שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן סב
אהו' תלמידי במגלת ספרך כתוב אלי דהות רמי אהדדי הא דאמר רבא בחולין פ"א ע"א דאמר רבא שחט חולין ואח"כ קדשים אינו לוקה משום או"ב דה"ל התראת ספק א"כ ש"מ דס"ל לרבא ל"ש התראה והא רבא הוא דאמר אונס שגרש מחזיר ואינו לוקה ולשיטת רש"י במכות ט"ו ס"ל ע"כ התראת ספק שמי' התראה ומפני דוחק הק' ירדת לחלק דהתם בחולין מיירי בשוחט ישראל דשחיטה בזר כשרה דכיון דתלי בדעת אחרי' הכהן הזורק ה"ל התראת ספק טפי ועפי"ז ניחא לך נמי פסק הרמב"ם פ"ה משבועו' דפסק הנשבע שיעשה פלוני דבר זה ולא עשאו פלוני אינו לוקה משום שבועת שקר דה"ל התראת ספק ואלו בפי"ו מסנהדרין פסק שמי' התראה והא"ש דהכא תלה בדעת אחרי' שיעשה פלוני דבר זה אלו דבריך:
תמה אני מי הכניסני ליישב דברי הרמב"ם אשר הוא מיישב דברי עצמו וכ' שם פ"ה משבועות הלכה ב' ונמצא כשמתרי' בו כשנשבע התראת ספק שאין לוקין עלי' אא"כ הלאו מפורש בתורה כמ"ש בהלכות סנהדרין וכוונתו מבואר שרוצה ליישב ולחלק בין ההיא להא דהלכות סנהדרין אלא שהרב בכ"מ ובלח"מ לא הבינו מה הוא זה שכ' לחלק בין לאו המפורש בתורה או אינו מפורש ואיזה גדר יתן לזה ואי' מצא לחלק בזה וא"כ כל הרוצה ליישב פסקי הרמב"ם הללו צריך לראות שיתכוונו דבריו ויתאחדו עם לשון הרמב"ם הלז אבל חלוק שלך א"א להעמיס בכוונת הרמב"ם בשום אופן:
אבל אין להקשות על דבריך הא התם במכות מסקי' דאונס שגירש לא מלקי אלא בבטלו ולא משכחת בטלו אא"כ הדירה הנאה ע"ד רבים דלית לי' הפרה כמבואר שם י"ז ע"א:
וקשה נהי דמדעתו אין לו הפרה מ"מ אם יתרצו הרבי' שנדר על דעתם יש לו הפרה לדעת כמה פוסקים וכדפסק המחבר בש"ע י"ד סי' רכ"ח סכ"א ונמצא הי' התראת ספק התלוי בדעת אחרי' ואפ"ה שמי' התראה ורואה אני הדברי' ק"ו השתא ומה הכא הי' ההתראה בתרי ספיקא דמי יימר שידירנה ע"ד רבי' שהרי בשעת הגירושין עדיין לא הדירה ואם ידירנה אולי יתרצה הרבים להפר ומסתמא יתרצו להצילו ממלקות ואפ"ה שמי' התראה מכ"ש התם בחולין ושלמים דאינו אלא חד מי יימר דיזרקנה כהן וקרוב לודאי הוא שיזרקנו דהרי הכהן המניח עבודה חייב מיתה ועי' רמב"ן פ' אמור על פסוק ומן המקדש לא יצא ולא יחטא הכהן בשביל הצלתו של זה השוחט ממלקות ועתוס' ריש שבת גבי הדביק פת בתנור וכו' א"כ מכ"ש דה"ל ללקות די"ל ז"א דע"כ לפי הה"א דהוה ס"ד דכשהדירה ע"ד רבים לוקה ע"כ הוה ס"ל דאפי' על דעתם אין לו הפרה דאל"כ איך ילקה הא אכתי לא בטל העשה שבה דאין לומר דמיירי ברבים שאינם בפניו דלדעת כמה פוסקי' ורש"י מכללם אינו מועיל עד"ר אלא בפניהם ולדעתם וא"כ קשה איך ילקה ודוחק לומר היינו ביטולה הואיל ומסר הדבר ביד אחרי' כי זה נ"ל דוחק וע"כ לפי אותו הס"ד אה"נ לא הוה מצי להפר אפי' ברשותם ולמסקנא דלדבר מצוה מפיר והיינו מטעמא שכ' הראשונים דלדבר מצוה דעת כלם מסכמת בסתם אז נתחדש נמי דה"ה נמי לדבר הרשות וברשותם אבל לפי הס"ד לא הוה ידעי' זה ובזה ניצלת מהשגה זאת אך מ"מ לא נ"ל דבריך כלל כי גם הם בעצמם דחוקים הם דאדרבא איפכא מסתברא הואיל והזריקה תלוי בידי אחר והוא יזרוק בודאי ה"ל כמו התראת ודאי משא"כ בדבר התלוי בעצמו ה"ל ספק כי אולי יחוש לנפשו ולא ידירנו עד"ר וזה פשוט מאוד:
והנראה לע"ד בזה בכוונת הרמב"ם ז"ל וממילא מיתרצא רומי' הנ"ל דהחלוק בין המגרש והמדיר דעובר עכ"פ על לאו המפורש בתורה לא יוכל לשלחה ולא תותירו אלא שעכ"פ אינו לוקה משום דכל זמן שלא ביטל התיקון שלו אינו לוקה ומשו"ה מקרי התראת ספק שהרי עיקור המלקות בא על ביטול העשה וכמו שהוכיח הריטב"א בחידושי מכות וזה הוא ספק אם יבטלנו או לא אבל מ"מ עבירת הלאו אין בו ספק שהרי עשה מה שהזהירה תורה ממנו בפירוש מה שא"כ בנשבע שלא יעשו אחרי' כך וכך הרי בשעה שנשבע לא עבר עמ"ש בתורה בפירוש שבתורה כתי' שבועת שוא ושקר וזה כשנשבע הי' הדבר שקול אם יהי' שקר או אמת והדבר מתהפך ע"י מעשיו של פלוני ואז אם לא יעשה פלוני כך נמצא היתה שבועתו לשקר כזה הוה התראת ספק דלא שמי' התראה ומזה המיו הוא הך דרבא למ"ד שחיטה שאינו ראוי לא שמי' שחיטה וה"ל כנוחר ומעקר נמצא כששחט קדשי' לא שמי' שחיטה ואינו עובר על או"ב לא תשחטו שהרי לא שחט דלא מקרי שחיטה אלא דבר המכשרת לאכילה דילפי' מטבוח טבח והכן אלא שאפשר שיתהפך ויקרא שחיטה ע"י שיזרוק הדם ויהי' שחיטה למפרע זה הוא התראת ספק כי אין כאן עבירה בודאי וסברא זו נכונה ומכוונת בלשון הרמב"ם בשני המקומות ויצא לו כן מרבא דחולין פ"א הנ"ל:
ודע דבכל זאת אינני ניצול מן הדוחק קצת בזה דא"כ להרמב"ם כיון שלא הוציא שבועת שקר מפיו לא שמי' התראה א"כ לר' יוחנן מ"ט לא מקרי שבועה שאוכל ככר זה היום התראת ספק שהרי לא הוציא שקר ועבירה מפיו כלל וע"כ לומר דלר' יוחנן אה"נ גם אספק כזה לוקין והש"ס דמייתי לי' אהך דאונס שגרש במכ"ש מייתי לי' השתא בספק כזה לוקין מכ"ש באונס שגרש שהעבירה מפורשת כנ"ל אלא דרבא בחולין ע"כ ס"ל לחלק בהכי ולהכריע כנ"ל ופסק רמב"ם כרבא שהוא בתרא:
ואתה דע לך לפמ"ש תוס' בנדה מ"ו ע"ב ד"ה ר"י ור"ל וכו' דמסקו דאזלי' בתר רוב וה"ל התראת ודאי א"כ ה"נ רוב דמי קדשים נזרקי' וה"ל כודאי וצ"ל דה"ל רובא דתליא בעעשה והוה כרביעה בהמה בבכורות כ"א ע"א ע"ש ועמ"ש תוס' ביבמות פ' ע"א ד"ה נעשה וכו' כ' תוס' היכי דסופו לגלות למפרע לא מקרי התראת ספק וצ"ל נמי היכי דאגלאי למפרע בידי שמים ולא ע"י מעשי אדם:
והנה במשנה למלך פי"ו מסנהדרי' הלכה ד' רמי להו מרמי דמתוס' דיבמות הנ"ל משמע דהיכי דאגלאי למפרע לא מקרי ספק וא"כ לא מקשו תוס' בנדה מידי דסופו להגלות אם יבי' ב' שערות ונעשה מופלא סמוך לאיש למפרע. עוד הקשני א' דבר"פ בן סורר ומורה בעי למילף דאזלי' בתר רובא בדיני נפשות מהא דהבא על הקטנה חייב מיתה ואמאי דלמא ימצא איילונית אע"כ הולכי' אחר הרוב ועכצ"ל דלמא חובשין את הנואף עד שתגדיל ולא תהי' איילונית וי"ל דעכ"פ ה"ל התראת ספק אי לאו דאזלי' בנפשות אחר הרוב וא"כ מוכח דלא כהתוס' דיבמות דאי ס"ד היכי דאיגלאי מלתא למפרע לא מקרי ספק א"כ הא דאיילוני' נמי לא מקרי ספק:
והי' נלע"ד בזה דשמעתתא אהדדי אתמר דודאי באגלאי מלתא למפרע לחוד לא מועיל אלא משום דאיתא נמי עכ"פ רוב דהיינו רוב המתאחרי' להבי' ב' שערות מאוחר מבשנת י"ג הם סופם להוליד סימני סריס דרוב מי שאינו סריס מייתי שערות בזמנו אלא בהך רוב לחוד לא הוה סגי להתו' לעשותו התראת ודאי ואולי אין זה רוב מעלי' משו"ה צירפו לזה דעתיד להתגלות למפרע ג"כ וא"כ לק"מ מסנהדרי' אף ע"ג דהתם נמי איכא רוב נשים דלא הוה איילונית מ"מ הא התם קיימי' אי לא ניזול בתר רובא בד"נ ומשום גילוי למפרע לחוד לא מפקי' לי' מהתראת ספק:
ומה שהכריחו לתוס' לזה אפשר משום דבלאה"נ קשי' לי' להש"ס ביבמות ל"ז ע"א נימא רוב נשים לט' ילדן וע"ש ובתוס' ומידי רוב גרוע לא נפקא ואי ס"ד דברוב גרוע כי האי דסימני סריס הנ"ל מהני דלא להוי התראת ספק ה"נ לכל הפחות בהכה תחלה להאחרון וחזר והכה את הראשון ה"ל כעין התראת ודאי דלענין חיוב מיתה הא הכה שניהם ולענין התראה הא עכ"פ קרוב לודאי שהוא בו ט' אע"כ דלא מועיל רוב כה"ג זולת גם דאיגלאי מלתא למפרע שהי' כמו הרוב כנ"ל בפי' דברי תוס' הללו ותן לחכם. מ"ד ח"י אייר קס"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: