שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן ס
שלום וי"ר להרבני המופלג החרוץ ושנון המופלא עשה פלא כש"ת מו"ה ישראל נ"י:
ע"ד ס"ת שנקרע בתוך ארבע שיטות אשר איותה נפשו היפה לחוות לו דעתי הקלושה בענין הזה גרסינן פ' הקומץ דף ל"א ע"ב אמר ר"ז אמר ר"ח אמר רב קרע הבא בשני שיטין יתפור בשלש אל יתפור ומסיק שם הא דאמרינן בשלש אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא אבל בחדתא ל"ל בה וכו' הא דאפיצן הא דלא אפיצן וכו' ובטעם הדבר נחלקו רש"י מפרש משום דמגני' קריע טפי בעתיקא ותוס' מפרש משום דקרע אינו מתקיים גם בהא דאפיצן הא דלא אפיצן רבו הפירושי' ולכל הפירושי' ולכל הדיעו' הני קלפי' שלנו הם מתוקני' וטובי' ובין בעתיקתא ובין בחדתא קרע הבא בתוך שלש יתפור:
אמנם קרע הבא בתוך ארבע צריך תלמוד דהנה התוס' בשבת ע"ט ע"ב ד"ה קלף ודוכסוסטוס כתבו ז"ל וכן משמע בהקומץ דקאמ' קרע הבא בב' יתפור בג' אל יתפור ותני' אידך בשלש יתפור בד' אל יתפור ולא פליגי הא דאפיצן הא דלא אפיצן עכ"ל הרי מבואר מדבריהם דאפילו היכא דמותר לתפור בתוך ג' מ"מ בתוך ד' לא יתפור וכן כתב הריב"ש סי' ל"א מסברה דנפשי' הביאו הרב ב"י וד"מ בסי' ר"פ ונסתייע גם מלשון הרמב"ם וכ' שכן משמע מלשון רש"י במנחו' ורצונו בזה נראה דבעי' התם בין דף לדף בין שיטה לשיטה מהו פרש"י בין דף לדף אם נקרע עד כנגד הכתב שאלו הי' בכתב הי' יותר מג' שיטין עכ"ל ולכאו' דבריו קשי' להולמו' במ"נ אי קאי אעתיקתא אפילו פחות מג' פסול כל שהוא יותר מב' ואי קאי אחדתא אפילו יותר מג' כשר אלא ע"כ צ"ל דבחדתא נמי בג' הוא דכשר וביותר מג' פסול וקאי רש"י אחדתא כנ"ל כוונת הריב"ש שהביא הרב ב"י אלא שעדיין צ"ע קצת אכתי מי הכריח רש"י לפרש האבעי' אחדתא וביותר מג' ולא פירש אעתיקתא וביותר מב' ויבואר לקמן בדברינו אי"ה וכן פסק הר"ש דוראן בתשב"ץ חלק ב' סי' רס"ט וז"ל והא דאמרינן בתוך שלשה יתפור אוקימנא בחדתא ודוקא בתוך שלשה אבל יתר מכאן אפילו בחדתא לא יתפור ואין לו תקנה אלא בגניזה ולהחליף אותה ודבר זה פשוט הוא עכ"ל וכן פסק הרמ"א בש"ע סימן ר"פ וכן פסק הב"ח שם:
אמנם הש"ך בנ"ה שדא בי' נרגא בשם תשובת ר"מ אלשקר שהר"ש דוראן מתיר אפי' ביותר מג' ושגם הריב"ש חזר בו ושכן הוא בהגה' מרדכי בגיטין הר"ש שאנץ ע"ש דף ר"ג ע"ב סי' תס"ג והנה תשו' הר"ש דוראן דמסתייע ממנו הר"מ אלשקר היא בתשב"ץ חלק ג' ר"ז ושם נאמר מילתא בטעמא דמאי טעמא אמרינן בעתיקא בתוך ג' לא יתפור דבעינן שתהא התפירה חזקה שלא יהי' נוח ליקרע שם יותר משאר מקומות מאותו היריעה משום הכי כשהיריעה חדשה היא בל"ה חזקה ואינה נקרע וא"כ לאו דוקא שלש ה"ה יותר נמי אם התפירה חזקה כ"כ שלא ליחוש שכשיקרא בו זה ימשוך לכאן וזה ימשוך לכאן ויוסיף מהקרע כל שאין לחוש לזה מה לי ג' או ד' אפי' טובא וכן נמי להמפרשי' משום מגניא וצ"ל משום מיעוטא דשני שיטין לא חששו וגנאי מרובה של ג' שיטין חששו וא"כ בחדתא דהתירו אפילו ג' שיטין ע"כ משום דלא ניכר בו התפירה כ"כ וא"כ אפילו טובא נמי ובסוף התשובה כ' שעשה כן מעשה בס"ת שלו ושהריב"ש שלח אליו תשובתיו לאסור והוא השיב לפניו עד שהסכים גם הריב"ש עמו להתיר עכ"ד:
ובאמת דבריו דברי טעם הם אלא שהוא סתר עצמו במה שכתבתי לעיל בשמו שהי' פשוט לו לאיסור וקשה מעיקרא מה פשיטא לי' ולבסוף מה קא קשי' לי' וביותר קשה לפי גרסות התוס' מס' שבת הנ"ל שהוא מפורש בברייתא לאסור בחדתא בד' וקשה מה בין ג' לד' הלא סברת התשב"ץ נכונה היא:
ע"כ נראה לפע"ד דלמאן דמפרש טעם משום דמגני' אע"ג דלדידי' לא מפורש כלל הך טעמא דסופו ליקרע יותר כשזה מושך לכאן וזה מושך לכאן מ"מ הדין דין אמת מסברת חוץ דכל קרע שאין התפירה מחזקתה כ"כ שלא יהי' עתיד לקרוע ע"י משיכתה אילך ואילך אותו קרע אין לו תקנה בתפירה והרי הוא כאילו קרוע ועומד בפנינו כיון שסופו לחזור לקלקלו ושיערו חכז"ל כל קרע שעולה בתוך ד' שיטות הוא גדול כ"כ שאין התפירה מועלת לו ואין חילוק בזה בין חדתא לעתיקא ובין אפיצן ללא אפיצן ובין שלהם לשלנו אבל בקרע הבא בתוך ג' שזה מתחזק יפה בתפירה בין בחדתא ובין בעתיקא כיון שהקרע קטן בזה חילקו חז"ל בעתיקא דמגני' פסול בתוך ג' בחדתא דלא מגני' כשר בתוך ג' ואתי' גירסות הברייתא שהביאו התו' על נכון ולא קשה מידי קושי' התשב"ץ:
ואתי' שפיר נמי מה שפירש"י אבעי' הש"ס בין דף לדף בין שיטה לשיטה אחדתא וביותר מג' ולא מפרש בעתיקא וביותר מב' משום דהוי ס"ל לרש"י דבין דף לדף דליכא שם שום כתיבה לא שייך מגני כ"כ ולא שייך בי' ואנוהו כ"כ ע"כ מפרש האבעי' ביותר מג' אי שייך שם קריע משום דזה מושך אילך ואילך או לא:
וכן יש לומר נמי לאידך פוסקי' דמפרשי' מטעם הש"ס משום דסופו לקרוע ובחדתא לא שייך קריע כיון שהוא חזק מ"מ פשיט מסברת חוץ דבין בחדתא ובין בעתיקא ביותר מג' מגני' התפירה וליכא ואנוהו ורק בפחות מג' דליכא גנאי אז יש לחלק בחדתא לעתיקא משום שהוא סופו ליקרע ואתי' ברייתא על נכון לכ"ע:
והשתא לדינא אע"ג שהר"ש משאנץ מתיר ביותר מג' מ"מ כיון שהתו' בשבת אסרו בהדי' ופלוגתם תלי' בגירסות הנ"ל וידוע מדרך הפוסקי' דכל פלוגתא דתלי' בספיקות הגירסאות אזלינן להחמיר ובשגם שכן משמע מפירש"י להדי' והריב"ש העיד שכן משמע מלשון הרמב"ם לאסור והריב"ש והתשב"ץ בעצמם אסרו בתחילה אלא שחזרו בסוף מחמת קושי' הנ"ל וכבר יישבנו קושיתם ת"ל ובלי ספק אילו ראו הריב"ש ותשב"ץ גירסות התוס' בברייתא מס' שבת הנ"ל לא הוי חזרו מתוך קושי' והם בעצמם הוי נחתו לתירוצינו הנ"ל וע"כ נלפענ"ד להלכה למעשה שאין לזוז מפסק הרמ"א לאסור קרע הבא ביותר מג' הנראה לפענ"ד כתבתי. פה ק"ק מ"ד יום ה' י"ט כסליו תקס"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"ד: