שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן צז

ביאור איסור להפליג על העגלו' ההולכי' ע"י הקיטור המה דאמפפוועגען.

תנו רבנן אין מפליגין בספינה וכו' יש כאן ה' שיטות ואבארם א' לא' בעזה"י ואם לא נרויח אלא להעתיק דברי הראשונים ולעמוד על דעת קדושים בעזה"י דיינו כמ"ש רמב"ן בפתיחה לדינא דגרמי שלו:

א שיטת תוס' בעירובין מ"ג ע"א דס"ל לרשב"ם מדנמצא ברייתא בירושלמי פ"ק דשבת הלכה ח' אין מפליגין לים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת וב"ש אוסרין אפילו ברביעי וב"ה מתירין וא"כ אפילו נימא ונדחוק בית הלל היינו ת"ק וכמ"ש הרא"ש בשמעתין מ"מ עכ"פ ברייתא דילן דאסר להפליג ג' ימים היינו ביום ד' ע"כ ב"ש היא ולא ב"ה א"כ כיון דע"כ הך ברייתא שמותי היא לא נדחוק ונימא ב"ה דירושלמי לאו היינו ת"ק אלא מתיר לגמרי להפליג ות"ק וב"ש תרויי' ס"ל כדבשמאי בעלמא דס"ל דאין מוכרין לגוי' וכו' וה"נ דהספינה הולכת ומיטלטלת בכרמלית בשבת וגרע טפי דהישראל עצמו עומד על גביו והוא יושב בעצמו בספינה מחמרי ת"ק וב"ש לאסור אפילו קודם ע"ש וב"ה לטעמי' דמתירין כולם עם השמש ה"נ שרי' ולית הלכתא כהך דאין מפליגין ולא עוד אלא בשבת עצמו מותר להפליג אך אם מפליג קודם שבת ושבת במחיצת בין השמשות מותר להלוך את כולה וגם לצאת ממנה דהלכה כר"ג בדיר וסהר אך כשנכנס לה בשבת עצמו הוה לי' יוצא מדעת בזה מודה ר"ג כיון דלא שבת באויר מחיצות בע"ש לא יצא מד' אמות שלו וזו היא סברת רמב"ן במלחמות ה' פ' מי שהוציאוהו כשהקשה הרז"ה אהרי"ף מ"ט מייתי פלוגת' רבה ור"ז הא קיי"ל כרב דהלכה כר"ג בדיר וסהר ותי' רמב"ן נפקא מיני' ביוצא לדעת ע"ש והיינו כרשב"ם הנ"ל:

אך הר"י שם פליג בתרתי להקל ולהחמיר להקל שאם אירע שישב שם בשבת מותר להלוך כולה דס"ל כשיטת הרז"ה כיון דהלכה כר"ג בדיר וסהר ממילא אפי' יוצא בשבת מדעת ולא שבת באויר מחיצות מותר להלך את כולה אך פליג להחמיר דאסור להפליג אפי' ג' ימים קודם שבת כפשטות דברייתא בשמעתין וכדמוכח מההיא צורבא מרבנן דפ' תולין וטעם האיסור משום יעשה חביות של שייטין או משום טלטל הספינה בכרמלית אפי' לב"ה דמתירים עם השמש מ"מ הכא שהישראל עצמו יושב בספינה מיגרע גרע ונ"ל הא דלא החליט ר"י משום טלטל הספינה ואמר משום שט היינו משום דבשבת ק' ע"ב אמרינן גמירי אין ספינה מהלכת בפחות מיו"ד טפחים והוה כרמלי' למעלה מיו"ד והקשו תוס' הא אמרי' בעירובין בהולכת ברקק ובס' יראים תי' ר' אליעזר ממיץ דמ"מ הספינה משוקעת במים בפחות מיו"ד טפחים ע"ש ולפ"ז א"ש דמטלטל הספינה בכרמלית למטה מיו"ד אך התוס' שם לא ניחא להו בהא מטעם שכתב מג"א סי' רמ"ח סק"ז ע"כ תירצו בעירובין מיירי בספינה קטנה ולפי"ז בגדולה שאינה הולכת עם השיקוע בפחות מיו"ד ליכא משום טלטל בכרמלית ע"כ כ' משום שט:

שוב כתבו דרשב"ם רצה להתיר לילך בקרון ור"י אוסר כיון דאפשר לו לירד אפי' אין בהמות אבל כשבהמות מוליכי' הו"ל משתמש בבעלי חיים ובמרדכי פי' דהרי לענין כלאים היושב בעגלה חייב וה"ה לענין משתמש בבעלי חיים הו"ל צדדי' ואסור ובמהרי"ק כ' בספינה שהבהמות רחוקים מן הספינה והיושבים בספינה ליכא למיחש שיחתכו זמורה הו"ל צידי צדדים ומותר ע"ש:

ויען הגזירה גופי' שמא יחתוך זמורה רחוקה היא מכ"ש בקרון שהגוי מנהיג הבהמה ויש לתמוה איך גזרו ובטלו סמיכת קדשים בי"ט משום הך גזירה רחוקה וגם מה ענין צדדים וצדי צדדים לענין זה בשלמא במשמש במחובר משום שמא יעלה ויתלוש יש לחלק בין צדדים וצידי צדדים אבל הכא קשה להסביר הדבר. והנה הרי"ף והרא"ש פ' משילין סיימו בתר דמייתו גזירה שמא יחתוך זמורה מייתו ירושלמי פ"ק דשבת ישב על גבי בהמה אומרים לו רד משם משום שמצווה על שביתת בהמה ופירש מהרש"ל ביש"ש שם דלא שביתת בהמה ממלאכה קאמר דהא רכיבה לאו מלאכה היא דחי נושא את עצמו אלא מצוה שתנוח הבהמה ולא תצטער כדכתיב למען ינוח שורך וחמורך כמוך ע"ש והנה כן כתב גם הרמב"ן בפרשת אמור בפ' ראש השנה ע"ש דגם באדם אסור מכל מיני טרחה ויגיעה אעפ"י שאינו מלאכה דבעי' יום מנוחה ולא טורח ויגיעה ודברי מהרש"ל נכונים ומייתי לי' מג"א סי' רמ"ו סקי"ב ע"ש:

אלא בקרבן נתנאל פ' משילין הקשה למאי הלכתא מייתי רי"ף ורא"ש הירושלמי דלא ס"ל ש"ס דילן דיהיב טעמא משום שמא יחתוך זמורה ולפע"ד מעולם לא גזרו שימוש בבעלי חיים משום שמא יחתוך זמורה כלל רק משום מנוח ושביתה וזה אסור אפי' בבהמת חברו ובהמת הפקר שלא יצטער הבהמה בשום טורח כגון משיכת הקרון ומשא אפי' ברה"י שאינו משום מלאכה דאורייתא ובירושלמי מיירי שעלה על הבהמה ויושב עליה ואינו רוצה לרכוב אלא לישב עליה כל היום דבכה"ג באילן אסור לו לירד עיין סוף ערובי' ובבהמה אומרי' לו רד שלא לצטער הבע"ח עוד יותר ומזה אסרו לסמוך כל כחו על הבהמה והתירו צדי צדדים ועיין חגיגה ט' סוף ע"ב. אך רכיבה הי' לנו להתיר דסוס העומד לרכיבה מתענג ברוכב עליו מדהר בדהרותיו ומתגאה על בעליו כמבואר בדברי חכז"ל וכיון דמשום מלאכת משא ליכא דאדם חי נושא את עצמו הי' לנו להתיר כי איננו מטריח את הסוס כלל אלא עכ"פ לא יהיה בידו מקל ושוט להנהיגו ולהכותו שלא ברצון הסוס דהדר הו"ל טירחא ויגיעה ומ"מ אפי' רוצה לרכוב כך אסרו שמא יחתוך זמורה דהרוכב ואין בידו מאומה להנהיגו והסוס ירוץ וידלג שלא ברצונו קרוב הוא שישכח ויחתוך זמורה להטותו הדרך והיינו טעמא שאמרו שמא יוציאנו חוץ לתחום כיון שאין בידו להדריכו דרך ילך משו"ה לא איתמרא הך חששות אלא אאין רוכבי' אבל אשארי שימוש בעלי חיים לא איתמר הך טעמא ומשו"ה מייתי רי"ף ורא"ש הך ירושלמי להלכה כנלע"ד וא"כ היושב בקרון כיון דקיי"ל לענין כלאים הו"ל כמסייע להנהיג הבהמה א"כ בשבת הוא עושה מלאכה בבהמה וגורם לה טורח ועמל וקאמר מהרי"ק דהיושב בספינה והבהמה ביבשה מושך הספינה איננו בכלל איסור זה. והנה שום א' מהפוסקים לא נכנס לתרץ הך דפ' תולין וי"ל ס"ל לא גזרו שט אלא בעבר במעברות מעבר זה לעבר הנהר דכן דרך לשוט אבל בספינה הנוסע ממקום למקום אין דרך לשוט כל כך ע"כ לא גזרו בהא כנלע"ד דלא כשב יעקב סי' ט"ז:

ב שיטת הראב"ן סי' ס' דס"ל טעם אין מפליגי' משום איסור תחומין ותחילה אומר דבמס' שבת קע"ב דאמרינן אין ספינה מהלכת פחות מיו"ד טפחים לא שנא ספינה גדולה לא שנא ספינה קטנה דלא כהתוס' שם ולית ליה נמי הא דס' יראים לחלק בין עליונה של ספינה ובין שיקועה אלא אפילו ספינה קטנה אין שיקועה פחות מיו"ד טפחים והא דמשני בערובין בהולכת ברקק אין הכונה במים שאינם עמוקים כי א"א לה שתלך בפחות מיו"ד אך היינו בסתם מים צלולים דאז מארעא דתהומא משחינן ומיא מקום פטור הוא ותחום למעלה מיו"ד הוא אך מים עכורים מעורבים בחומר וטיט ועפרורית אעפ"י שספינה מהלכת בתוכה מ"מ כיון שעכורים ורקק הם שמהם נברא העופות מן הרקק במים הללו כארעא סמיכתא הם מגובה פני המים משחינן ואין כאן מקום לומר למעלה מיו"ד כי כארעא סמיכתא דמי ע"ש ולפע"ד זו היא ג"כ שיטת ריטב"א בערובין דכ' דשינוי' דחיקא הוא לחלק בין רקק לשאינו רקק ואי לאס"ל כהראב"ן הכי הל"ל דשינוי' לאוקמי מתני' בהולכת ברקק אע"כ זה אינו שינוי' דחוקא דומי' דסיפא דנמל דאורחי' ברקק כידוע ה"נ רישא ברקק אלא שינוי' דחיקא לחלק בין צלולים לעכורים:

ומזה נלמוד דלית להו כהרא"מ בס' יראים דמייתי מג"א סי' רמ"ח הנ"ל דס"ל בספינה משוקעת והיושבים יושבים בספינה למעלה ברוחב ד' בגובה למעלה מיו"ד אפ"ה לא הוה כארעא סמיכתא אא"כ יושבים למטה בשיקועה וצ"ל דס"ל להרא"ם אע"ג דאמרינן עמוד גבוה רחב ד' ארעא סמיכתא היינו עמוד קבוע אבל עמוד המתנדנד כמו ספינה לא הוה ארעא סמיכתא ולפי"ז ה"ה קרון הנד ומתגלגל לא הוה ארעא סמיכתא ודלא כמג"א סי' רס"ו וכבר כתבתי בזה בקונטרי' אבל הראב"ן והריטב"א לא ס"ל הכי אלא מים עכורים אע"פי שהמה מתנדנדים ואינם נחים מ"מ ארעא סמיכתא הוא וה"ה עגלה וקרון:

נחזור לדשמעתין דמפרש ראב"ן אין מפליגין משום דמספקא להאי תנא אי יש או אין תחומין למעלה מיו"ד וכל מיא למעלה מיו"ד הוא ומשו"ה בלדבר מצוה הולכים בספיקא דרבנן לקולא ובדבר רשות ראו לחלק אם ההפלגה הוא פחות מג' ימים ומסתמא המפליג מיבשה לים לא ימצא יבשה אחרת בפחות מרחוק מג' ימים וא"כ בודאי שיצא שבת חוץ לתחום ע"כ החמירו בספק זה אבל אם הוא רחוק מג' ימים קודם דאפשר שיגיע לשום יבשה וישבות בו בשבת וכיון דיש מציאות בזה לא החמירו ולרבי צריך להתנות שישבות ולרשב"ג אין צריך ומצור לצידן שהוא סמוך ליבשה מותר אפי' בע"ש ומפלנדריסי' באו והפליגה ספינים בים פי' שבא מפלנדריסי' מקום ידוע קרוב ליבשה ונכנסו בהיתר ושוב הפליגה ספינתו ע"י רוח לא טוב ונאנסו כמו הוציאוהו גוים וכו' ולפי"ז היינו בים הגדול אבל בנהרות המושכים שכל שעה ושעה יכול לחתור אל היבשה שבצידו מותר אפי' בע"ש זו היא שיטת ראב"ן ולק"מ ממה שהקשה הרי"ף אדר"ח כמו שיתבאר אי"ה:

ג שיטת רבינו חננאל ס"ל נמי טעם אין מפליגין משום תחומין אך להיפוך מהנ"ל דס"ל ברייתא לא מספקא ליה אלא אנן מספקא לן אי תחומין למעלה מיו"ד א"כ הא דאין מפליגין אפי' בים הגדול שהוא למעלה מיו"ד נמי אסור או דלמא אין תחומין וברייתא דאין מפליגין בספינות קטנות שבנהרות או ברקק בים וכדומה אבל בהפלגת ים לא מיירי ברייתא ע"כ בים הגדול מפליגין דאזלי' לקולא ובנהרות שהוא למטה מיו"ד לא מפליגי' וע"ז הקשה הרי"ף א"כ דברייתא לא מספקא לה מה בין מצוה לרשות ומה בין תוך ג' ימים לחוץ ג' ימים דהרי ע"כ הברייתא או מיירי בנהרות למטה מיו"ד או בים וס"ל יש תחומין למעלה מיו"ד דהרי ר"ח מתיר להפליג בים להדי' מדספיקא לקולא ש"מ ברייתא לא מספקא להו ושפיר הקשה הרי"ף אמנם לא קשי' לי' מה שהקשה הרשב"א דלר"ח ה"ל לש"ס לפשוט מהך ברייתא דיש תחומים ולשנויי' ברקק די"ל דהרי"ף מפרש רקק כראב"ן הנ"ל ומשו"ה לא קשי' לי' מברייתא דידע דאיכא לשנוי' במהלכת בפחות מיו"ד אך מתניתין דתנן ים וים למעלה מיו"ד הוא ומשני ברקק מים עכורים ברפש וטיט משו"ה לא הקשה רק קושיתו:

נמצא בין להראב"ן בין לר"ח טעמא דאין מפליגי' משום תחומין ולראב"ן בנהרות מותר טפי מבים מפני שיכול להגיע ליבשה בכל עת ולר"ח בים מותר טפי דהוה למעלה מיו"ד משא"כ בנהרות:

ד שיטת הרי"ף דלאו משום תחומין נגעו בה דבים אין תחומין למעלה מיו"ד אלא מטעם עונג שבת דג' ימים הראשונים אם יחוגו וינועו כשיכור יתבטלו מעונג אבל אח"כ כבר פרח פחדיהו ע"ש. ונ"ל זהו שיט"ת הרא"ש דפסק ביום ד' מותר לכנס בספינה דכיון דהטעם משום פרח פחדיהו ושיערו חכמים בשיעור כך וידוע כל אלו ענינים טבעיים תלוים בגלגל חמה ולבנה ואין חילק אם מתחיל הפחד בתחילת יום ד' או בסופו מכיון ששקעה החמה עליו ברח קצת פחד ומקבל והולך עד סוף היום ג' וכעין וסת דנשים וכעין שאמרו בפרישת מתן תורה משום פליטת שכבת זרע ואמרינן שם רפר"ע דגוים דלא דייקו במצות א"נ דאכלו שקצים ורמשים חביל גופי' ע"ש ש"מ האי תלי' בחבילות גוף והנה תלי' בעונה ולא בימים לכמה מ"ד וא"כ סגי הכי במקצת יום ד' ויום ה' וע"ש ושוב פרח פחדיהו ואם כדעתו כן הוא נתישבו דברי רבינו ירוחם דכ' בחמישי מותר ותמה ב"י ולהנ"ל י"ל ס"ל כהנ"ל כרא"ש רביה וס"ל כיון דהתם בפולטת ס"ל לחכמים ופסק רמב"ם כוותי' בג' עונות סגי וא"כ מקצת יום ה' ולילה ויום ע"ש ה"ל ג' עונות ותנא דברייתא דאוסר ביום ה' ס"ל ד' עונות שלימים בעי' ואנן קיי"ל כרבנן דהתם וק"ל:

וכתב מהרי"ק דלהרי"ף בנהרות שרי' לגמרי כיון דליכא פחדא ולאי' תחומין לא חייש הרי"ף דאי ס"ד חייש כיון דלרי"ף אין לחלק בין רשות למצוה ובין קודם ג' ימים לאחר ג' כמו שהקשה לר"ח א"כ ע"כ ברייתא בלמעלה מיו"ד איירי הו"ל להש"ס למפשט בעי' דתחומין אע"כ להרי"ף ליכא למיחש לתחומין כלל לא בנהרות ולא בימים והרב"י הקשה דבתשובת הרמב"ם מבואר לאסור בנהרות למטה מיו"ד משום תחומין ע"ש ולא תי' קושי' והוכחות מהרי"ק וצ"ל דמברייתא לא מצי למפשט י"ל תנא גופי' מספקא לי' ולקולא אע"ג די"ב מיל דאורייתא לדידהו מ"מ במים דרבנן לרמב"ם ותנא מספקא לי' ולקולא ואע"ג דפשיט מברייתא דהרני נזיר היינו דלחומרא ולא אסיק אדעתי' שיקלט התנא לחומרא אבל לקולא בים פשוט לי' לש"ס דספיקא לקולא ולק"מ לרמב"ם מ"מ מהרי"ק כ' שפיר להרי"ף דלא נזכר בדבריו בשום מקום הך דרמב"ם דמים קיל לענין תחומין ומהרי"ק גופי' אפשר לא ידע תשובות רמב"ם ע"כ שפיר הוכיח:

ה שיטת הרז"ה דלאי' תחומין ולעונג שבת לא חייש אבל משום דכמה פעמים מסתכנין בספינה וצריכין לחלל שבת משום פקוח נפש ואין להכניס עצמו לכתחילה ג' ימים קודם שבת לחילול שבת והיינו טעמא דאין צרין על העיירות וכו' וג' ימים לפני שבת קמי שבת מיקרי ולשיטה זו ג' ימים ממש בעי' וביום ד' אסור. והנה זה לשון הירושלמי פ"ק דשבת הנ"ל אין מפרישי' לים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת וב"ש אומרים אפי' ברביעי וב"ה מתירים אם היה דבר של סכנה כגון מצור לצידן מותר ובקרבן עדה במחילת כבודו פי' בו דבר שאינו מתקבל ופשוט בעיני יותר מביעא בכותחא דט"ס נפל בירושלמי וצ"ל אם אין דבר של סכנה וכאשר אבאר אי"ה. דלפע"ד ברייתא דמייתי ש"ס דילן משום תחומין חייש ומיירי בספינה למטה מיו"ד או מספקא לי' כדעת הראב"ן וע"כ אסור ג' ימים שלימים לפני שבת וברייתא דירושלמי קתני בהדי' לים הגדול דהוה למעלה מיו"ד ופשיטא לי' דאין תחומין או מספקא לי' ולקולא ורק משום ביטול עונג שבת אסור בה' ובוי"ו אבל ביום ד' מותר דסגי לי' בד' עונות שלימות וקצת יום ה' וב"ש חייש לסכנת נפשות כהרז"ה ע"כ יום ד' אסור משום דהוה קמי שבתא וב"ה מתירין אפשר כת"ק וכהרא"ש או מתיר לגמרי דלא חייש לביטל עונג ולא לסכנה וכרשב"ם דב"ה מתיר לגמרי ומסיים אם לא היה דבר של סכנה כגון מצור לצידן דלא שכיחא לא סכנה של פיקוח נפש ולא סכנה דביטל עונג שבת אלו מותרים לכ"ע וזה פשוט בעיני. והנה הריב"ש והתשב"ץ ח"א סי' כ"א ורמז עליו ש"ך סוף הלכות מילה הם מייתי לי' בשם רמב"ן דבספינה של גוים ורובם גוים והמלאכה נעשית בשביל גוי' ליכא למיחש ועל זה בנה התשב"ץ דמה שאנו נוהגים לפרוש בספינה משום דס"ל דטעם משום סכנה וכיון שכן היכא דרוב גוים מותר א"כ מקולא זו נילף חומרא היכא דאיכא למיחש שיבא בשבת לחילול אסור למול מילה שלא בזמנה ביום ה' שלא יבוא לידי חילול ביום השלישי שחל בשבת. ומה שהקשה הש"ך הא לדבר מצוה מותר לפרוש הנה לפמ"ש לעיל לא הוזכר היתר דבר מצוה בירושלמי דמיירי בים ומשום סכנה ומיהו בלאו ה"נ י"ל דמתירים משום דלא תתבטל ומי יודע מה ילד יום אבל התשב"ץ הוא מהסוברים דוקא בשלישי מחללים שבת ולא בשני נמצא יכול למול ערב שבת ואינו מדחה אלא מחמישי לשלישי ולזמן קצר לא חיישי' שמא ימות התינוק או סבה אחרת ולק"מ קושי' הש"ך:

אך תמי' מילתא מה יועיל רוב גוים הלא אם יארע סכנה והאניה חשבה להשבר הלא כל אדם בספינה מחלל שבת להציל נפשו כידוע ודומי' דאין צרים על העירות בודאי איכא סכנת נפשו' וחילול שבת בגופו להציל נפשו וה"ה בספינה וא"כ מה יועילו רוב גוים אבל האמת יורה כי דעת רז"ה ורמב"ן רחוקים כרחוק מזרח ממערב כפי שהביא רבינו ירוחם לשון רמב"ן והעתיקו ב"י שהגוי קושר ומתיר וילון הספינה והחבלים ע"ש והרמב"ן לא חש לסכנות נפשות דאנייה חשבה להשבר דאז פיקוח נפש דוחה שבת אך תמיד בלי שום שינוי כך דרכו של ספן ומלחים להיות עיניהם והשגחתם אל מקום שיהי' שם הרוח ללכת ותמיד כל היום קושר ומתיר החבלים להעמיד האילן נגד הרוח ונמצא מחלל שבת שהגוי עושה מלאכה בשבילו ולזה כתב רמב"ן אם יש רוב גוים בספינה מותר:

ואין רחוק לומר לטעמי' אזלי דבר"פ ראד"מ פליגי' הרז"ה והרמב"ן בינוקא דאשתפך לי' חמימא בשבת קודם המילה ס"ל להרז"ה דאין למולו כיון דאח"כ יסתכן ונצטרך לחלל לו שבת להחם חמין ורמב"ן פליג אין למצוה אלא מקומה ושעתה ועכשיו מילה דוחה שבת ואין לנו לחוש שמא יסתכן אח"כ ואם יסתכן יהיה פיקוח נפש דוחה שבת. וע"כ הרז"ה ס"ל התם דשבת עצמו דוחה המצוה משום דהוה כמתנה לחלל שבת אח"כ בפיקוח נפש וס"ל קודם שבת נחתינן דרגא לדבר מצוה לא נחוש לסכנה בשבת אבל לדבר הרשות לא יכנס לספינה אבל רמב"ן דס"ל בשבת עצמו אין חוששי' לשמא יסתכן א"כ קודם שבת אפי' לדבר הרשות אין חוששין לשמא יסתכן אך שהגוי קושר ומתיר החבלים:

והנה הרשב"א החליט לדינא דתחומין למעלה מיו"ד ספיקו לקולא וה"מ כשהפליג קודם בין השמשות ולא קנה שביתה בביתו אבל אם קנה שביתה בביתו מוקמי' לי' בחזקת תחום ביתו כך כתב ה"ה בשמו ותל"מ. אך הריטב"א בחידושי' עירובין הוסיף להראות כיוצא בו גבי נתגלגל עירובו עירובין ל"ו ע"א ע"ש והנה המשנה למלך רפ"א מטומאת צרעת כ' כמסתפק ואמנם בש"ג אצל הרי"ף פא"ט גבי בא זאב ונטל בני מעיי' פשיטא לי' דלא יועיל שום חזקה להכריע בספיקא דדינא דוקא בספיקא דמציאות כגון אנו מסופקים איך הי' המעשה אם נאכל עירובו קודם בין השמשות או אח"כ אמרי' מוקמי אחזקת תחום ביתו ומסתמא כך הי' מעשה שנאכל כבר קודם בין השמשות אבל בספיקא דדינא אי יש תחומין או אין תחומין וכי החזקה יכריע הדין זה הוא דבר שאין הדעת סובל לכאורה אמנם לפמ"ש ה"ה בשמו בלי ראי' יש להסביר בטוב דאין הכונה דהחזקה מברר הספיקות אלא כי דזה הוא ענין התלוי בדעתו של אדם שאחז"ל המערב בין בפת בין ברגליו עובר דעתו מביתו וקונה לו קנין בית במקום השני כך אנו אומדין דעתו של זה וכיון שלמעלה מיו"ד אין ברור לנו שיהי' זה מקום הראוי' לדירה ושביתה אפי' לו יהי' קמא שמיא גלי' שהדין נותן שראוי' לשביתה וקנין מ"מ כיון שאיננו ברור לנו אין אדם עוקר סיכי ומשכי' מדירה ודאי לשבות במקום ספק ואפי' האדם רוצה בכך מ"מ כך שיערו חכמים לפי מדת רוב בני אדם וזה לא שייך גבי נאכל עירובו שהספק אם קנה שביתה אז או לא ובעי' חזקה לברר המציאות והכא מלתא אחריתי היא ועיין ר"ן פ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא וגם שם צריך לפרש כיוצא בו וכן נראה מהראי' דמייתי מתקפו כהן וחזקת ממון שבממון אין הטעם שהחזקה יברר המציאות אלא שמספיקא אין אנו יכולים להוציא מה שביד זה ושם בארתי מ"מ דברי רשב"א בכאן נכונים אבל לא כפי מה שהבינו הריטב"א שלא זכיתי להבין:

היוצא מדברינו אלו לדינא בענין דאמפף וועגען הם העגלות ההולכים ע"י קיטור הנה לית בהו לא משום משמש בבע"ח ולא משום נכרי העושה מלאכה בתבערות הגחלים דהרי איכא רוב גוים וליכא אלא משום תחומין ואעפ"י שהוא למעלה מיו"ד מ"מ הרי הוא רוחב ארבע ולהרי"ף ולהרז"ה ולהרמב"ן דליכא בספינה משום איסור תחומין במים רק מפני טעמים שכתבו הם כנ"ל וא"כ ממה שהעולם נוהגין להפליג בספינה אין ראי' להתיר ליסע על העגלות חוץ לתחום ונ"ל דהוה ספק ספיקא להחמיר ואין להתיר כמו שאבאר לא מבעי' סמוך לשבת דאסור כמ"ש רשב"א הנ"ל דמוקמי' אחזקת תחום ביתו אלא אפי' רחוק משבת וביום השבת אי אפשר לירד משם כידוע מ"מ הרי להראב"ן דמפרש שברקק מים עכורים ושנוי' דחיקא היא ולא סמכינן עלה ויש תחומין למעלה מיו"ד אפי' במים מכ"ש ביבשה ועוד הרי רחב ארבעה ולראב"ן הוכחנו אפי' קרקע המתנדנד אית בי' משום תחומין ואסור משני צדדים דיש תחומין למעלה מיו"ד ואפי' אין תחומין מ"מ ברחב ד' יש תחומין ואת"ל כרא"ם דמפרש רקק שאינו גבוה עשרה ולדידי' י"ל עמוד המתנדנד לא הוה ארעא סמיכתא וגם לא הוה שינוי' דחיקא והאיבעי' לא איפשטא אין תחומין למעלה מעשרה אפי' יושב למעלה ברוחב ד' מ"מ הוה כתחומין למעלה מעשרה וספיקא הוה מ"מ דילמא כהרי"ף ורמב"ם די"ב מיל דאורייתא וספיקא לחומרא ונמצא ה"ל ס"ס להחמיר ולא מצאתי להתיר לישראל לישב על העגלה הנ"ל בחול אם יודע שיסע גם בשבת:

ברם דא צריך על עיקור הפלגת הספינה דנוהגי' להיתרא אפי' לשוקי בראי באמרם כי עסק מצוה הוא לפקח על עסקי מזונותיו ולכאורה צריך עיונא הא אין מחשיכין על התחום כ"א לפקח על עסקי מת וכלה אעפ"י שהולך בהיתר גמור בתוך התחום ורק הואיל ועושה מעשה בגופו והולך להיות מוכן לערב להביא פירות וכדומה אסור והוא בכלל ממצוא חפציך ודבר דבר שאסור מדברי קבלה:

ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י. פה ק"ק פ"ב א"ח דשבועות תקצ"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: