שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן סט
הני תרי עובדא נשלחו קדמנא וכפי הנראה הכל ענין א' אלא דלא סיימוה קמי האי בי דינא מאי דסיימוה קמי אידך ע"כ אעתיק פה ב' הלשונות הראשון נשלח מק"ק טארניפאל והשני מק"ק בראד וז"ל. השאלה מטארניפאל הנה עובדא בא וכו' וזה תורף הענין אשה א' אומרת שנתגרשה זה כארבעה שנים ולא לקחה אז כתב התרה מהב"ד ועתה באה האשה לפני הב"ד ואמרה להם סימנים שנתגרשה לפניהם מבעלה ולפי הסימנים שאומרת זוכרי' קצת שהאמת אתה אך להעיד בבירור א"א וכמה אנשים זוכרי' שהלכה עם בעלה להב"ד להתגרש ואיזה אנשים אומרים ששמעו אז מבעלה בעת שבא בחזרה לביהו מהב"ד שאמר שגירשה ועתה בעלה הוא במדינת איטלי' שנשלח לחיל הקיר"ה והאשה צועקת בקול מר ובוכה ע"כ לשון השאלה מטארניפאל:
וז"ל השאלה מק"ק בראד מעשה באחד שנלקח לבעל מלחמה וגירש את אשתו בק"ק זאלטשוב זה ד' שנים וכעת באה אשתו להנשא ולא הניחוה כי אין לה עדים שנתגרשה בפניהם אך יש כמה אנשים שאומרים ששמעו שנתגרשה אבל לא ראו הגירושים ועוד יש ע"א שראה אגרת מן הבעל שכ' לאמו שמבקש מאשתו שאף שגרשה והתנה עמה אח"כ להמתין לו ב' שנים וכבר עברו מבקש ממנה להמתין לו עוד חצי שנה וא"כ יש ע"א שראה מכתב מן הבעל בעצמו שגרשה והנה הבעל כעת הלך למרחקי' וא"א להשיג ממנו גט שני ויש בזה עיגון גדול וגם יש כמה אנשים ששמעו ממנה בעת שבאה מק"ק זאלטשוב ואמרה לפניהם שנתגרשה ואמרו לה מז"ט וזה מעידין כמה שכנים שלה שזוכרין זה ע"כ השאלה:
הנה לכאורה אשה זו הוחזקה גרושה בעירה זה ד' שנים והרי היא בחזקתה ותנשא אפי' לכתחלה כמ"ש רדב"ז ח"א סי' רמ"ה רמז עליו בכה"ג סי' קנ"ב אבל המעיין בפנים יראה דליתא דהתם עובדא הוה אשה עשירה יצאה משאלוניק עם כמה אלפים פרחי' ועמה חבורת אנשים באו לרודיס והחזיקוה בגרושה כי הי' האנשים אצל הגירשי' ואע"פ שלא נתקבלו העדים בב"ד מ"מ ע"י הוחזקה ברודיס בגרושה והשתדלו כמה אנשים להמציא לה שידוך במשך ששה שנים זא"ז גם בעלה בשאלוניק הסמוך לרודיס לא רדף אחר אשתו שיצאה ממנו עם כמה אלפים פרחים זה מחזיק הדבר שנתגרשה ממנו ע"כ לסוף שש שנים כשנישאי' אע"פ שלא נמצא בידה גיטה וגם הראשונים אין נשאר מהם אלא ע"א ושארי אנשים כולם עדים מפי עדים הראשונים על זה כ' רדב"ז ולהוכיח במישור דזה הוה הוחזקה גרושה בינינו ולא רק קול בעלמא כיון שהוחזקה ע"י אנשים שהיה עדים גמורים נהי שלא נתקבלו בב"ד מ"מ גדולה חזקה זו ומעמידי' דעתינו על יום ביאת האשה לגבולנו ועדים עמה ואלו היינו מקבלים עדים הללו היינו מתירי' אותה ה"ה החזקה שעפ"י אותו עדים נמי מהני וע"ש עוד סניפי':
משא"כ בנידון שלפנינו שמעולם לא היה בכאן ב' עדים שראו הגירושי' רק תחילת החזקה הי' עפ"י האיש שאמר גרשתי את אשתי ועפ"י האשה שאמרה לשכנותי' גרשני בעלי והשכנים אמרה לה מז"ט ואם אנו מעמידים דעתינו על זמן ההוא לא היינו מתירים ואיך נתיר ע"י החזקה שהוחזקה עי"ז מנשים ועמי הארץ ע"כ אין כאן חזקה של כלום אלא צריכים אנו לחפש היתר מטעם אמירת האיש ואשתו הנ"ל:
והנה זה בנוי על יסודו' שתים שהן ארבעה א' בעל שאמר גרשתי את אשתי וזה הוא על ב' אופנים. א' ע"א ראה במכתבו של בעל ביד אמו שתבקש מגרושתו שתמתין עליו עוד חצי שנה אולי יחזור מצבא המלחמה ויחזור גרושתו. ב' שיש כמה עדים ששמעו ממנו בחזירתו מזאלטשוב שגירש שם אשתו. ב' הוא יסוד שאמרה גרשני בעלי והוא ג"כ בנוי על ב' יסודות. א' ששמעו ממנו שנתגרשה וא"ל מז"ט. ב' שעכשיו היא עצמה נסעה לזאלטשוב להזכיר הב"ד איך נתגרשה לפניהם ועלו זכרונה לפניהם לטובה במקצת אבל לא בעדות גמורה להתיר א"א לעלמא ונוסף לכל זה יש ע"א ממש שהיה אצל הגירושי'. ומעתה יעברו לפנינו כבני מרון א' לא' וה' עמנו:
א' ע"א שראה מכתב אגרת ביד אמו שכ' שגרשה הרי"ף שלהי יבמות מייתי פלוגתת ירושלמי מצא כ' בשטר מת פלוני אי הוה מפי כתבם ולא הכריע שם אך כ' נימוקי' וכן כ' הר"ן פ' מי שאחזו דשם פ' מי שאחזו הכריע הרי"ף להקל להתיר עפ"י כתבם כיון דהקילו להאמין עד מפי עד ה"ה מפי כתבם והרמב"ן הקיל אפי' קיום אינו צריך דהשתא מפי כתבם דפסול דאורי' הקילו בעיגון מכ"ש קיום דמן התורה לא חציף לזיופא מכ"ש להקל ואע"ג בגט בעי' קיום או בפ"נ ובפ"נ מ"מ עדי מיתה קיל טפי דדיקא טפי ומינסבא ע"ש ובנידון שלפנינו אע"ג דלא מהני עד מפי עד לא היה לנו להתיר מפי כתבם מ"מ י"ל מפי כתבם לא פסלה תורה אלא בעדים אבל כתב יד הבע"ד מהני כמו אמירת פיו אך כל זה אי הי' מקוים הרי קמן דרמב"ן כ' דבגט בעי' קיום ולא הקיל אלא בעד מיתה ולפע"ד בנידון שלפנינו אפי' בעד מיתה אין להקל דהא דלא חציף איניש לזיופא היינו איניש דעלמא אבל ה' נשים דפסולו' להעיד על מיתת הבעל דירדו חכמים לסוף שנאתם דחשיד' לקלקלה אפי' אי מקלקלת עצמה מ"מ אמרה תמות נפשה עם פלשתים מכ"ש שחשודות לזיופא אלא במצא שטר שכ' פלוני מת לא ניחוש שמא א' מה' נשים זייפה ובזה י"ל המשך תוס' דיבמו' דמייתי בית שמואל סי' י"ז סקכ"ט אבל הכא שנמצא האגרת בידי אמו שהיא חמותה פשיטא דבעי קיום מה"ת והשתא נראה אפי' אם אותו שקרא המכתב הוא בעצמו הכיר שהוא ח"י הבעל מ"מ לא הוה אלא קיום בע"א דהוה כעד מפי עד דלא מהני אלא בעד מיתה ולא בגירשי' ועיי' היטב בית שמואל סי' י"ז סקכ"ו הנ"ל. ונ"ל דאם נמצא היתר מטעם גרשתני וחזקה אין אשה מעיזה פני' לא יפסיד לנו ע"א הלז אע"ג דבעלמא קיי"ל היכי דאיכא ע"א מסייעי' מעיזה ומעיזה ועי' סי' י"ז וב"ש סק"ו פקפק על זה ממ"ש הרא"ש גטין ס"ד דגם בע"א אמרי' אינה מעיזה אבל מה אעשה ולא ראה תשובה מיוחסת סי' ק"מ שכ' להדי' מההוא דפ' התקבל דע"י ע"א מעיזה ונ"ל דהרא"ש שם לא כ"כ אלא לרב הונא דמיירי התם ורב הונא אלים לי' חזקה אין מעיזה דס"ל בגטין פ"ט אפי' שלא בפניו אין מעיזה וחוששים לה עכ"פ א"כ לדידי' י"ל אפי' ע"י סיועת ע"א אין מעיזה אבל למאי דקיל לן הך חזקה ודוקא בפניו אין מעיזה אבל שלא בפניו אין חוששי' א"כ י"ל מודה הרא"ש להרמב"ן הנ"ל דע"י ע"א מעיזה ומעיזה מ"מ ע"א הלז ע"י הכתב הנ"ל גרע טפי ולא העיז לומר גרשתני מפני סיועת העד הלז אשר הוא כחירגא דיומא דלא שמי':
ב' ונבוא אל השני' בעזה"י איכא אינשי טובא ששמעו ביום המעשה מהבעל בחזירתו מזאלטשוב שעשה אשר זמם וביצע אמרתו וגירש שם אשתו הנה פ' י"נ קל"ה ע"א גבי חזי' לכהנא רבה מסקי' חוש לה והנה פי' רבינו חננאל וביאר דבריו מהריא"ן מיגאש דכהנא רבה ממש קאמר שאמר בשעת מיתה שנתקדשה על תנאי ולא נתקיים ולא בעלה מעולם דא"כ לא חזי' תו לכה"ג דבעולה לכה"ג אסורה אלא לא בעלה מעולם ולא מהימן אע"ג דמהימן יש לי בנים משום דהתם לא מרעא חזקת א"א ע"כ אלים מגוי הואיל ובידו לגרשה להאמינו שיש לו בנים אבל הכא אשה היושבת מעולם תחת בעלה ובא לעקור החזקה שלא נתקיים תנאי הקידושי' או שגירשה לא אלים מגו לאורעי חזקה לגמרי. זהו דעת ר"ח והריאן מיגאש אך הרשב"ם ותוס' ס"ל דאלים מגו לאורועי חזקה לגמרי ע"כ פי' חוש לה מטעם אם איתא דגרשה קלא ה"ל למילתא וה"ל מגו גרועה ולפ"ז בין יש לו בנים ובין לא נתקיים התנאי נאמן במגו וא"כ האי חזי' לכהנא רבה הוא לאו דוקא:
נמצא לא מיבעי' לרשב"ם ותוס' ורוב המפרשי' דס"ל דמגו מעלי' הוא לבטל החזקה לולי דאם איתי' דגירשה קלא ה"ל למילתא דאע"ג דאיכא דמגרשא בצינעא מ"מ מגרעא כח המגו דלא אלימא תו לבטל החזקה וממילא אי באמת איכא קלא אלימא מגו לבטל החזקה ולא צריך קלא דגירש דהך קלא דשלהי גטין אלא קלא בעלמא שנתפייסו לגירושי' והלכו לב"ד להתגרש כמו בנידון שלפנינו שידוע שהלכו הזוג לזאלטשוב לגירושי' ובחזירתו אמו בצע אמרתו א"כ אין כאן ריעותא כלל ומהימן בלי ספק:
אלא אפי' לר"ח והריאן מיגאש דאפי' איכא קלא מ"מ כיון דבקלא לא סגי להתירא רק במגו ולא אלימא מגו לבטל חזקה לגמרי מ"מ תינח לומר שלא היתה אשתו מעולם שהיה קידושי' על תנאי ולא בעלה מעולם והרי אנן מוחזקים בהם שדרו זע"ז כאיש ואשתו בכי האי גוני לא אלים מגו לבטל חזקה כ"א לומר יש לי בנים וחזקת אישות קיימות אך לומר גרשתי את אשתי הלא אינו מבטל חזקת אישות שהיה עד עתה רק שאומר כמעט רגע אירע דבר וגרשה ואמאי החליטו הראשונים הנ"ל דהוה מגרע החזקה וצ"ל היינו נמי מפני שלא הרגשנו עד עתה שום ענין פרישות וגירושי' והיינו מוחזקי' שהם אדוקי' זה בזה ולזה אזי ידענו שהלכו לב"ד להגרש ושבו ואמר גרשתי ובידו לגרשה גם עתה הרי אינו מגרע החזקה שהיינו מוחזקי' שהיא אשתו עד עכשיו ושהוא רוצה לגרשה ומהימן במגו שגרשה וא"כ צ"ל הא דלא אמר בש"ס דלא פליגי לישנא אליבא דר' יוחנן אלא הא דאיכא קלא מהימן הא דליכא קלא לא מהימן וי"ל דבאיכא קלא פשיטא אפי' בלא טעמא דמגו מהימן ולא מטעם עד דנימא אין דבר שבערוה פחות משנים אלא מטעם בע"ד דלעולם בע"ד נאמן כמו בש"ע י"ד סי' קכ"ז באומר נתנסך יינך להפוסקים דמהימן אפי' אינו עתה בידו לנסכו אלא שהי' פ"א בידו אע"ג עכשיו א"א לנסכו מ"מ נאמן לא מטעם מגו דיכול לנסכו אלא מטעם בע"ד כיון שהוא שליט עליו ה"ל בע"ד ולעולם בע"ד נאמן וג"כ הבעל הי' ראוי להאמינו לולי ריעותא דליכא קלא לכן בעי' מגו ולחד לישנא אפי' מגו לא מהני וקיי"ל חוש לה אבל אי הי' קלא פשיטא ופשיטא ומאי קמ"ל ר' יוחנן משו"ה נדחק להס"ד כאן להבא כאן למפרע ולמסקנא חוש לה אבל היכי דאיכא קלא כגון בנדון שלפנינו לכאורה שריא בלי ספק:
אך לא מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה לסמוך על זה לחוד ועוד לבי נוקפי בזה"ז דאיכא חרם דר"ג שלא לגרש בע"כ א"כ לא הוה בידו אפי' היכי דהגירשי' לטובתה שלא תתעגן ועיי' ב"ק ק"י ע"ב ובתו' ד"ה דאדעתא וכו' וק"ל:
ונבוא אל השלישית שבבואה מזאלטשוב אמרה לפני כמה שכנים שנתגרשה וא"ל מז"ט וכפי הנראה אותו ע"א שהוא מעיד עמה בב"ד שהיה אצל הגירשי' לא העיד אז ולא רמי' עליו אז לומר דבר באופן שלא נאמר כיון דע"א המסייע מעיזה כי אז לא הי' מסייע' וגם הבעל שאומר אז לשואליו שבצע אמרתו וגרש לא הי' באותו מעמד עם האשה שלא הי' בעלה מסייע לה ועכ"פ אמרה בפרהסיא שלא בפני בעלה נתגרשתי בפומבי באופן שבודאי יגיעו הדברי' לאזניו:
טרם כל יעיי' בלשון הרמב"ם פי"ב מגירשי' והוא לשון הטור רס"י קנ"ב ע"ש וכ' הב"ח דאתי לאשמועי' דאע"ג דגם האשה אינה מכחישתו מ"מ לא מהימן גרשתי אשתי משום דהיכי דבעלה מסייע' מעיזה ערשב"ם שפי' בהא דבעל שאמר גרשתי מהימן להתירה ליבם ולקמן פי' להתירה לעלמא י"ל רבותא קמ"ל למ"ד מהימן לא מבעי' כשבא להתירה לעלמא והיא גם היא עומדת ואומרת גרשתני ומעיזה פני' להפקיע' עצמה מבעלה דמהימנינן לתרוויי' אלא אפי' אמר כן בשעת מותו ואפשר האשה אינה בפנינו רק אחר מיתה רוצית לפטור עצמה מיבם עפ"י דברת הבעל ואז ליכא העזה כי כבר מת הבעל ועוד אפי' עומדת כאן בשעת מיתתו מ"מ אין כאן העזה במאי שמפקעת עצמה ממנו שהרי הולך למות נמצא כל הסמיכה על אומרו גרשתי אשתי אפ"ה מהימן להך מ"ד אך למסקנא חוש לה אפי' אינו הולך למות ובא להתירה לעלמא והיא גם היא אומרת גרשתני מ"מ חיישי' כמ"ש רמב"ם וכו' הנ"ל כנלע"ד:
שוב כ' בנוסח רמב"ם שלפנינו דחיישי' שמא היא אינה יודעת כובד האיסור ולא העתיקו הטור יראה כוונתו בזה עפ"י מ"ש הרא"ש שלהי נדרי' דהסברא נוטה כרב המנונא להאמין גרשתני טפי ממשנה אחרונה משום שהיא באיסור כל ימי' פי' אפי' נימא כסברת רבא דמבזה נפשה הוה כמו העזה ואפ"ה לא מהימנא במשנה אחרונה מ"מ י"ל כובד האיסור שהיא א"א כל ימי' יכריע ומשו"ה כ' רמב"ם דכשגם הבעל אומר גרשתי' ומסייעא לה וליכא העזה כולי האי חיישי' דלמא לא ידעה כובד האיסור ודוחק:
ודאתאן עלה צריך להבין איך התחכם הרא"ש יותר מסתמא דתלמודא דקאמר רבא יליף ממשנה אחרונה ולא נאמר כהרא"ש ואמנם אך ק' לי עוד כיון דקיי"ל חוש לה אע"ג דאיכא מגו טובה מ"מ אמרי' אם איתא דגרשה קלא אית לי' א"כ למה נדחה בסברא זו גם החזקה דאין אשה מעיזה דע"כ העיזה פניה דא"כ ה"ל קלא וכבר הרגיש בזה בעל הג"ה בט"ז סי' י"ז ע"ש. וביותר קשה איך מייתי ראיה ממשנה ראשונה התם אין לומר קלא אית לי' משא"כ הכא ולכאורה נ"ל דקו' מתורצת בחברתה דבין רבא ובין רב המנונא שקלו במשקל מה שמגרע הא דלית קלא לגירשי' לעומת זה היא באיסור כל ימי' ובמתני' דשלש נשים אין גרעון כח במה דליכא קלא לעומת זה אינו באיסור כל ימי' נמצא מצד זה שקולים הם ומעתה פליגי רבא ס"ל בזוי נפשה עדיפא כחציפא והעזה ואפ"ה לא מהימנת במשנה אחרונה ורב המנונא ס"ל סברת העזה עדיפא:
ומריש הוה אמינא הא דכ' הרמ"ה בזה"ז נפישא חוצפא לא מהימנת גרשתני וכ' הר"מ וב"ש דהרא"ש ידע להא דהרמ"ה ולא חשש היה נלע"ד דהרמ"ה לא מלבו בדה אלא ס"ל חזקה אין אשה מעיזה וחזקה אינו מעיז פניו בפני בע"ח שוים הם כדמשמע קצת בתוס' כתובו' י"ח ע"א ד"ה חזקה וכו':
ד' ונבוא אל הרביעי' שהלכה האשה אל מקום הב"ד מסדרי הגט והזכירום ע"י סימני' ידועים ונזכרו אבל לא כדי להעיד עדות ברורה להתיר עי"ז הנה ב"ש סי' י"ז מייתי בשם ס' בית הלל דבזה"ז דב"ד גונזי' קרעי הגט לא שייך לומר גרשתני ונאבד ממני דהא ב"ד קיים ויכול להתברר וראיתי בפנים בס' הנ"ל והנה חומרו שלו הסביר בטוב ואמת נכון הדבר אך משמע מזה קולא אם המצא ימצא בצד קרעי הגט אעפ"י שאין מכירים האשה בט"ע או סימני' ידועים היא נאמנת בלי חזקה אין אשה מעיזה פנים וזה תימה בעיני להתיר ע"י שמו ושמה ובזה"ז שאין מזכירים מקום לידה ורוב פעמים השמות המוזכרים בגט אינן מורגלי' בפום אדם כי אין כותבים יחוס משפחה כגון קאץ או בויך כמ"ש בפוסקים אלא יוסף בן שמעון ורחל בת לאה. וכי על קרע כזה בנמצא בב"ד נתיר אשה זו לעלמא הבאה מארץ רחוקה לומר אני היא חלילה:
אבל מ"מ נ"ל אשה שאמרה נתגרשתי בפני בעלה אפי' בזה"ז להרמ"א דנפישי חוצפא או שאומרת אפי' שלא בפניו ממש אך במפורסם ופומבי שיגיע לאזניו ואומרת בב"ד פלוני נתגרשתי בודקי' אצל הב"ד ההוא ואם נמצאו שם הקרעי' ולא ידעי ב"ד טעם ואמתלא לכשיאבדו הקרעי' ההמה אזי שקורי קמשקרת בלי ספק אך אם המצא ימצא שם או שיש לב"ד שום אמתלא איך נאבדו מהם גטין הגנוזי' אצלם והאשה לא ידעה ממקרה ההוא ותלתה עצמה בב"ד אזי אמרי' מצורף לחזקה דלא מעיזה בפני בעלה נצרף חזקה דלא חציפא במילתא דעביד' לאיגלוי' ע"י ב"ד ונהי על זה אין לסמוך כלל חלילה וחלילה אך זו שעפ"י עיקר הדין הותרה שהעיזה בפני בעלה או באופן שמגיע לאזן בעלה רק מפני שמצינו לר"נ שתיקנו היסת בזה"ז דנפישי עזותא דמעיז בפני המלוה וה"ה אשה בבעלה מ"מ זה לא מצינו שנשתנה כל כך שתשקר גם במילתא דעבידא לאיגלוי שהרי בעדות מיתה סמכי' גם בזה"ז אהך דמילתא דעבידא לאיגלוי' אע"ג דאין העניני' דומי' אין לדמו' גט למיתה ולא הך מילתא לאגלוי להתם דיבוא הבעל ברגליו ולא יכולה מכחשתו מ"מ סניף מיהא הוי ומכ"ש בנידון שלפנינו שהעיזה לבוא לפני ב"ד ולמסור להם סימנים להזכירם בודאי העזה גדולה הוה אי לאו דהאמת עמה:
ובירושלמי פ"ב דכתו' אהך משנה דא"א הייתי וגרושה אני מייתי א"א הייתי ונתגרשתי במקו' פלוני ובאו תרי ותרי המכחישי' זא"ז מסיק ירושלמי אוקי תרי להדי תרי ומפיה אנו חיין ושרי'. התם לא מיירי מנתגרשה בב"ד ואז לא הי' גונזי' גט בב"ד וגם לא רמי' עלי' דב"ד אך היינו בש"ס דילן שם כ"ג ע"א דדיירי בחצר א' ואיתתא דא מהימנת במגו דשתקי ולא א"א הייתי אך עתה היא מוסיף וגורע שזוכרה החצר שנתגרשה בו במקום פלוני ביום פלוני ואתו עדי' דדיירי באותו חצר ומכחישי זא"ז אוקי סהדי בהדי סהדי ונשארה האשה במגו שלה ולית לי' להירושלמי הא דש"ס דילן דאיכא דמגרשה בצינעא:
ודאתאן עלה נלע"ד עיקר היתר של אשה זו בצירוף כל הטעמים דאיכא כמה סהדי דבעל אמר גרשתי ואיכא קלא שהלך לגרש וחזר ואמר גרשתי ומצורף היא גם היא אמרה אז בפומבי ובפרסום גדול שנתגרשה וגם העיזה פני' בב"ד לומר נתגרשתי בפניכם ואם אולי לא נמצא בב"ד גט שקרע בשמו ושמה צריכה להוציא אמתלא מ"ט נאבד הגט הקרוע ההוא ובהצטרף כל הנ"ל ויציעו הדבר לפני חכמים ויסכימו עמי לימטינא שיבי מכשורי להתיר אשה הנ"ל וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. פה ק"ק פ"ב נגהי ליום עש"ק מעלי יומא דכפורי תק"צ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: