית לי' מותר לגבן ביו"ט לא נאסר בנין בי"ט אלא מדרבנן משום עובדא דחול שפיר יכול לבוא ביו"ט ע"ד הנ"ל ומשו"ה לא נהיגי' להזכיר במיו"ט אלא במש"ק:

ובחידושי תורה אמרתי אהא דכתיב בפ' כי תשא הנה מקום אתי ונצבת לי על הצור וכו' ופירש"י הנה מקום אתי שהקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו והנה אמת נכון הדבר אבל מה צורך להזכירו פה אלא דהרי מצינו דשאיל האי מינא האיך הקב"ה מוריד גשמים בשבת ומוציא מרשות לרשות והשיב לו כולה עלמא רשות יחידו של עולם הוא ואין בא מרשות לרשות, ואמנם הכא קשי' דיום כריתות ברית י"ג מידות זה היה ביה"כ ואמר ונתתיך בנקרת הצור וגו' עד עברי ונתדמה הדבר כאילו המרכבה הקדושה עובר בשטח הארץ וראית את אחורי ופני וכו' וקיי"ל יש עירוב והוצאה וה"ה תחומין ביה"כ ותחומין לא תלי' ברשות וק' כנ"ל אעפ"י שכל העולם רשותו של הקב"ה היא מ"מ אל יצא איש ממקומו של עצמו ואיך עבר ע"כ הקדים הנה מקום אתי דלא שייך תחומין אלא למי שמתקומם במקום והוזהר שלא יצא איש ממקומו אבל הקב"ה הוא מקומו של עולם ואינו מתקומם במקום ולא שייך שאל יצא איש ממקומו ביום השביעי ע"כ הוצרך להקדים הנה מקום אתי:

הרני נזיר ביום שבן דוד בא בו משמע דבן דוד בא מחוץ לתחום ואי יש תחומין למעלה א"א לבא בשבת וי"ט והקשה בטורי אבן למס' ר"ה דף י"א לר"י בניסן עתידין לגאול דכתיב ליל שמורים ולר"א בתשרי מגז"ש שופר שופר ביום ההוא יתקע בשופר גדול ע"ש משמע בי"ט עצמו בליל שמורים למר ובר"ה למר וקשה אי יש תחומין למעלה מיו"ד איך אפשר ובאמת לר' יהושע אין הכרח שיבא הגואל בליל שמורים כמו דלא אתי מרע"ה בליל שמורים אלא היתה גמר נקמת מכות בכורות וכן איתא במדרש לע"ל תהי' מלחמת ומפלת עמלק בליל שמורים אבל ביאת משיח כבר קדמה אבל לר"א גז"ש דשופר וכתיב ובאו האובדים משמע בודאי ביום תקיעת שופר שהוא ר"ה יהי' זה קשה בודאי ואפי' לפמ"ש לעיל דאפשר לבא בי"ט על מי גיחון שבירושלים דמן התורה אין איסור בנין ביו"ט למאן דאית לי' מתוך מ"מ הכא לר"א קיימינן דשמותי מתלמידי שמאי דלית לי' מתוך וגם הא דמגבן ע"ש בתוס' שבת צ"ה ע"א הנ"ל קשה כנ"ל: והנה בהא דביאת בן דוד צריך אני להוציע הוצעה א' והוא כמו שהי' משרע"ה שהי' הגואל הראשון נזדקין שמנים שנה ולא ידע ולא הרגיש בעצמו שהוא יהי' גואל ישראל ואפי' כשאמר לו הקב"ה לך כי אשלחך אל פרעה מ"מ סירב ולא רצה לקבל על עצמו כן יהי' אי"ה הגואל האחרון ומיום שחרב בהמ"ק מיד נולד א' הראוי' בצדקתו להיות גואל ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו ואז יערה עליו רוחו של משיח הטמון וגנוז למעלה עד בוא וכאשר מצינו בשאול אחר שנמשח באה עליו רוח ממשלה ורוח הקודש אשר מלפנים לא הרגיש בעצמו כן הי' בגואל הראשון וכן יהי' בגואל האחרון והצדיק הזה בעצמו אינו יודע ובעונותינו כי רבו כבר כמה וכמה מתו ולא זכינו שיערה עליהם רוחו של משיח גם כי הם ראוי' לכך אבל הדור לא הי' ראוי' אולם כשיגיע אי"ה יגלה אליו ה' כמו למשה בסנה וישלחהו או לישראל לבד או למלך א' כמו לפרעה לומר שלח עמי:

ולפי הוצעה זו קשה מאי פסקא דש"ס דבן דוד יבא מחוץ לתחום דלמא יתגלה באותה העיר שהב"ד או המלך דר שם ולא ילך חוץ לתחום כלל אבל באמת אין הדעת הנודר בנזיר אביאת בן דוד לבדו אלא איום פרסומו כמ"ש מהרש"א אמשיח בן יוסף וזה יהי' לכאורה שיקבץ כל נדחי ישראל או לכל הפחות כל קני ישראל ברגע א' ממקומם למקום נועד כמו שעשה מרע"ה במצרי' וזה א"א בלי שיקבצו ממקומם מרחוק ובשבת אי אפשר אלא ע"י קפיצה ולא קאי השקלי' וטרי' על ביאת ב"ד עצמו אלא על קיבוץ פזורי ישראל שעי"ז יתפרסם ביאתו לכל עולם ולזה כיוון הנודר כנלע"ד ואחר ההוצעה זו צ"ל דהך שמעתא ס"ל כהסוברי' דביום ההוא יתקע בשופר גדול משול בעלמא הוא שיהי' פרסום בעולם כאלו תקעו בשופר לקבץ הנפזרים וכדכתיב כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו אבל להמדרשים דסוברים דשופר גדול ממש דבמתן תורה הי' שופר שמאל מאילו של יצחק ולע"ל יהי' קרן ימין ושופר ממש קאמר וכן משמע ברוב הפיוטי' א"כ יום פרסום ביאת בן דוד יהי ע"י השמעות קול שופר וזה אפשר אפי' בשבת ויתקבצו למחר אבל הפרסום הוא בשבת אלא דשמעתין לא ס"ל הכי ואפשר היינו טעמא דר' יהושע דלא יליף גז"ש דשופר שופר וס"ל בניסן עתידי' לגאול משום דכתיב ליל שמורים אע"ג דליל שמורים אפשר לפרש משומר מן המזיקין דמודה בי' ר' יהושיע כמ"ש תוס' שם בר"ה וא"כ מ"ט לא יליף גז"ש אלא ס"ל הך שופר גדול משול בעלמא ואינו ענין לשופר של ר"ה שופר ממש ולא ילפי' מהדדי, וא"כ ר"א דיליף גז"ש ע"כ ס"ל שופר ממש וא"כ שפיר משכחת פרסום ביאת בן דוד ע"י שופר בלי שום קפיצה למעלה מיו"ד ואפי' בשבת ויו"ט:

ומה שהקשה עוד בטורי אבן הנ"ל איך יבוא בן דוד בר"ה הא לא אתי' אלי' מאתמול דאינו בא בערבי שבתות וימים טובים ע"ש י"ל הא מ"ט לא אתי' אלי' דלא ליטרדו בקבלת פניו ולא יכלו להכין ביו"ט הא לר"א קיימי' דס"ל בפסחי' פ' אלו דברים די"ט לא בעי לכם כ"א או כלו לה' וא"כ בערבי שבתות לא אתי' אלי' דבשבת כ"ע מודי' דבעי' נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג מ"מ בעי"ט יבא לר"א ואפשר מה"ט גופא פליגי ר' יהושע ולא יליף גז"ש שופר שופר משום דס"ל בעינן לכם וא"א שיבא אלי' בעי"ט ולפי"ז מוכח דגם בר"ה בעינן לכם ואסור להתענות בו:

אסור כל ימות החול הקשו תוס' מ"ש מכהנים דשרו למשתי חמרא וכן ק' מפ"ק דביצה מהרה יבנה בית המקדש ותירצו לחלק הכא ובביצה חייש שיארע דבר איסור ע"ש ולא הי' צריכי' לזה אלא גבי כהנים לא חייש לדבר שאינו מצוי דהרי קלקלתם תקנתם בעו"ה, אבל הכא הרי מתחילה נכנס לאותו ספק ונדר ליום שבן דוד בא בו וכיון שנכנס להך ספיקא צריך לחוש לו ולא הי' צריכי' תוס' לתירוצם אלא משום הך דפ"ק דביצה מהרה יבנה בית המקדש ע"כ הוצרכו לחלק בין דבר איסור לחששא דכהנים:

והנה תוס' כ' לר"ת א"ש מה שמקשי' הא לא אתי משיח בן יוסף עדיין ועיין מהרש"א וכ' בפליתי סוף ק"י דתרי זמנים יש ובעתה או אחישנה והא דיש סדר לביאתו ותחילה בן יוסף ואח"כ בן דוד היינו בעתה אבל אחישנה אין סדר ואפשר שיבא היום אם בקולי וכו' בלא משיח בן יוסף ותינח לר"ת דנדרו הי' ליום שראוי' לבא וכל יום ראוי' לאחישנה ויבא בלי משיח בן יוסף אבל למאן דמפרש ביום שבן דוד בא ממש וע"כ לא נכנס לספק אחישנה שהוא מציאת רחוק רק בעתו וק' הא לא אתי' בן יוסף אלו דברי פלתי ודפח"ח:

אמנם בס' טורי אבן הנ"ל הקשה ע"כ בשאר ימות השנה חוץ מניסן ותשרי לשתרי דבין לר"א ובין לר"י לא אתי' אלא באחד משני ירחי' אלו ותי' דפלוגת' בביאת בעתו אבל ביאת אחישנה אפשר גם בשארי חדשי שנה ע"ש והשתא לפי"ז האי דנדר ביום שבן דוד בא אעפ"י שבודאי לא יבא בשארי חדשי שנה צ"ל דנתכוון אגאולת אחישנה והשתא כיון שע"כ מעיקרא נכנס לספק זה דאחישנה א"כ ממילא לק"מ מבן יוסף שהרי בגאולת אחישנה בא בלא בן יוסף ואע"ג דאינו מצוי' מ"מ הרי הוא עצמו נכנס לזה הספק דיכול לבוא בשארי חדשי שנה וק"ל:

ודע ענין בן יוסף הוא יען נחלקו מלכות בית דוד ומלך על עשרת השבטים מבני יוסף ונקראו בנביאי' בית יוסף ע"כ יעמוד מלך מיוסף וילחם מלחמת ה' וסופו נהרג במלחמה ומקבל בן דוד מלכות שלימה על כל ישראל כדכתי' והי' לעץ אחד בידי והריגתו של זה לכפר על חלוקות מלכות בית דוד:

שאני התם דאמר קרא הנה אנכי שולח וגו' ז"ל הרמב"ם פי"ב ממלכים הלכה כ' יראה מפשוטו של נביאים שבתחילת ימות המשיח תהי' מלחמות גוג ומגוג וקודם מלחמות גוג ומגוג יעמיד נביאי ישראל להכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח וגו' ויש מן החכמים שקודם ביאת משיח יבא אלי' וכו' עכ"ל ולפום רהיטא נראה דבריו סותרים בתחילה החליט שאלי' יבא לפני בא יום הגדול ואח"כ נראה כמסתפק וכאלו נחלקו בו חכמי ישראל וקשה מי יחלוק אמקרא מלא הנני שולח לכם את אלי' לפני בא יום הגדול ע"כ נלע"ד דיום הגדול והנורא איננו יום ביאת בן דוד אלא הוא יום לה' יום בא גוג על אדמת ישראל כדכתיב בהפטרה דסכות ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים ע"ש בפנים בקרא ותראה כי הוא יום הגדול והנורא ובוא יבא אלי' לפני יום ההוא ואימתי יהי' מלחמות גוג ומגוג יהיה בתחילת ימות המשיח ולא ידענו אם יהיו באותו יום עצמו א"כ יבא אלי' יום לפני ביאת המשיח שהרי הוא בעצמו יום הגדול והנורא וכן ס"ל לסוגי' דשמעתן בהס"ד או אפשר שימלוך משיח זמן מה ואח"כ יהי' מלחמות גוג ומגוג ואז יבא אלי' אחר ביאת משיח לפני יום גוג וכן ס"ל לרמב"ם דלמסקנא חזר בו ש"ס ממאי דהוה ס"ד דאלי' בא לפני משיח כמ"ש כסף משנה ולח"מ פכ"ז מהלכות שבת ויבואר לקמן אי"ה והרי דברי רמב"ם מבוארים בעזה"י:

ובחידושי אגדה שלי אמרתי ע"ד הלצה בקרא דהושע בהפטרת במדבר ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל יל"ד מה נתינת טעם כי גדול יום יזרעאל ואיפכא הו"ל גדול יום יזרעאל ומה גדולתו כי ישימו להם ראש א' ועלו מן הארץ ועוד מה לשון ועלו מן הארץ מן הארצות הו"ל שיעלו מארצות פזורי' לארץ ישראל וי"ל עפ"י הנ"ל דהרי אם יבא בן דוד בי"ט או בר"ה לר"א או בפסח לר' יהושיע ע"כ לא יעלו מן הארץ משום תחומין אלא מן האויר בקפיצה ונאמר אין תחומין למעלה מיו"ד אבל אם יהי' ביום חול אזי יעלו מן הארץ והנה אם יום הגדול שהוא יום בוא גוג עם יום יזרעאל שהוא ביאת המשיח תחילת זריעת ישראל אם יהי' שניהם ביום א' ע"כ א"א שיהי' בי"ט שהרי אלי' בא לפני יום בוא גוג ואין אלי' בא בע"ש ועי"ט וא"כ ע"כ יהי' חול וגם ביאת בן דוד וקיבוץ פזורים ביום חול ויעלו מן הארץ ולא מן האויר בקפיצה והיינו ושמו להם ראש א' ועלו מן הארץ ולא באויר כי גדול יום יזרעאל שיום יזרעאל יהי' בעצמו יום הגדול והנורא וא"א להיות לא בשבת ולא בי"ט מפני ביאת אליהו:

כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא בע"ש ולא בעי"ט עיין תוס' דבשבת אחרי הסעודה יבוא אפי' הוא עי"ט הקשה פלתי א"כ י"ט שחל להיות ביום א' ליתסר דילמא אתי' אלי' אתמול בשבת אחר הסעודה ולפע"ד ליישב ובתחילה אומר מה שפירש"י בפסחים דשבת עי"ט אין אלי' בא אע"ג דאין שבת מכין לי"ט מ"מ נלע"ד טרודים בקרבן פסח ואעפ"י שאלי' גופו צריך לעשות פסח מ"מ יתבלבלו ויחפזו וימהרו בעשיית פסח ויבואו לידי פסול כמ"ש תוס' כענין ס' זו פע"פ ק"ז ע"ב ע"ש וה"ה בזמן הזה ביום בשורה מיד יעשו פסח ביומו דהרי פסח בא בטומאה ויטרדו והתוס' בשמעתין דגרסי' בשבת נמי לא אתי' ולא ניחא להו בפירש"י הנ"ל היינו משום דבעי' לאוקמי' הך דר"א איש ברתותא אפי' בתרומה בזה"ז דליכא פסח ואלי' יבא ויטהר התרומה ולא יבא לבשר אלא כמו דהי' רגיל לחכמי ישראל ואז ליכא טרדת י"ט ע"כ כ' תוס' בשבת לפני סעודה עכ"פ לא יבא כנלע"ד ואחר הנחה זו אומר כי מה שאין אלי' בא בעי"ט לאו דוקא מפני בלבול הכנת י"ט אלא גם מפני סעודת הלילה כי אפי' יבא עי"ט סמוך ללילה שכבר הוכן הכל מ"מ לא יהא אלא שבת לפני הסעודה שתתבלבל הסעודה ואפי' בא בעי"ט שחרית מ"מ יהיו טרודי' אותו יום ולילה בקבלת פניו עד שישכבו וישנו אך זהו בשארי י"ט שאפשר לבטל סעודת י"ט מפני כבוד ת"ח ע"כ נמנע אליהו ולא יבא אך בליל פסח אפי' בזה"ז כל ישראל וגם אלי' מחויבים לאכול מצה מרור ולספר בי"מ מזה לא יתבטלו וא"כ ממ"נ מותר לשתות יין בי"ט שחל אחר שבת בי"ט דעלמא לא אתי שבת אחר סעודת שחרית משום ביטל סעודת ליל י"ט ובפסח דליכא חשש ביטול סעודה שהרי מחויבים לאכול מצה ומרור מ"מ לא יבא אלי' בשבת משום ביטול קרבן דביום בשורה מחוייבים להקריב ויחפזו ויבאו לידי פסול אבל הא דר"א איש ברתותא דמיירי בזה"ז ואין חשש שמא אלי' בא לבשר אלא לטהר התרומה הוצרך לומר עכ"פ קודם סעודה לא יבא וכי משני הכל עבדי' לישראל הומ"ל אכתי תתבלבל סעודת הלילה דשבת וי"ט ובמעלי שבת תשתרי אלא דלא נזכר זה עדיין בהדי' רק משום טורח ע"כ עדיפא מיני' פריך בחד בשבת תשתרי כנלע"ד:

האי תנא ספוקי מספקא לי' וכו' פסק הרא"ש לחומרא אע"ג דהוה דרבנן מ"מ כללא הוא כל תיקו דאיסורי לחומרא ומ"מ הי' קשה להרב"י הא הלכה כדברי המיקל בעירוב ומשמע טפי משארי איסורי דרבנן ויפה כ' ב"ח סי' ת"ה דהיינו בפלוגתא אמרי' כדברי המיקל בעירוב אבל בספיקא דלית מאן דמיקל בהדי' אמרינן גם בעירובין כל תיקו דאיסורא לחומרא אכן כל זה להרא"ש דליכא עירוב דאורייתא והאבעי' היא בדרבנן וכללא כל תיקו דאיסורא לחומרא אפי' בדרבנן מדקבעוהו בש"ס לספיקא ולא החליטו להקל אך להרמב"ם דאיכא עירוב דאורייתא בי"ב מיל ואיכא דרבנן באלפיים אמה א"כ הדרא לכללין למעלה מיו"ד ספיקא הוא ובדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא והש"ס לא החליט ספיקא אלא בדאורייתא:

דקאי אימת וכו' דברי הש"ס הללו צ"ע אפי' לפר"ת דביום הראוי' קאמר מ"מ לא שייך לא פקע מיני' ועוד מה ענינו לכאן ה"ל לישאל במקומו אהברייתא ע"כ נלע"ד ברור בכוונת הרמב"ם דס"ל דהשתא חזר בו הש"ס לגמרי דלא תלי' משיח באלי' כלל וכנ"ל והאי תנא ספוקי מספקא להו אי תחומין למעלה מיו"ד או לא והשתא לענין נדר נזירות הוה ספיקא דאורייתא ואי קאי ביום בשבת ומוחזק בהיתר שתיית יין מספיקא לא מחתינן לי' איסור יין אך אי קאי בחול ונאסר ביין בכל יום מספק ונהי דחזקת איסור לא הוה דהרי לא נאסר אלא שמא יבא ב"ד היום וכיון שעבר היום נתבאר שלא בא אבל עכ"פ אתחזק היתרא נמי לא הוה שהרי אסור הי' ביין עד עכשיו וכיון דלא הוחזק בהיתר א"כ נאסר בשבת מספיקא דאורייתא שמא אין תחומין למעלה מיו"ד ומ"ש רמב"ם ספק נזיר מותר רוצה לומר אין מוציאים מחזקתו כבמשניות סוף נזיר ופלתי כתב ספק נזירות להקל משום הקפת הראש ודבריו תמוהים אימתי מקיף זה ראשו הלא לא חל עליו נזירות ממש עד שבא בן דוד ויספור שלשים יום ויגלח ואז אין ספק ולפני זה אינו מקיף וצ"ע אבל הנלע"ד כתבתי. פה ק"ק פ"ב מוצאי י"ט שבועות תקצ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: